מה הייתן עושות?

[יעל נועם]

מה הייתן עושות?

סיפור ששמעתי מחברה, אמא לילדה בת 6. החברה שלי מתלבשת בסגנון ספורטיבי ונוח וכך גם מלבישה את הבת. הבת מקבלת ברצון סגנון לבוש זה ולא מבקשת סגנון אחר למרות שחברותיה מתלבשות אחרת. לקראת אירוע משפחתי, אמא של חברתי קנתה לילדה שמלה מפוארת. החברה שלי רואה בכך ביקורת של אמא שלה על איך שהיא מלבישה את הילדה והתערבות בחייה. היא מתלבטת האם לוותר לאם (הילדה עוד לא ראתה את השמלה) ולתת לילדה את השמלה או להגיד לאם את דעתה ולא לתת לילדה את השמלה. מה הייתן עושות, איך הייתן מרגישות?

 

[א ו ר ל י ט]

זה קצת ריגשי מצידה של האם

להגיב כך לרצון של הסבתא לגבי השמלה. נראה שיש דברים נוספים בקשר בין האם לאימה ולא רק בנושא זה והוא אך מהווה טריגר. אני חושבת שכדאי לקבל את השמלה ולתת לילדה ליהנות ממתנתה של הסבתא.

 

[dify]

בהחלט מרגישה כמוך

אני מעריכה שיש מאבק כוחות בין האמא לסבתא על שאלת מה נכון וכמה מותר להתערב. לכן אין טעם לתת יעוץ נקודתי, יתכן שאם היינו מכירות את התמונה המלאה היינו מייעצות לאמא ללמוד לשים גבולות מול הסבתא שמנסה להתערב והיינו מיעצות להחזיר את השמלה ואפילו להוסיף איזו שיחה שתבהיר מי בעל הסמכות מול הנכדה. ואולי אם היינו מכירות את הסיפור היינו אומרות שהאמא מנפחת פה מעבר לכל פרופרוציה מתנה, כמו שסבתות נוהגות לתת לנכדים... מה שכן, בגלל שלדעתי, אם מדובר באופציה הראשונה ולא השניה, הרי שיש פה ניסיון למצוא חן בעיני הנכדה ואולי לאחד איתה כוחות מול האמא בעתיד, אז אני לא בעד לתת את השמלה ואח"כ לחשוב מה לעשות. אלא לבדוק את הנושא לעומק כרגע, להבין מה המניעים של כל צד, ומבחינת האמא, לעשות הכל, כדי להוציא את הנכדה מהמשוואה של היחסים שלה עם הסבתא. וכן, אם האמא חושבת שהשמלה יכולה להיות טריגר אצל הילדה לשינוי סגנון שיקשה על האמא, אז לא לתת את השמלה. ואם לתת דוגמא יותר קיצונית- אם יש לי בן בן 16 וחצי שנוסע היום באוטובוסים לבי"ס ואין לאף אחד שום בעיה עם זה, וסבתא שלו חושבת שראוי שהוא יסע בכלי רכב בגילו ורוצה לתת לו מתנה קטנוע/מכונית, אז כן, אני חושבת שבתור הורה זו ההחלטה שלי אם לאפשר לתת מתנה כזו בגיל כזה.. וזה לא שזכות הילד להינות ממתנה כזו קודמת את שיקול הדעת של ההורה. ואם הכל בא רק מכוונות טובות של הסבתא, אז הייתי יושבת איתה, מבינה, ואז מציעה להכניס את הכסף שהיא מיעדת למטרה הזו לתוכנית חיסכון שתעמוד לרשות הנכד כשהוא יהיה ברשות עצמו. כל עוד הוא ברשותי ההחלטה האחרונה היא שלי.

 

[א ו ר ל י ט]

מרגישה כמוך לגבי הרכב או הקטנוע../images/Emo45.gif

יש גבול גם בנתינה אם היא פוגעת בערכים לאורם מגדלים ילדים.

