יש עם האסאי בעיה אתית
אמנם, הטעם טעים והוא גם נחשב לבריא מאוד. אבל בספר המעולה "השיטה הסודית" מפרטת רחל טל-שיר מה שכרוך בקטיף שלו:
"ועדיין, למרות כל ההמלצות והמודלים, צל מעיב על האסאי ומקורו לא בשם הקשה להגייה, גם לא בטביעת הרגל האקולוגית הגסה של הטסתו, גם לא בעלויות ההקפאה. הדיווחים שמגיעים מאנשים שאכן ראו במו עיניהם את עצי האסאי באמזונס וטעמו שם את הגרסה הפודינגית המקומית של אסאי, שכוללת סוכר וטפיוקה, קשים לעיכול. לפיהם, צפייה בקטיף דומה לביקור בקרקס שבו לוליינים ואקרובטים מבצעים תרגילים קיצוניים חסרי אחריות ומבהילים. בכמה הבדלים: בקטיף האסאי אין אמצעי בטיחות למקרי חירום, והקוטפים הם בעיקר ילדים קטנים וקלי משקל, האוחזים את הסכין בפיהם.
"הילדים מיערות האמזונס שמטפסים, סכינים בין שיניהם, אל צמרות העצים הגבוהים ומסכנים את חייהם כדי לקטוף את הפירות עושים זאת כדי להשיג כמה פרוטות לפרנסת משפחותיהם. את הכסף הגדול מקבלים המתווכים. אם כן, השאלה היא באיזו מידה צרכני האסאי במערב רוצים להיות שותפים לניצול ילדים."
(...)
"כאמור, האסאי הוא דוגמה אחת מני רבות. גם פולי הקקאו, שמהם עשוי השוקולד שאנחנו אוכלים, נקטפים ברובם על ידי ילדים קטנים שנחטפו או נמכרו לעבדות. לכן המהדרים קונים רק שוקולד עם תווית 'סחר הוגן'."
לי זה הספיק כדי לא לקנות אסאי מעבר לפעם אחת כדי לספק את הסקרנות... חייבת להודות שבקשר לוויתור על שוקולד הדרך שלי עוד ארוכה... ואין לי מושג איפה ניתן לקנות שוקולד מסחר הוגן. בבית אני מחזיקה שוקולד לעתים רחוקות ממילא, אבל מחוץ לבית זה בעייתי יותר, גם כשאני מוותרת בד"כ על שוקולד שאיננו פרווה. מהתמכרות של עשרות שנים קשה יותר להיפטר, אבל על אסאי קל לי לוותר ויש מספיק פירות מעולים ובריאים שגדלים בארץ ואפשר לצרוך בעיקר אותם.