מה דעתכם?

[נעמה החמודה]

מה דעתכם?

אני קוראה סמויה בפורום שלכם, ובכל זאת הרשו לי לשאול לדעתכם. עד מתי לדעתכם, הורים חייבים לתת דיור לבנם הבוגר, כשבעצם הוא מתעמר בהם קשות? הוא עובד אבל נשאר בבית. ואינו עושה מאמצים לעזוב את הבית כשלטענתו הוריו "אשמים". עד מתי הורים "אשמים"? וחשוב לזכור, שלכל ספור יש שני צדדים. האם הם באמת "אשמים"? אולי בכל זאת לא תמיד. הורים עושים טעויות. עד מתי עליהם "לשלם" על הטעויות? והרי מילה שלו עומדת מול מילה שלי. והאם מותר לילד לאיים על הוריו? ואם אמנם טעו, ושוב לדעתו, מותר לזלזל בהם? להפוך אותם לאסקופה הנדרסת? אלו דברים שאני רואה בסביבתי הקרובה. מה דעתכם? מה אפשר לייעץ להורים כאלה? סליחה על האורך וסליחה אם דברי לא היגיעו לפורום הנכון.

 

[גלבועא]

תראי, ההורים צריכים להיות מספיק

אסרטיביים ולרצות שבנם ייצא מהבית. יש כאלה שנוח להם למרות הכל , שהבן /הבת הבוגר/ת בבית. אולי הוא מספק להם תעסוקה, אולי התקשורת ביניהם עוברת דרכו. או מהצד השני, אולי הם פוחדים ממנו מאוד ולכן נותנים לו להישאר. הורים שפוחדים מבנם, שיגישו תלונה במשטרה, בלי חוכמות, או ישכרו עורך דין טוב שיעזור להם לנפנף אותו מהבית. הורים, שכלפי חוץ מציגים שאינם רוצים את הבוגר, כאילו הוא כופה את עצמו עליהם, אבל לאמיתו של דבר טוב להם מאוד שהוא בבית, אין מה לעשות לגבי זה. מקסימום להמליץ על טיפול פסיכולוגי או משהו בנדון.

 

[pf26]

בעיה

הורים לא חייבים לתת דיור לבנם הבוגר, אבל לעיתים רבות הם מרגישים חובה (ואולי רצון?) מסיבות שונות ומשונות. גם אם ההורים טעו במהלך גידול הבן, גם אם לדעתו קיים חוסר צדק במעשיהם, עדיין יש להם שיקול דעת ויכולת להחליט האם לאפשר לו להמשיך ולהתגורר בביתם.מה שכן, לעיתים רבות מופעלת סחיטה רגשית על ההורים והם אינם מסוגלים להתייצב מול ילדם. מה ליעץ להורים? האם הם פנו אליך וביקשו עזרה? מה מעמדך המשפחתי מולם (בת, אחות, חברה)? אולי ישנם מניעים נוספים למעשיהם אליהם את לא מודעת? הייתי נזהרת מאד, לפני כניסה לדיון כזה.לא תמיד היחסים בתוך המשפחה ברורים לגמרי לכולם.

 

[ה ר מ י נ ה]

הבן בכל מקרה מעביר להוריו מסר סותר.

מצד אחד הם אשמים (במה לא ברור, אבל אשמה היא מלה בעלת קונוטציה שלילית) ומצד שני הוא נשאר עם האנשים האשמים האלה גם בגיל שאחרים (אפילו שהוריהם אינם "אשמים " בכלום) כבר עוזבים את הבית. כש"ילד" תופס את הוריו כאשמים במשהו, זה לכל החיים, ובדרך כלל הרגשות האלה מתעצמים ולא להיפך. השאלה מה עושים עם זה. במידה וההורים מסוגלים לנהל עם הבן שיחה בוגרת אפשר לומר לו שאת הנעשה אין להשיב, שהם מצטערים אם נפגע אבל אי אפשר לסובב את הגלגל אחורנית וסחטנות בודאי אינה הדרך לקבל פיצוי על עוולות העבר. אם להורים יש אפשרות כלכלית הייתי שוכרת עבור הבן מקום מגורים אחר על מנת ליצור "הפרדת כוחות". חיים בבית אחד עם אדם שהוא סחטן ומאשים הם מתכון לצרות בלבד.