מה האלטרנטיבה?

[ענתנוי]

מה האלטרנטיבה?

רגישות גבוהה לתנאי סביבה זה לא סימפטום של לקות או מחלה אלא תכונה, לטוב ולרע.
"תנאי סביבה" כוללים שני אלמנטים עיקריים: זמן ומרחב, וכולנו רגישים לסביבה לכן רגישות יתר היא רק אמצעי שעוזר לנו לזהות הפרעות סביבתיות.

"מרחב" - תנאי סביבה פיזיים משפיעים על כולנו, במודע ולא במודע. אני קוראת עכשיו את הספר "ספל הקפה שגרם לי להתאהב" שעוסק בקוגניציה גופנית - ענף חדש ומבטיח בפסיכולוגיה. ממולץ לכל מי שמתעניין בעבודה טיפולית (הורים, מורים, מטפלים, חונכים וכ"ו). המידע הזה יכול לעזור לנו להבין עד כמה אלמנטים זניחים לכאורה כמו טמפרטורה, משקל, מרקם או צבע יכולים להיות גורמים משמעותיים בקבלת החלטות, התנהגות ותפיסת המציאות, ולבנות סביבה מתאימה לצרכים. (למשל - צבע אדום אפילו כרקע או כהערה צדדית או מספר עמוד מוריד את יכולת הביטוי הקוגנטיבית אבל מעלה את הפיזית).

"זמן" - קצב הפעילות הוא הגורם המשמעותי ביותר עבור אסי"ם. השגיאה החמורה ביותר של התרבות שלנו היא המשוואה "זמן = כסף" ששולטת בכל המוסדות והארגונים, והורסת לכולנו את החיים. המפתח לשינוי הוא "זמן = חיים" ואת זה אתם יכולים ליישם לפחות בבית, בסביבה הפרטית ולא הציבורית. הקושי העיקרי הוא להסביר לאנשים איך הקשיב לקצב של החיים, כי כמעט כולם חירשים....

 

[schlomitsmile]

מסכימה בעקרון כמעט עם כל מלה שכתבת כאן.
ואנחנו אכן מיישמים זאת בבית.
הבעיה היא, שהילדים לא רוצים לחיות רק בבית,
ה

למשל בחר לחזור לבי"ס ולא להמשיך בחינוך ביתי.
ומחוץ לבית יש קצב מוכתב חיצונית.
יש סביבה שאינה לוקחת בחשבון את הרגישויות שלהם.
אני לא רוצה למעוך את הרגישויות שלהם,
לא רוצה שיסבלו כתוצאה מהמפגש עם ה"חוץ",
כן רוצה לאפשר להם לעשות בחוץ מה שהם בוחרים/צריכים לעשות.
(למשל ללמוד או לקבל טיפול במרפאה).
&nbsp
זאת ועוד- "לבנות סביבה מתאימה לצרכים" -
ומה אם לאנשים שונים החולקים את אותה סביבה,
אפילו בבית, ובודאי מחוץ לבית,
יש צרכים שונים, לעיתים מנוגדים?
למשל:יושבים לשולחן לאכול, לבכור יש צורך לאקלל וה

זקוק לשקט.

 

[dina199]

אני יודעת שתמיד אומרים שמאוד חשוב

שכל המשפחה תשב ביחד לשולחן. זו למעשה ה'סביבה'.
אני אישית חושבת שברגע שיש צרכים שונים עדיף לא לשבת ביחד. אבל זו דעתי בלבד.

 

[arana1]

לא מזמן קראתי על זה מאמר שמסכם מחקר וממש התפעמתי

מישהו, נדמה לי שהוא אפילו פסיכולוג ואת יודעת עד כמה אני בז למה שהם עושים בדרך כלל, סוף סוף קלט שהמיתוס של כולם צריכים לשבת ביחד בזמן הארוחה הוא לא יותר מתופעה תרבותית זמנית וחולפת ששורשיה בסיבות ונסיבות שלא בטוח שכולנו נאהב לשמוע אותם

אצלנו לפעמים יושבים ביחד ונהנים מאיזה סוג לא בדיוק מקובל של ביחד ולפעמים לא
מה שבטוח שזה לא נחשב לאיזה מדד או כלל או מנהג שעצם ההקפדה עליו עומדת ביסוד ההגדרה של זהותנו כמשפחה

