אתה לא מפרש נכון את דברי
הקריטריון שלי לא היה איכותי/לא איכותי ולא היה פופולארי/לא פופולארי. הקריטריו שלי היה: יכול להצליח מסחרית או לא יכול להצליח מבחינה מסחרית. אז נכון שיש במידה רבה חפיפה בין משהו שהוא פופולארי לבין משהו שיכול להצליח מבחינה מסחרית, אבל החפיפה היא לא מושלמת כיוון שלא מכל דבר שהוא פופולארי ניתן גם להפיק רווח (שכן יתכן שהוצאות שלו בכל זאת יעלו על ההכנסות, למרות הפופולאריות). הדוגמא שהבאת היא בהחלט דוגמא טובה לכך: אני לא רואה את הגורם המסחרי שלוקח תחת חסותו את רשת התחנות החינוכיות, ולא משנה אם המוזיקה המנוגנת שם תהיה הכי פופולארית בעולם. אם כן, אגב - אז בבקשה. הייתי מאד שמח אם הפרוייקט הנפלא הזה היה זוכה למימון של גורם פרטי. אבל כיוון שזה לא נראה אפשרי אז זה בהחלט נותן לו את ההצדקה למימון הציבורית. לגבי איכותי - אני לא דיברתי על איכותי. מה שאמרתי זה שיש המון דברים שאין להם סיכוי הצלחה מסחרית אבל כיוון שהתקציב הוא מוגבל - אז צריך לדרג סדר עדיפויות, ומבחינה זו האינטרס הציבורי הוא זה שקובע. בהקשר הזה מעולם(!) לא הזכרתי את המילה איכות, ואם כן אז וז היתה פליטת קולמוס. אני דיברתי על אינטרס ציבורי, ואמרתי שתרבות, למשל, היא אינטרס ציבורי חשוב וזו ההצדקה לשידורים של קול המוזיקה ותחנות אחרות שמשדרות מוזיקה שיש לה ערך תרבותי. מעולם גם לא טענתי שזה האינטרס הציבורי היחיד שחשוב. גם חדשות עצמאיות משיקולים מסחריים זה אינטרס ציבורי חשוב - וזו ההצדקה לתחנת חדשות ציבורית. גם מלחמה בתאונות הדרכים, אגב, זה אינטרס ציבורי חשוב ואם היתה הוכחה שגלגלצ מפחיתה באופן משמעותי את מספר תאונות הדרכים - אז זה בהחלט היה מוסיף לה נקודות מבחינת האינטרס הציבורי שלה. הויכוח שלנו היה לגבי תתחנה ללא פרסומות, כשאתה טענת שיש אינטרס ציבורי לשדר מוזיקה ללא פרסומות. אז קודם אם זה לא היה ברור - אני מסכים איתך שכיוון שפרסומות זה דבר מאד מעצבן ויש אינטרס ציבורי שאנשים במדינה המשוגעת הזאת יהיה רגועים - אז כן, זה בהחלט אינטרס ציבורי לשדר מוזיקה ללא פרסומות. הטענה שלי בכלל לא היתה נגד האינטרס הציבורי ואם היתה לנו אי הבנה בעניין אז הנה אני כותב את זה שוב מפורשות ואפילו מוסיף שלדעתי שידור ציבורי חייב(!) להיות ללא פרסומות. הטענה היחידה שהיתה לי נגד פרסומות היא אך ורק באותם מקרים שתחנה ציבורית X ותחנה מסחרית Y משדרות את אותו התוכן, ואז נוצר מצב של תחרות לא הוגנת בין השתים מה שלא יאפשר לתחנה המסחרית להמשיך ולהתקיים. חשוב להדגיש שההפסד במקרה הזה הוא לא רק לתחנה המסחרית - אלא לרדיו בכללותו, ואני אסביר מדוע על ידי דוגמא. נניח שיש 4 סוגים של תחנות אפשריות: לשנים מהם יש סיכוי הצלחה מסחרי, ולשנים אחרים אין. הנחות הבסיס שלי הן: א. רדיו מסחרי לא ישדר סוג של תחנה שאין לה סיכוי הצלחה מסחרי (כלומר להכניס רווח). ב. יש מגבלה תקציבית על מספר התחנות הציבוריות שניתן לממן ותמיד יש צורך ביותר תחנות ממה שבאמת ניתן לממן. נניח בדוגמא הזאת שהתקציב הציבורי מאפשר מימון של שתי תחנות רדיו. ג. כל בנאדם שפוי מעדיף לשמוע את אותו סיגנון בלי פרסומות מאשר עם פרסומות. אם לא היתה חפיפה בין הסיגנונות, היה יוצא שהשידור הציבורי משדר שתי סיגנונות והשידור המסחרי את השנים הנותרים, והיו לנו 4 תחנות רדיו מסגנונות שונים. לעומת זאת אם היתה חפיפה והשידור הציבורי היה "מתחרה" עם השידור המסחרי על אותו סיגנון. על פי הנחה ג' יוצא שכל האנשים היו מעדיפים להאזין לתחנה הציבורית כי אין שם פרסומות. התחנה המסחרית המקבילה לא היתה יכולה להמשיך לשדר בתנאים כאלו והיתה נאלצת לוותר על הסיגנון הזה. על פי הנחה א' יוצא שנותר לשידור המסחרי רק סיגנון אחד לשדר בו כי בסיגנון המסחרי השני הוא לא יכול להרויח (בגלל התחרות הלא הוגנת עם התחנה הציבורית) ובגלל שבשנים הנוספים הוא לא יכול לשדר (על פי הנחה א'). מכאן יוצא שיש לנו בסך הכל שלושה סוגים של סיגנונות. יתירה מכך - יש לנו סיגנון אחד שכלל לא זוכה להשמעה. הוא בחוץ. וזה כבר תוצאה גרועה מאד. כך שהויכוח שלנו הוא במישור אחר לחלוטין. הויכוח הוא בסך הכל בשאלה האם למען המטרה של מוזיקה ללא פרסומות אנחנו מוכנים לשלם במחיר של רדיו שמציע פחות גיוון עד כדי כך שאפילו מקריב סיגנונות מסויימים למען המטרה הזאת. הבחירה שלי היא לסבול קצת פרסומות אבל לא להקריב סיגנונות רדיו שלמים בתמורה לנוחות הזאת של תחנה ללא פרסומות. אני מקווה שעכשיו נקודת המחלוקת ביננו יותר ברורה. שתהיה לך שנה טובה ומוצלחת!
