מה הייתם חושבים ועושים?

[קוואזר]

מה הייתם חושבים ועושים?

אני נשוי כמעט 12 שנה. אני אוהב אותה עד מאד. היא חכמה, רגישה ויפה. אבל, היא אמרה שאינני הבחירה הכי הכי שלה. היא מעריכה אותי, חושבת שאני מאד מוצלח ומפרגנת. אבל קשה לה להביע רגש חם כלשהו. גם פיסית, אינה נלהבת. יחסים של פעם בשבוע... מערכת היחסית שלנו מלבד כל זאת טובה - אנחנו חברים טובים, מקשיבים אחד לשני, משתתפים במטלות שווה בשווה. גם בשעת מריבה (וזה די נדיר) אנו מקפידים לשמור על כבוד השני ולא מעליבים. אבל, כמו שהיא הגדירה - אין את הניצוץ. וכאן הפואנטה - היא אמרה שאם תמצא את האיש שיעשה לה את זה, היא אולי תקום ותלך. אמנם היא תשקול בכובד ראש, אבל היא תשקול בחיוב - תהיה פתוחה לרעיון... בינתיים התחלנו יחד לעבוד על חיזוק הקשר. אבל אני עדיין נסער... אני אדם מאד משפחתי והזוגיות חשובה לי. וחשוב לי לדעת שאני חשוב ונאהב. האם לפרק את המסגרת כיום (אני בן 37) או להמתין ולקוות לטוב?

 

[mika2]

אתה בטוח שהיא רגישה ?....

ולמה היא התחתנה איתך ? כבר מראש היא ידעה שזה לא זה, או רק עם הזמן והשגרה הגיעה למסקנה ? ואיך היא חושבת שאתה אמור לחיות עם ה"אמירה" הזו שלך ? האם היא חושבת שאתה בכיס הקטן שלה ? ומה עם הילדים ? מתי נודע לך על השקפת החיים הזו ? ומה היה עד היום ?

 

[קוואזר]

היא אדם רגיש, אבל די ישיר...

התחתנו בגיל צעיר יחסית, לה היו סייגים, אבל היא הסכימה לנסות. לדעתה, גם אני צריך להיות פתוח לרעיון - ואני לא. אני נבוך להביט על נשים אחרות בעודי נשוי, לא כל שכן יותר מכך.

 

[איש המערות]

תחליט בשבילך, לא בשבילה

יש לכם זוגיות יציבה ותומכת. אולי ללא ה"ניצוץ" אבל מאוזנת ועם תקשורת פתוחה ותמיכה הדדית. זוגיות של חברות. התחלתם לעבוד על חיזוק הקשר. המשיכו בכך. אם היא תחליט, ולא בטוח בכלל שהיא מחפשת את "האיש שיעשה לה את זה" מעבר למה שבפנטזיה, אז היא תחליט. אין תעודת ביטוח בענין. אומר לך בסוד, שלדעתי גם אם היא תמצא לעצמה את הריגוש מהצד, עדיין אתה תהיה האיש החשוב והיקר בחייה, כי סופם של ניצוצות לדעוך והיא יודעת זאת. נראה לי שאתה מזדרז לחשוב על פרידה ביזמתך כדי להמנע מתחושת נטישה. ב"כנר על הגג" שואל טוביה את גולדה אשתו אם היא אוהבת אותו. "שלושים שנה אני מבשלת לך, מכבסת לך, הולדתי את בנותיך וגידלתי אותן, אז מה זה אומר?" ענתה לו. גם אתה, מתוך מה שכתבת, כנראה חשוב ונאהב ע"י אשתך. לא בעוצמה של ניצוצות ונכנסתם לשגרה אבל אתה מספיק חשוב ונאהב כדי שהיא תתאמץ לעבוד איתך על חיזוק הקשר ויש לה מספיק אמון בך כדי לספר לך בכנות על מחשבותיה ורגשותיה הכמוסים. התברכת ידידי. השקע בקשר שיש לך. השקע בעצמך וחזק את בטחונך העצמי כך שתפחד פחות מהבלתי צפוי. בהצלחה

 

[פלסטיק]

עושים? גדול עלי

אבל חושבים? אני חושב שמי שאומר לי את זה הוא רשע/ אכזר אני יודע שזה טיפה חריף, אבל למה להגיד כזה דבר? זה לשחק בלהשפיל? איפה פה היתה שמירה על כבודו של השני, בנימוס? אז יפה אתם שותפים נהדרים לדירה, וגם אנשים מתורבתים ומנומסים, אבל תגיד לי אחרי 12 שנה אתה רוצה לחכות, למה בדיוק? נקודת האור היא חיזוק הקשר וה"ביחד". אולי פה שווה לחכות בקיצור אני לא יודע להגיד לך מה הייתי עושה אבל לא נראה לי שהייתי מאושר ממערכת יחסים כזו.

