מה דעתכן?
קצין בדרגת תת-אלוף (ניר גלילי, איך לא) מקיים יחסי-מין עם חיילת הכפופה לו, ונמוכה ממנו בכעשרים דרגות, מורשע בדין משמעתי, ואחרי שנתיים-שלוש רוצים להעלותו בדרגה, ולקדמו בתפקיד. הבג"ץ, בפסק-דין ארוך ומפורט, בן 13 עמודים, קובע שאין לקדם את הקצין בדרגה (וגם זאת בלי לקבוע לכמה זמן), אבל אין לפגוע בעבודתו ובפרנסתו, וגם אפשר לקדם אותו בתפקיד (תיאורטית אפשר למנותו גם כרמטכ"ל). מורה נהיגה אשר אינו עובד-הציבור, אינו מקבל את משכורתו מקופת הציבור, מעשיו מביישים רק אותו ולא את המדינה, ותלמידיו (או תלמידותיו), להבדיל מהחיילת הנ"ל, אינם כבולים אליו ויכולים להחליף מורה כאוות נפשם, הורשע בשני מקרים של נגיעה ברגליהן החשופות של תלמידותיו. עונשו של מורה-הנהיגה כלל גם מאסר-על-תנאי, כך שתלמידותיו, מכאן-ולהבא, די מוגנות ממעשים דומים מצידו, מה גם שבתנאים של שוק חופשי אין הן "חסרות יכולת" לעמוד מול המורה, כאותה חיילת הכפופה למפקדה הישיר, אשר, כאמור, בכיר ממנה בכעשרים דרגות. רשות הרישוי ביטלה את רשיון-ההוראה שלו, "ללא הגבלת-זמן" (הוא יכול לבקש רשיון-הוראה חדש אחרי שבע שנים). ביטול היה כשבע שנים לאחר שני המקרים, כך שהוא עתיד לשלם בעיסוקו ובפרנסתו עד תום ארבע-עשרה שנים מביצוע העבירות. בעת הדיון בבג"ץ, כאשר הועלתה ההשוואהבין שני המקרים, אמר אחד השופטים כי זה "לא אותו הדבר", וכי "בכלל אין להקיש" מהמקרה הקודם (גלילי) למקרה הזה. אבל בפסק הדין הלא-מנומק, בן השורות הספורות, לא הייתה כלל התייחסות להשוואה שבין שני המקרים. שאלותי אליכן: א. האם לדעתכן מקרהו של מורה-הנהיגה אכן חמור ממקרהו של התת-אלוף? ב. מתוך הנחה שלא - האם הרעיון הפמיניסטי סובל החמרה במקרה הקל, והקלה במקרה החמור? אני מתכוון, בעתיד הנראה לעין, להעלות את הנושא באתר של קימקא, אבל בעיקר מהזוית של אי-קיום חובת-ההנמקה, ולא כל כך מהזוית של הפמיניזם, שהיא בגדר מומחיותכן ועניינכן. לדעתכן אייחל. קימקא
קצין בדרגת תת-אלוף (ניר גלילי, איך לא) מקיים יחסי-מין עם חיילת הכפופה לו, ונמוכה ממנו בכעשרים דרגות, מורשע בדין משמעתי, ואחרי שנתיים-שלוש רוצים להעלותו בדרגה, ולקדמו בתפקיד. הבג"ץ, בפסק-דין ארוך ומפורט, בן 13 עמודים, קובע שאין לקדם את הקצין בדרגה (וגם זאת בלי לקבוע לכמה זמן), אבל אין לפגוע בעבודתו ובפרנסתו, וגם אפשר לקדם אותו בתפקיד (תיאורטית אפשר למנותו גם כרמטכ"ל). מורה נהיגה אשר אינו עובד-הציבור, אינו מקבל את משכורתו מקופת הציבור, מעשיו מביישים רק אותו ולא את המדינה, ותלמידיו (או תלמידותיו), להבדיל מהחיילת הנ"ל, אינם כבולים אליו ויכולים להחליף מורה כאוות נפשם, הורשע בשני מקרים של נגיעה ברגליהן החשופות של תלמידותיו. עונשו של מורה-הנהיגה כלל גם מאסר-על-תנאי, כך שתלמידותיו, מכאן-ולהבא, די מוגנות ממעשים דומים מצידו, מה גם שבתנאים של שוק חופשי אין הן "חסרות יכולת" לעמוד מול המורה, כאותה חיילת הכפופה למפקדה הישיר, אשר, כאמור, בכיר ממנה בכעשרים דרגות. רשות הרישוי ביטלה את רשיון-ההוראה שלו, "ללא הגבלת-זמן" (הוא יכול לבקש רשיון-הוראה חדש אחרי שבע שנים). ביטול היה כשבע שנים לאחר שני המקרים, כך שהוא עתיד לשלם בעיסוקו ובפרנסתו עד תום ארבע-עשרה שנים מביצוע העבירות. בעת הדיון בבג"ץ, כאשר הועלתה ההשוואהבין שני המקרים, אמר אחד השופטים כי זה "לא אותו הדבר", וכי "בכלל אין להקיש" מהמקרה הקודם (גלילי) למקרה הזה. אבל בפסק הדין הלא-מנומק, בן השורות הספורות, לא הייתה כלל התייחסות להשוואה שבין שני המקרים. שאלותי אליכן: א. האם לדעתכן מקרהו של מורה-הנהיגה אכן חמור ממקרהו של התת-אלוף? ב. מתוך הנחה שלא - האם הרעיון הפמיניסטי סובל החמרה במקרה הקל, והקלה במקרה החמור? אני מתכוון, בעתיד הנראה לעין, להעלות את הנושא באתר של קימקא, אבל בעיקר מהזוית של אי-קיום חובת-ההנמקה, ולא כל כך מהזוית של הפמיניזם, שהיא בגדר מומחיותכן ועניינכן. לדעתכן אייחל. קימקא