מה ההגיון פה:

NONSHLUCK

New member
מה ההגיון פה:

1. למה אנשים מדוכאים, מזדהים ואוהבים את מי שפוגע בהם וממש אובססיביים אליו? בהקשר לבחירות האחרונות.
זה משהו שמסקרן אותי על טבע האדם.
2. ועוד משהו, אם אתם יכולים לאבחן לי את האישיות הבאה:
אדם שבטוח שמדברים עליו הרבה (דברים טובים רק) , מתוך חוסר מודעות מוחלט (כשאני מסתכל על זה מהצד, זה ניראה לי ממש מוזר שהוא חושב ככה) , הוא מאמין בבטחון מלא ובתמימות מוחלטת שאנשים מרגישים כמו שהוא מרגיש ואכפת להם ממנו כמו שלו אכפת מעצמו (סוג של חי בסרט) הוא גלוי מדי, זאת אומרת חסר טאקט ברמה המינימלית לגבי מה שהוא אומר, ומדבר בשפה גבוהה שלא מתאימה לזמנו (עוד פעם ברמה של חוסר טקט) , ואני לא פעם מרים גבה שהוא מדבר ככה עם אנשים, כי זה נשמע פתטי.
מודה לכם,
ירדן
 
ל-nonshluck

1) מה שאתה מתאר אינו דיכאון אלא מזוכיזם: פאראפיליה, הלך נפש שבו האדם נהנה לסבול כאב והשפלה על מנת להגיע לסיפוק או לגירוי מיני. בהקשר שאתה מדבר עליו - פוליטי - מן הסתם רוב המצביעים לליכוד לא תופסים את נתניהו כמסב להם סבל אלא להיפך - כמספק להם ביטחון והגנה. כל דיון מעבר לכך - יש להעביר לפורום פוליטיקה.

2) אבחון אישיותי הוא דבר רציני שאין להקל בו ראש או לספק אבחוני ׳שלוף׳ בפורום אינטרנטי. לאחר שציינתי זאת, ניתן לומר בכלליות שהקווים האישיותיים שאתה מתאר נשמעים כמו מישהו ספק על הציר הנרקיסיסטי ספק עם קווים אגוצנטריים ו/או לקות חברתית, או קשיים לקרוא מחוות חברתיות בסיסיות. אך שוב, כמובן שאין זו התייחסות רצינית לגבי אותו בחור, וכל אבחון אמיתי יתרחש רק לאחר היכרות מעמיקה והעברת שאלונים או אינטייק מורחב.
 
מסכימה עם אלון לגבי 1

לגבי 2 - מסכימה שלא מאבחנים על פי התבוננות של מישהו אחר, בעיקר כי ההתבוננות שלו אינה מקצועית אלא נעשית על פי אמות מידה חברתיות שנהירות לו, אבל אינם איזה סטנדרט.
&nbsp
מאיך ששאלת, אלון, מכיוון שהוא פסיכולוג, מיד הלך לכיוון של הפרעת אישיות, ואני בגלל שאני מרפאה בעיסוק דווקא הלכתי לכיוון של הפרעה בתקשורת. מישהו על הרצף. בעיקר בגלל השפה הגבוהה והלא מותאמת שמאוד אופיינית לאוכלוסייה זו.
&nbsp
בדיוק בגלל זה לא מאבחנים ברשת.
זה תהליך חשיבה נחמד, אבל לא ממש מדויק. אם אתה מוכן לקחת את זה כמשחק ניחוש, סבבה. אבל אם אתה חושב שמדובר בתשובות מוחלטות ונחרצות, אז לא.
 

NONSHLUCK

New member
אני לא חושב שירדת לסוף דברי

ניקח דוגמא מאוד קיצונית: אישה מוכה, שמעודדת את בעלה למרות שהיא מוכה על ידיו. היא לא מזוכיסטית. אז למה היא לא נפרדת מבעלה?
 

sharpantie

New member
אתה מכיר דבר כזה?

אישה מוכה שמעודדת את בעלה? אני לא שמעתי.
 

NONSHLUCK

New member
אישה מוכה שעדיין מראה לו חיבה

ואהדה והבלגה למרות שהוא מכה אותה. כוונתי לא: "תמשיך להכות אותי", או משהו בסגנון.
 
תסמונת סטוקהולם

היא תופעה שבה אדם המוחזק בכפייה וזוכה להתעללות מתמשכת עשוי לפתח אמפתיה והזדהות נפשית עם האידאולוגיה והמעשים של המתעלל, כחלק מהרצון להזדהות עם החזק והשולט.

תסמונת זו עשויה להסביר התופעה שאתה מתאר. אך גם יכולים להיות שלל הסברים אחרים: פחד לעזוב, אמונה שזה ׳מגיע לי׳, שלא יתכן מצב טוב יותר עבורי, ועוד. תלוי במקרה הספציפי.
 


 

אופירA

New member
מנהל
אינך יכול לנתח את טבע האדם

בהסתמך על פרשנויות מוטעות שלך של התנהגותו.
אתה קובע עובדה שאנשים מדוכאים מזדהים עם הפוגע בהם באובססיביות, ושואל למה.
אבל העובדה כלל אינה נכונה (בוודאי בהקשר ששאלת), אלא פרשנות מאוד אינדיבידואלית ולא אובייקטיבית שלך. אז זו לא עובדה, ולכן אי אפשר לשאול עליה למה.
אם תשאל, לפני הלמה, האם אנשים מדוכאים וכו', התשובה היא: הם לא! לא מדוכאים, לא מזדהים באובססיביות. כל ה"נתונים" לא נכונים.

משל למה הדבר דומה - אתה רואה אדם שנכנס לחדר ניתוח על אלונקה, ומחכה (ער או ישן, לא משנה) שאדם אחר יחתוך את גופו בסכינו החדה. אז אתה מסיק שהוא מזוכיסט מושלם ולא הגיוני. כיוון שאינך מבין כלל את הנתונים, אינך מבין שאין פה מזוכיסט אלא אדם שמאוד אוהב את עצמו ורוצה בבריאותו, ולכן מפקיד עצמו בידי המנתח המומחה, כדי שיתקן את הבעיה הפיזית שהוא סובל ממנה ע"י מקצועיותו ומומחיותו.
 
למעלה