הביחד הזה מסביב לשולחן גם מגלם ומסמל את הביחד הכפוי, הדחוק, הלחוץ והמלחיץ של החברה כולה, שעדיין מבוססת על הנחה שכולם צריכים לעשות ביחד בדיוק את אותו דבר ובאותו זמן
מה שכמובן מביא לבזבוז אדיר של משאבים ולתחלואה ולרעש ולצפיפות ולחוסר תשומת לב לפוטנציאל של התפתחות הפרט
ואם "הדבר" הזה רוצים שאנשים רגישים ויצירתיים ישתלב
אין מצב
גם אם כל המימסד מגוייס להציג את הטמטום הזה כגילום וישום של נורמליות שכל מי שלא מרגיש בה נח הוא אדם שסובל מהפרעה או לקות או תסמונת זה פשוט לא יעבוד

 

[schlomitsmile]

גם אני לא בעד "בכח", אבל אם רוצים לשבת יחד?
מלבד זאת, זו היתה רק דוגמא.
כן, אפשר לחיות באי בודד

מי שלא רוצה, בהכרח ימצא עצמו חולק סביבה עם אחרים,
ויתכן שתהיה התנגשות בין הצרכים שלהם.

 

[arana1]

בין לשבת ביחד ובין לחיות באי בודד יש בערך אינסוף מצבי ביניים

 

[schlomitsmile]

נכון, אבל זה לא משנה את העקרון
כאמור, לשבת יחד בארוחה זו רק דוגמא.
בכל רמה של קירבה, גם כלוויין,
אם מישהו רוצה לחלוק סביבה עם אחרים ולא להתנתק מהם לגמרי,
עשוי להיות מצב של התנגשות בין צרכים.
&nbsp
בעיניי זה לא אסון.
אז מתנגשים, ומוצאים נוסחא כלשהי שתאפשר לכולם לחיות.
או שלא, ויש קונפליקט, וגם זה לא אסון.
כמובן שאם החיים הופכים לסדרה בלתי פוסקת של קונפליקטים,
זה מתיש.
לכן החיפוש הלא נגמר שלי אחרי מיקסום הגמישות של כולם,
כדי להגדיל את הסיכוי למציאת הנוסא המאפשרת לכולם.

 

[arana1]

זו עובדה שמשנה משהו, שעשויה לקדם את פתרון הבעייה

אבל בגלל שהנורמה יודעת לחשוב רק בשחור ובלבן המורכבות שמאפשרת חיים ביחד נמעכת ל"או שאתה בחוץ או שאתה בפנים" ואז אנשים שמנסים לממש סינטזות קצת יותר מגוונת קצבים וכיוונים מוצאים את עצמם במצב שבמקרה הטוב הם בכלל לא נראים ואף אחד בכלל לא מבין מה הם רוצים וזה מאוד מאוד מעצבן ומתיש כשזה קורה כל הזמן

זה גם מה שמביא לדימוי שגוי שמודבק לבן אדם שאחרי זה צריך לסחוב אותו כל החיים למרות שהבסיס היחיד שלו זה הראש השטוח של מי שאיבחן אותו

גמישות זו הכרה באין סוף מצבי הביניים,
לדעתי אוטיסטים נלחצים לנוקשות ולאבדן העשתונות הנובע ממנה בדיוק בגלל שבמהותם הם דווקא הכי ערים למשחק הגומלין המורכב בין מצבי הביניים ששקופים לחלוטין לתפישה הנורמטיבית
וכל מה שאדם מנסה לממש בניגוד לטבעו האמיתי מתבטא בצורה קיצונית ומופרזת
מה שמביא למצב שאוטיסטים מציגים התנהגויות שסותרות לחלוטין לטבעם האמיתי
בדיוק בגלל שהסביבה לא מסוגל להכיל את המורכבות הדיאלוגית של מצבים שנחשבים כמעורפלים מדי בשבילה

בגלל זה גם אנשים לא מבינים ואפילו פועלים בנחרצות נגד מה שהם מזהים כהתעקשות על דברים זניחים
למשל

 

[schlomitsmile]

גם באותן סינטזות ביניים מורכבות
כשזה לא או שאתה בפנים או שאתה בחוץ,
וכשהאנשים האחרים גם הם בנויים לאותן סינטזות ביניים
ואף חיים אותן בפועל,
ועל כן ברור להם לגמרי שגם אתה זקוק ומממש מגוון של סינטזות שכאלה-
אם אתה רק במידה כלשהי בפנים,
אתה משפיע ומושפע על ומאחרים,
ולכן יכול לקרות שתהיה התנגשות
בין הצרכים האותנטיים והלגיטימיים שלך לשלהם.