 

[אישה1 פשוטה]

הזמן להשקיע

מה הייתי עושה??? (או - מה היינו עושים???) לא רלוונטי בכלל, כי לכל אחד ואחת מאיתנו האמת הפנימית שלו והדרך להתמודד במצבים דומים. מה שנכון לאחד, לא בהכרח נכון/מתאים לאחר. מה הייתי חושבת ??? הייתי חושבת שיש כאן שידור של אות אשר משדר קריאת בקשה לשינוי המצב אות שמשדר נכונות לעשות כמיטב יכולתה לשיפור הזוגיות, להכנסת הניצוץ הזה (שכרגע, כמו נורה ישנה, מקרטע [זו המילה הנכונה??

]מעט) חזרה אל תוך חייכם אולי הדרך בה היא נוקטת איננה נכונה לך(אמרתי כבר - מה שנכון לאחד, לא בהכרח נכון/מתאים לאחר) אבל זו דרכה להעביר את התחושה ("היא אמרה שאינני הבחירה הכי הכי שלה.", "היא אמרה שאם תמצא את האיש שיעשה לה את זה, היא אולי תקום ותלך") ואם אני ´שומעת´ טוב, הרי שכנראה שיש בך משהו מהאיש ההוא, שכן, היא נוקטת בלשון "אולי אקום ואלך", ואתה אולי לא "הבחירה הכי הכי" אבל בהחלט הבחירה שלה. לטעמי, החברות הזו שיש ביניכם הנה בסיס מצויין לזוגיות מוצלחת, זו הדרך לבנות מחדש את הרגש, שלעניות דעתי, לא נמוג לחלוטין, אלא קהה מעט עם השנים. התחלתם לעבוד על חיזוק הקשר |דגש|יחד, אתה אוהב אותה, ("אני אוהב אותה עד מאד. היא חכמה, רגישה ויפה"), היא אוהבת אותך (כי אם לא כן, קרוב לוודאי לא היתה מספרת לך על "תכניותיה") |דגש|וזה הזמן להשקיע עצמך/עצמכם במטרה זו בלבד.

 

[ד ו ל ה]

אני בעמדת מיעוט...

ודעתי שונה מדעת הכותבים כאן... ובכל זאת אומר לך אותה..(רק זכור שזו דעתי הפרטית בלבד) לצערי הסיפור שלכם מוכר לי מאוד והוא למעשה סיפור חיי. גם בעלי יכול היה לכתוב את אותה הודעה בדיוק. גם אני מרגישה שיש ביננו חברות והערכה הדדית ויש אפילו אהבה אבל לא זוגיות.אין לי שום רצון לעבוד איתו על הקשר או על פיתוח האינטימיות שאבדה מכיווןשאינני רוצה בו כבן זוג. הוא נהדר כשותף וכחבר וכאב אבל לא בכל חבר את מתאהבת בצורה "רומנטית". וגם אם אהבה כזו הייתה קיימת בינכם פעם , יכול להיות שהרגשות השתנו עם השנים והעניין ה"זוגי" נמוג. בניגוד לאחרים, אני לא חושבת שכדאי לחיות בפשרה כזו כל החיים.וגם אם 12 שנה אני מבשלת לו, מכבסת את בגדיו ומגדלת את ילדיו, זה עדיין לא אומר שאני אוהבת אותו כבן זוג. גם עוזרת בית טובה עושה את כל אלה, ובאהבה יש קצת יותר מזה. כמו שאני רואה את זה - עומדות בפניכם כרגע שתי ברירות ושתיהן טובות אם כי לא מושלמות: האחת להכיר בכך שאין "ניצוץ" ולקבל החלטה שאנו ממשיכים יחד מתוך מחויבות הדדית וחברות נעימה,. השנייה,להחליט שאנו לא רוצים להתפשר על חיים נעימים אך אפורים משהו וחסרי ניצוצות, ואנחנו מנסים בטיפול זוגי להבעיר את האש מחדש, והיה ולא נצליח בכך, נפרד ברוח טובה ומתוך הבנה וכל אחד מאיתנו יחפש את אושרו בנפרד. בעיני זו לא אופציה כלכך גרועה שהרי אם אתם חיים כבר 12 שנה ביחד ויש לכם ילדים משותפים - תמיד תשארו משפחה ותוכלו לבחור להיות גם חברים. הלוואי וזה היה כל כך פשוט, והלוואי ובעלי היה רואה את זה כמוני, אבל אני חושבת שזה אפשרי... מקווה שעזרתי במשהו...

