מה האופציות?
שלום, סבתי בת ה-81 נפטרה בשבוע שעבר.היא הייתה בבית אבות של הקיבוץ בו היא התגוררה. לדעתי רופא הקיבוץ התרשל בטיפול בה. הסיפור הוא: לפני כשנתיים סבתי החלה לסבול מבצקות ברגליים ועקב כך החליט הרופא לתת לה פוסיד בכמות של 200 מ"ג ליום. על פי מה שידוע לי כמות זו היא חריגה בצורה קיצונית (מומלץ בין 20-80 מ"ג) . הכדור ניתן לה במשך 10 ימים ללא ביקורת כלשהי מצידו (לא ביקור ולא בדיקת דם). רק לאחר לחץ כבד מצד משפחתי הסכים הרופא לשלוח אותה לבית החולים ואף ציין זאת ברישומים. ברישומי בית החולים נכתב כי סבתי הגיעה רגע לפני שהיה צורך בדיאליזה והיא הגיעה במצב של התייבשות חמור עקב הכדור שניתן לה. סבתי התאוששה , אך נשארה מבולבלת וכבר החלה לסבול ממעין דמנציה. במשך כל השנתיים האחרונות הטיפול בה לא היה תקין אולם השיא היה בחודש שלפני מותה. ההמוגלובין שלה היה מאוד נמוך( 7 במקום 12 של אדם רגיל) ולא נעשה דבר ובנוסף במשך כמה שבועות היא שלשלה ללא הפסקה בלי שינתן לה טיפול. אימי שהיא אחות התחננה שיתנו לה אנטיביוטיקה , אולם אף אחד לא התייחס אליה.(ההסבר של הרופא היה שזה עלול לגרום לסתימת מעיים, אולם לדעתי אפשר היה לפחות להתחיל ולנסות ולעקוב באופן צמוד) לבסוף התרצה הרופא והתחיל לתת לה אנטיביוטיקה שפעלה מאוד מהר והשילשולים נפסקו. אולם זה היה כנראה מאוחר מדי וכשבוע אחר כך היא נפטרה. מה לדעתך האופציות העומדות בפנינו? האם בתי המשפט מתייחסים למותו של אדם מבוגר ביתר סלחנות או שיש טעם לנקוט בהליכים? איך מונעים מהרופא הזה להמשיך לטפל באנשים? ידוע לי גם על מקרה בו אדם שהיה לו גידול גדול בבטן קיבל מהרופא הזה אקמול ואפילו לא נשלח לצילום . ולבסוך הוא הגיע ברגע האחרון לבית החולים.זאת אומרת, לא מדובר רק במקרה של סבתי. אני לא מאמינה שאוכל להעזר בעדויות של אדם כמו זה שתיארתי משום שמדובר בקיבוץ ואנשים שם לא ששים לדבר. תודה מראש על כל עצה שתינתן
שלום, סבתי בת ה-81 נפטרה בשבוע שעבר.היא הייתה בבית אבות של הקיבוץ בו היא התגוררה. לדעתי רופא הקיבוץ התרשל בטיפול בה. הסיפור הוא: לפני כשנתיים סבתי החלה לסבול מבצקות ברגליים ועקב כך החליט הרופא לתת לה פוסיד בכמות של 200 מ"ג ליום. על פי מה שידוע לי כמות זו היא חריגה בצורה קיצונית (מומלץ בין 20-80 מ"ג) . הכדור ניתן לה במשך 10 ימים ללא ביקורת כלשהי מצידו (לא ביקור ולא בדיקת דם). רק לאחר לחץ כבד מצד משפחתי הסכים הרופא לשלוח אותה לבית החולים ואף ציין זאת ברישומים. ברישומי בית החולים נכתב כי סבתי הגיעה רגע לפני שהיה צורך בדיאליזה והיא הגיעה במצב של התייבשות חמור עקב הכדור שניתן לה. סבתי התאוששה , אך נשארה מבולבלת וכבר החלה לסבול ממעין דמנציה. במשך כל השנתיים האחרונות הטיפול בה לא היה תקין אולם השיא היה בחודש שלפני מותה. ההמוגלובין שלה היה מאוד נמוך( 7 במקום 12 של אדם רגיל) ולא נעשה דבר ובנוסף במשך כמה שבועות היא שלשלה ללא הפסקה בלי שינתן לה טיפול. אימי שהיא אחות התחננה שיתנו לה אנטיביוטיקה , אולם אף אחד לא התייחס אליה.(ההסבר של הרופא היה שזה עלול לגרום לסתימת מעיים, אולם לדעתי אפשר היה לפחות להתחיל ולנסות ולעקוב באופן צמוד) לבסוף התרצה הרופא והתחיל לתת לה אנטיביוטיקה שפעלה מאוד מהר והשילשולים נפסקו. אולם זה היה כנראה מאוחר מדי וכשבוע אחר כך היא נפטרה. מה לדעתך האופציות העומדות בפנינו? האם בתי המשפט מתייחסים למותו של אדם מבוגר ביתר סלחנות או שיש טעם לנקוט בהליכים? איך מונעים מהרופא הזה להמשיך לטפל באנשים? ידוע לי גם על מקרה בו אדם שהיה לו גידול גדול בבטן קיבל מהרופא הזה אקמול ואפילו לא נשלח לצילום . ולבסוך הוא הגיע ברגע האחרון לבית החולים.זאת אומרת, לא מדובר רק במקרה של סבתי. אני לא מאמינה שאוכל להעזר בעדויות של אדם כמו זה שתיארתי משום שמדובר בקיבוץ ואנשים שם לא ששים לדבר. תודה מראש על כל עצה שתינתן