 

[עולם ו מלואו]

האמא מגזימה

אם הסבתא היתה קונה לילדה מלתחה האם יכלה לחשוב שאולי היא מנסה להשפיע בעיני האם - אם כי הייתי רואה זאת אחרת שמלה לארוע - נראה לי שהתגובה מוגזמת

 

[תפו ופוזה]

../images/Emo140.gifהייתי מוותרת. אומרת תודה

ומעניקה לאמא שלי הרגשה נהדרת של נתינה גם אם יש בשמלה מסר הייתי מנסה להפנים אותו ביני לבין עצמי חסר נושאים לויכוחים?

 

[אמאעובדתלדעת]

נראה לי שהאמא קצת "השתלטה" על הילדה ולא הסבתא

ומאשימה את הסבתא במה שהיא עושה בדיוק.... ככה זה הגמל לא רואה את הדבשת של עצמו. אם גם הילדה אוהבת לבוש ספורטיבי, אז בזה שהסבתא קנתה לה שמלה חגיגית, זה עדיין לא אומר שהילדה תאהב ושהילדה תלבש. אבל עצם העובדה שהאמא מתלבטת אם בכלל לחשוף בפני הילדה את אופציית השמלה החגיגית, נראה לי קצת כמו השתלטות של האמא ונסיון מצידה להנחיל לביתה את טעמה האישי במקום לתת לילדה לפתח טעם משלה. לדעתי - טעות. אין לי שום בעיה שאמא שלי תקנה לבת שלי בגדים למרות שאני תמיד אומרת לה שעדיף לתת לה כסף ואז אני הולכת איתה ובחרת לה משהו שהילדה אוהבת. אני גם אף פעם לא קונה לה בגדים בלעדיה כי ברור לי שיש לה טעם משלה, כך תמיד היה. כל עוד היא לא לובשת גופיה בחורף ומעיל בקיץ, אין לי בעיה שהיא תבטא את טעמה האישי בביגוד, גם אם הוא שונה לחלוטין משלי.

 

[נומלה]

החברה שלך צריכה להגיד יפה תודה לאמא שלה

לתת לנכדה את השמלה, וללכת לפסיכולוג לברר איך היא נפטרת מרגשות שליליים על דברים שוליים ומתבגרת לה כך שהיא יכולה להתיחס לאמא שלה בעיניים של אשה בוגרת ולא של ילדה בת עשרה.

 

[אטי יעקובסון1]

מסכימה עם כל מילה

 

[פרפרי אהבה]

אני בעד pick your fights ובמקרה הזה...

הייתי מוותרת על הריב וכן מלבישה את הילדה. אני חושבת שזה מעבר לבגד ואולי שווה רק בשביל לעשות קצת טוב בלב-להלביש את הילדה בשמלה, שתתנסה בסוג אחר של בגד, שתרגיש נסיכה

.

 

[פרפרי אהבה]

מזכיר לי קצת את ההורים שלי שקונים לנו דברים

למרות שאנחנו לא אוהבים את סוג הדברים שקונים, למשל הם קונים פסטה סוג X ואנחנו קונים רק Y וכל מיני כאלה. כבר למדתי ש"לא תודה" לא עוזר ופשוט אני מודה להם וזהו, כי יודעת שזה מחמם להם את הלב ומרגיש להם שהם עוזרים לנו-אז למה לקלקל להם... נכון זה מרגיז לפעמים אבל גם למדתי לעצור את אמא שלי ולומר שיש המון בבית ולא צריך, אבל תודה.