דולה (במצב דומה לשלכם..)

 

[mika2]

שאלה שאלתית - הניצוץ

דולה כותבת על הניצוץ שנעלם ואיננו. האם בזוגיות ארוכת טווח אפשר בכלל לשמר את הניצוץ הזה ? האם הדרישה שלה היא בכלל מציאותית ? או שאם רוצים זוגיות עם ניצוץ צריך להחליף כל שנתיים בן זוג ? מה דעתכם ? האם חייפ אפורים פשוטים נעימים עם חברות, שיתוף, כבוד, וילדים הם התפשרות ?

 

[האלי]

גיצים וניצוצות

זה מה שהיה לי איתה. עכשיו אני לבד יכול לשקוע בשיגרה אפורה... איזה כיף. ופתאום אני מגלה שהשיגרה בכלל לא אפורה, יותר אולי תכלת בהיר על גבול הזהוב... וכל זה למה? כי פתאום אני יכול להיות אני עצמי ולחיות את חיי שלי... בחיי שיש ימים שלמים ורצופים שאני לא הולך יותר רחוק מאשר למכולת, וכיף לי כל דקה שעוברת. שוב, כי זה אני עם עצמי... אז לפני שאת הולכת לחפש גיצים וניצוצות ושלהבת אש ושאר פירוטכניקה... מה דעתך ללכת אל עצמך? אני חושב שזו התשובה שלי... שלך, האלי.

 

[ד ו ל ה]

אני לא צריכה ניצוצות...

אני צריכה שיניחו לי להיות מי שאני בלי לנסות לשנות ובלי לנסות לשלוט... וצריך שתהיה שם אהבה...

... חברות זה נהדר אבל לא מספיק לחיים בזוג וגם אהבת אח-אחות זה לא זה.... אם כבר בזוג , רוצה שיהיה שם את ה"דבר הנוסף" הזה שמבדיל אותו מאחרים, אחרת עדיף לבד... נראה לכם שזו בקשה מוגזמת

דולה (שמרגישה לבד גם בזוג כרגע)

 

[נעם חוזר]

אם יש לך חוט שידרה ואתה באמת מוצלח

תתחיל לחפש את פרק ב´ שלך וכשתמצא אותו, לך איתה. אל תבזבז עוד דקה בקשר הזה. פרק א´ שלך בעצם הסתיים. אתם פשוט ממתינים עכשיו שאשתך תמצא מישהו ש"יעשה לה את זה" אז מוטב שלא תמתין יחד איתה ותתחיל לחפש לעצמך משהו מוצלח יותר ממנה.

 

[ygold]

קודם תבדוק אם זה לא קרה כבר..

נסה להיסתכל על הכוס החצי מלאה, אבל תבדוק קודם שהיא חצי מלאה. אני הייתי ועדיין בדיוק במצבך. בן 37 נשוי 12 שנים, בדיוק כמוך , באופן כללי באושר אבל ללא ניצוצות. פתאום אני מגלה שלאשתי הייתה פעם לפני כ - 4 שנים אהבה למישהו אחר. ואז מגיע ההלם. אני מבין שזה יכול לקרות לנו. ואז מתוך שיחות על הנושא אני מגיע לתשובה שבעצם יש לה (לפני 7 חדשים) מישהו אחר. ואז ההלם גדול פי כמה. בסופו של דבר החלטנו שנשארים אולי בעיקר לטובת הילדים. אבל עדיין כל הזמן העיבה ההרגשה שהיא עדיין איתו בקשר, ואולי עם מישהו אחר כבר . כי מה שבחיים לא חשבת שיקרה לך פתאום זה קורה לך. בקיצור האמון ניפגע מאוד, ולכן קשה מאוד להמשיך יחד וקשה מאוד לקדם דברים. אני אומר שזה מאוד לא פשוט כי קשה לדעת איפה אתה נמצא באמת אצלה. צריך את זה לקחת בחשבון. אי אפשר להתעלם ממה שאמרה - אבל חייבים לנסות גם למען הילדים וגם למענכם .