מה הבעיה איתי..?

[sapirs19]

מה הבעיה איתי..?

למה אני עוד לא מוכנה ללכת לקבר של אמא אני פשוט לא מסוגלת... ואפילו שהמשפחה שלי אומרת שהיא לא לוחצת עליי אני מרגישה את זה עליהם אני מרגישה שהם רוצים שאני יבוא וזה די מעצבן שהם לא אומרים את האמת..
אני מקווה שאני יוכל מתישהו ללכת ולא להתעלם מזה כל החיים פשוט אני צריכה לקלוט שעכשיו יש לי קשר עם בית העלמין שזה אמא שלי...

 

[mykal]

אין לך בעיה,

יש לך קושי, ולטעמי קושי כפול,
הראשון--את לא מצליחה להתגבר על המחסום של העליה לקבר.
תנסי לחשוב למה? האם את פוחדת מבית העלמין?
האם את חוששת מלאות מצבה של אמא?
אולי כדאי שתלכי רק עם מישהו קרוב אליך, רק את והוא,
ותראי את המצבה תראי מה כתוב עליה, תחליטי מה את אומרת או עושה שם.
ואז יהיה לך פשוט יותר וקל ללכת עם כולם.

הקושי השני--את רוצה לרצות (הר' בפתח) את המשפחה שלא מבינה,
אל תשתדלי בענין, תבקשי שיניחו לך, ואת תחיי בקצב שנכון לך.
זה לא מעלה ולא מוריד, אם את מגיעה לקבר אם לא.
לא אוהבת התערבות משפחתית אף פעם, בטח לא כשקשה למישהו.

את מי שאת, והבעיה הזו לא עקרונית-הכל יסתדר. תהיי רגועה.

 

[samsonite woman]

כמה זמן עבר?

לא שאני יודעת כמה זה משנה. אם זה מנחם באיזשהו אופן אני גם כמעט ולא ניגשת לבית עלמין..האמת שזה פשוט לא מדבר אליי- לא מעציב אותי, לא מנחם, כלום. אחותי לא היתה מסוגלת להתקרב לקבר- תמיד היתה עומדת במרחק של איזה 15 מטר ממנו. אבל נשמע שזה ממש טרי אצלך, תקני אותי אם אני טועה, ונראה לי שזה ממש בסדר כי עדיין אין ספר חוקים באיך לאבד את אמא שלך ואני חושבת שאת צריכה לקבל את איך שאת מתמודדת עם האבל הקשה הזה ואולי אז גם קצת פחות יטריד אותך איך אחרים מסתכלים על זה..

 

[sapirs19]

עברו שנתיים...

וזה מרגיש כמו נצח כבר כמעט שכחתי את התקופה שהיא הייתה פה שהייתה בבית ודאגה לנו קשה לי נורא עם היחס איך שמתייחסים אלי אחרי שיודעים ואני מניחה שזה טבעי אבל אני פשוט לא אוהבת את זה...

 

[samsonite woman]

ואיי אני מזה מזדהה איתך

גם אצלי עברו שלוש שנים וזה נראה כל כך רחוק...כבר שכחתי איך זה להרגיש שיש אמא. למה התכוונת כשאמרת היחס שמתייחסים אליך אחרי שיודעים? שמרחמים עליך?

 

[ענבר לבקוביץ]

שלום sapirs19

בית קברות מסמל משהו שונה עבור כל אחד שאיבד את יקירו. יש אנשים שעבורם זה כמו בית חם, הם הולכים לבית קברות בקביעות (כל יום, כל יום שישי), מטפחים את חלקת הקבר. אנשים אחרים נוהגים ללכת רק בימי השנה, ימי הולדת, חגים וכדומה. עבור אנשים אחרים, בית הקברות הוא לא מקום חם, אלא להפך, מקום מנוכר, קר והם לא פוקדים את הקבר כלל.
כפי שכתבו כאן, אין חוקים, אין בסדר או לא בסדר, את צריכה ללכת לפי מה שאת מרגישה. אגב, ייתכן וזה ישתנה עם הזמן. לחץ משפחתי הוא בוודאי לא דרך מתאימה, לכל אחד מבני המשפחה יש דרך התמודדות שונה וזה יכול להתבטא גם בזה.
לגבי הסביבה- אני לא כתבת למה מתייחסים אליך ככה, האם זה קשור לגילך, לסוג המוות, או למורכבות אחרת. באופן כללי אומר, שאנשים לא ממש יודעים מה לעשות במצבים כאלה, זה מביך, מאיים, מרחיק. כדאי לשוחח עם אנשים שעברו חוויות דומות, או בני משפחה, חברים קרובים שיוכלו לתמוך, להקשיב או פשוט להיות שם.
הלחץ בנושא בית הקברות הוא לא רק מהסביבה אלא גם פנימי -אל תלחצי על עצמך.
ענבר

 

[YגלגלוןY]

אמא שלי בליבי תמיד

אני לא מרגישה צורך לפקוד את בית הקברות. אני נושאת אותה במחשבותיי וברגשותיי בכל מקום שבו אני נמצאת.
כל אחד והדרך שלו.
ביום השנה לפטירתה ולפני כחודש ביום הולדתה השני בלעדיה ביקרתי בקבר שלה (באחרון עם אחותי). זה לא קל ולא נתפס,זה אבל אולי זה גורם לדבר על הדברים הכואבים, לגעת בכאב, ואז להמשיך הלאה ולהבין שאלו החיים...בעיניי צריך לזכור להמשיך בחיים, להביט קדימה ולא לקדש את המוות, אני בטוחה שזה מה שאמא שלך הייתה רוצה שתחיי בשמחה. מצד שני, צריך לגעת בכאב ולהתמודד איתו וכך מעכלים את רגשות האבדן...אני חושבת...