 

[יעל נועם]

תודה על דעתכן

היחסים בין החברה לאמא שלה באמת די רגשיים. היא כל הזמן מרגישה את הביקורתיות של האם כלפיה ולא מצליחה להשתחרר מכך. הסבתא קנתה את השמלה לילדה לא כדי לפנק אותה, אלא כדי שהיא תהיה לבושה באירוע כמו שהסבתא רוצה, כדי שחס וחלילה לא יגידו שהנכדה שלה לא מתלבשת מספיק מכובד (מה לעשות - פולנים). אני מכירה לא מעט ילדות שלא אוהבות את שמלות המלמלה ואלו לא בהכרח בנות לאמהות שלא אוהבות בגדים כאלו. הרי לא מזמן היתה לנו פה חברה שקיטרה שהבת שלה לובשת רק טישרט וג'ינס. קל להגיד לחברה שהגיע הזמן שתפסיק להתרגש מאמא שלה, קשה לה מאד להפסיק זאת. הרי אמא, זו הדמות הכי משמעותית לנו מינקות וביקורת שלה, תמיד הכי פוגעת וכאשר גדלים עם אמא ביקורתית, באופן טבעי בכל אמירה שלה שומעים ביקורת, גם אם אין באמת כוונה כזו. כאשר ילדיי היו קטנים, הייתי אומרת לחמי וחמותי שהם יתנו כסף ואנחנו נקנה מה שהילדים אוהבים. הם עשו זאת ברצון. חמותי, אשה חכמה, אמרה "הדור הצעיר יש לו את הדרכים שלו, אנחנו מדור אחר". אמא שלי לא הספיקה לקנות בגדים לנכדים, (היא נפטרה כשבני היה בן 3 והבת היתה מינוס 3 שבועות), אך אני יודעת שאם היתה קונה - זה היה בדיוק מה שגם אני הייתי קונה. למדתי ממנה את הגישה הפרקטית בקניית בגדים, בעיקר בגדי ילדים קטנים.

 

[b o t t e n]

זה נורא תלוי.

לי יש סוגייה דומה לזו מול חמותי וגיסתי. גיסתי בצד המושבניקי, אני בצד של השיק, חמותי באלגנט חו"ל { דומה לאופנת בני ברק}. אז יש דברים שהיא מביאה שאני מלבישה כי זה סביר ועובר. יש דברים שממש לא- חוזר לחנות או לתרומה {נתרמה פעם חליפה ב- 100$} ויש דברים שעוברים שידרוג- בעבודה הקודמת שלי היו לי מכונת תפירה וריקמה

אחרי כמה לאווים גורפים מצאנו שלושתינו את שביל הזהב ללבוש יפה, פרקטי ולא ייכנע. וגם זה רק כאשר הולכים לאירוע שלהם ויש לה דרישות לייצוגיות משפחתית

דוגמא מוחצת- חתונת בת דודה- הנכדות היו שושבינות. כמעו נחנטו בשמלות לואי המכלועי מרשת אופנה חו"לית בארץ. אני קפצתי למעצבת ישראלית לילדות והוצאתי שמלות בשמנת וזהב- צבעים מכבדים לכל הדיעות ושיהיה גם שימושי לאח"כ. 5 שמלות במחיר של חליפה אחת- כי היה באאוטלט

היא למדה לוותר, גם לצד המושבניקי על דיבלול מתמיד

אבל כנראה שלכלות {והבנית איתנו} יותר קל מאשר בת לאמא. בצד שלי כיככבו הפקולטה לשרמוטולגייה ג'וניור- נחתך באדיבות על ידי - "אמא זה לא השיק שלי" ובאכזריות כ"י אחותי - "מזה הגועל הנפש הזה, אני חייבת לימון!!"

 

[חני ב]

אם השמלה לא לטעמי

לא הייתי מלבישה את הבת, אבל מראש לא הייתי נמצאת בסיטואציה הזו.

 

[אטי יעקובסון1]

החלום שלי לתפור לנכדתי בגדים התנפץ

כי אבא שלה אוהב לקנות לה את הבגדים בטעמו האישי ומה שתפרתי לה פעם לא היה ....נשארה לי הזכות לתפור לה רק לפורים ולהתרפק על זכרונות מהתמונות של שמלות והבגדים שתפרתי לבנותי בצעירותן ..