ראיתי שנחתת בחמישה לארבע בבית. איזה תחושה כיפית להגיע בשעה כזאת.להדליק ערוץ 2. להדליק את הקומקום בפירסומות. לרוץ לשירותים(כי צריך וחייב....). הקומקום רתח. הסוכר והקפה בכוס זכוכית. מוזגים מהר.חלב. ממהרים לסלון.(אצלי נטוצי פינוקי עכשיו. איזה כיף לי)מניחים את הקפה מתרווחים. והנה זה מגיע.... ואחכ... תנה נה נהנהנהנהנה.הלב שלי מתפנן מתרחב. איזה פינוק... מה עוד אפשר לבקש. הם חיכו בטלויזיה רק לי שאגיע. איזה מתוקים הם.והנה המנגינה וההתפננות. אנשים אומרים לי שאני פסיכית. אבל שילכו להז....זה שעת הסיאסטה שלי היומית. ההתרווחות. הקפה. הרגליים למעלה. ושחיכו (בטלויזיה) רק....לי. ימותו הקנאים. שעת התענוג שלי. אורגזמה בהתהוותה. איזה פאנן. נכון? לא עונה לטלפונים. לא שומעת. לא מגיבה. אני ביפים ואמיצים!
למרות שאצלי שעת הסיאסטה הזו נדחקת למרתון של סיאסטה כשיוצא לי - אני פשוט אף פעם לא בבית כשמשדרים כאן את היפים והאמיצים (בטקסס זה בשתיים עשרה וחצי בצהריים. אלוהים ישמור, אם אני לא בעבודה בשעה כזו, אז אני בטוח ישן!)
את התוכנית-לייב".אני מאמינה שיותר נוח לראות זאת בהקלטה. אפשר ל"הטחן" על הצפיה בקצב שלך. ולבחור לראות שוב ושוב סצנה שבוחרים. או מה היא לבשה או מה עמד שם מאחוריה.או אלף ואחד דברים שרוצים להתבונן שוב מקרוב בצילום.