 

[arana1]

הם לא, עובדה, נורמטיביות לא בנויה לזהות ולהגיב למצבי ביניים

ובדיוק לכן אוטיסטים מוגדרים כמי שחיים מחוצה לה

 

[schlomitsmile]

אם הם לא נ"טים, הם כן. וגם אז קורה שיש התנגשויות בין צרכים.

 

[arana1]

אוטיזם אינו זהות סגורה ושלמה ומושלמת

גם בגלל זה אני מדבר על הצורך המאוד עדין להבחין ולאבחן את האדם דרך הכיוון והנטיה ולא דרך התיוג של מידת הסטייה שלו מהממוצע הרצוי
רוב האוטיסטים
אם לא ממש כולם
הם יצורים שחיים בעיקר יחסית לדימוי המקובל
שהוא נ"ט
מולו ואיתו ויחסית לו הם מנסים להסתדר ומודדים את עצמם

כשנגיע למצב שבו אוטיסטים חיים את מהותם כהווייתה אז נדבר שוב

 

[dina199]

נכון, עניין של רצון.

אם כל הצדדים ללא יוצא מן הכלל רוצים, אפשר להסתדר.
הבעיה היא אם מישהו לא רוצה אבל חייב.
הפעם דיברתי בצורה כללית בלי דוגמאות

 

[dina199]

לא שחור לבן

אני חושבת שיש מירחק גדול שבין ישיבה ביחד מסביב לשולחן לבין המצאות אי בודד.
יש הרבה גווני ביניים. אני לא המלצתי לעזוב הכל ולברוח לאי בודד (שלפעמים גם זה פיתרון

) . למעשה בגלל שפיזית זה בלתי אפשר אנשים ש'מתנתקים' הם למעשה שמים את עצמם באי בודד (אם זה רצונם).
פשוט לדעתי אפשר למצוא זמנים (לאו דווקא בדוגמה של ישיבה מסביב לשולחן) שכמה אנשים ביחד רוצים שקט או כמה אנשים ביחד רוצים רעש מסויים. ואלה לא חייבים להיות כל האנשים כל הזמן , או אפילו חלק מהאהשים כל הזמן.

 

[arana1]

חושב שלכן עדיף לנסות לחפש כיוון במקום מודל מושלם

כאילו אנשים אומרים שהם יודעים שהמצב לא ממש טוב אבל כל עוד לא יוצע להם מודל אלטרנטיבי שלם הם לא ינטשו את זה הקיים
לדעתי זו טעות
אי אפשר לשנות ולהשתנות ללא נתינת מרחב מסויים ואפילו גדול לספק וללא ידוע וללא מסוכם
הנכונות להסתכן היא ההשקעה האמיתית ולא הבזבוז המסיבי של הזמן והאמצעים על דחיסת כל מה שצריך אחרת למודל הקיים

האינטואציה שלי גם מובילה אותי לכיוונים שענת מעלה
שלפיהם בסופו של דבר זמן שקול למרחב, הפרטי לציבורי, החוץ לפנים...
אז קונקרטית, בשיגרה, תכונות ומאפיינים אוטיסטים כמו תשומת לב לקשר בין קצב (זמן) למרחב כבסיס ליצירת הקשר נתפשים לי כמעודדים התפתחות לפתרון בעיות כמו שהות במרחב שבו יש הרבה קצבים שונים בבת אחד
שזה מאפיין של המרחב בלווא הכי ואפילו חלק מיופיו המהותי
גם ללא קשר לאנושי
וזה גם מה שמאפשר זרימה חלק בין הפנים לחוץ.

ובדיוק משום כך יש לי בעייה כל כך קשה עם העובדה שכל הפתרונות המוצגים כטיפולים ואבחונים ושילובים מושתתים בדיוק ורק על הנסיונות להכחיש ולהדחיק ולהכחיד את הדרך שבה הנטייה האוטיסטית לנסות ולהתפתח דרך תחושת זהות הזמן למרחב,
והנטייה הזאת מתבטאת בהמון אופנים וכל האופנים האלה נחשבים כתסמין ללקות ולכן במקום לעודדים דורכים עליהם בגישה שכולה צדקנות והתחסדות
כנראה גם בגלל שהמודל הנורמטיבי עדיין מבוסס על הליניאריות הקלאסית שמפרידה בין הנפש לגוף ובין הזמן למרחב בצורה לגמרי נוקשה
וזה מה שמביא לטרגדיה שבה עצם הנסיון לשלב אוטיסטים במרחב הנורמטיבי על מנת להקנות להם כלי הישרדות שולל מהם את הכלי הכי טוב והכי מדוייק והכי יצירתי שלהם לעצמאות המבוססת על העצמי האמיתי שלהם

אני לא אומר שאוטיסטים יודעים למשש את הפתרון המושלם לבעיית הסתירה בין המרחב לזמן
אני אומר שבהרבה מההתנהלויות שלהם ניכרת נטיה ויכולת לפתור את הבעייה הכי שורשית הזאת בצורה שהיא הרבה יותר דינמית וגמישה ויצירתית ומדוייקת מהכלל הנורמטיבי
ובדיוק את היכולת הזאת מכחידים
כי מהיותה נוגעת בשורש הקיום היא גם הכי מפריעה למה שנחשב כבסיס למהלך העניינים התקין

בגלל זה כמו שמישהי כתבה כאן משפחה תתגייס על מנת לתמוך בילד נכה, אף אחד לא יחשוב להוציא אותו מהבית, אבל את האוטיסט אין ברירה אלא להוציא מהבית למרות שהוא הכי צריך יחס אישי
שוב
זה לא נכתב כביקורת אלא כהאשמה אלא כנסיון לברר את שורש הבעייה

 

[schlomitsmile]

מלבד הסיומת-

לפעמים יש התנגשות חזיתית בין הצרכים של הילד לצרכים של אחרים בבית,
ואז עדיף להפריד, לא?
לפעמים ההורים מתמודדים שנים, עד שתש כחם.
לפעמים מכלמיני סיבות אחרות, עדיף לכולם שהאוטיסט יגור במקום אחר.
זה לא אומר שמזניחים אותו, לא מעניקים לו אהבה וכו'.

לשאר מה שכתבת אני מסכימה,
זה החיפוש שגם אני נתונה בו,
וזה גם הזכיר לי שיר

 

[arana1]

שוב, איני מאשים, רק עונה על מה שמישהי כתבה כאן

שאיך זה יכול לקרות שהרבה יותר קל (קל במרכאות כמובן) לקבל ולהכיל ילד נכה אבל אוטיסט בהרבה מקרים מהווה קוץ בעין ובלתי נסבל לחלוטין

ברור שהצרכים מתנגשים הכי חזיתית
מה שאני שואל זה למה דווקא במקרה של אוטיסטים הצרכים נוטים להתנגש הכי חזיתית
והתשובה שלי
שעולה גם מנסיוני
היא שיש באוטיזם תשובה מאוד שונה ומקורית ויחודית לשאלות הקיום
ולצערנו אנחנו חיים עדיין בחברה שבה עובדה זאת כשלעצמה היא בלתי נסבלת לחלוטין
מה שמביא למצב שבו דווקא הדבר הכי יפה הופך להכי לא נסבל
דבר שמסלים נורא גם את ההתנהלות של האוטיסט אל מעבר למוצדק ולנסבל

ברור שעדיף להפריד
השאלה היא למה אנחנו מגיעים למצב שבו צריכים לקרוע ילד מהמשפחה
או למצב שבו ילד ירגיש שהאנשים הכי רחוקים ממנו זה קרוביו
ולדעתי יתכן וצריך לנסות להסתכל גם לכיוון שאני מציע
זאת אומרת
להבין שהאוטיסט באמת שובר את כל הגבולות המקובלים
לא בגלל שהוא רוצה
אלא בגלל שהוא כזה
ושאין בשבירה הזאת דווקא דבר רע בהכרח
אלא שלפחות בינתיים זה בלתי נסבל
ולצערנו
הדבר כרוך בהמון כאב לכל הצדדים
והפתרונות שניתנים לכך, כמו למשל לדחוס את האוטיסט לתבניות נסבלות לאחרים, הם גרועים מהבעייה עצמה

 

[no ease]

זמן = חיים

זמן זה הדבר הכי חשוב בחיים. לכן חבל לבזבז את המשאב היקר הזה על נסיונות להפוך למי שאני לא, אלא לחיות את החיים כמי שאני...

 

[שייך למיעוט]

להתאבד ולהיוולד מחדש, לא פיסית,

להיפטר מכל מה שחשבנו למדנו וחונכנו
ולהתחיל מחדש עם מה שנכון גם לפרט וגם לחברה
כולם כפרטים וכל המין האנושי יחד
דוגמאות ? לא נקדש את החומר לא יווצרו מעמדות משחיתים מקבעים ומנציחים