מה דעתכם ?

[מיכל@ל]

מה דעתכם ?

ההודעה לקוחה מעיתון לוס אנג´לס טיים . הנה : "היכולת להתרבות לא מכשירה אנשים להפוך להורים,וגם לא לקדש את הקשר בין אם לילדה או להכין נשים לתפקד כאמהות המגדלות ילדים בריאים ומאושרים. הטרגדיה האמיתית בחברה שלנו ,זה ההתעקשות שקשר ביולוגי "טבעי" מהרחם מגלם תפקיד חשוב יותר מהקשר הרגשי שנוצר מהרצון העז של ההורה המאמץ לגדל ילד שנולד מרחם אחר . הנסיון במציאת הורים ביולוגים ,עד כמה שזה נשמע אצילי,מעמידה בשוליים את נדיבותם של ההורים המאמצים. ע"י הנצחת ה"מיתולוגיה" של הורה הביולוגי,אנחנו רק ממעיטים בערך של אימוץ [אכן טרגדיה]. ילדים מאומצים שמתעקשים לחפש את ההורים הביולוגים מתעלמים באופן אנוכי מכך שההורים האמיתיים שלהם הינם ההורים שבחרו לגדלם." מה דעתכם ?

 

[edn]

מיכלי החמודה

אני חושבת שהמשפט הראשון הוא נכון אבל מה שהוא כותב לגבי מציאת ההורים הביולוגים ממש לא נכון כי ילד מאומץ יודע את נדיבות ההורים מעריך אותם על כך ומצד אחד נכון אלה שמגדלים אותך הם ההורים שלך אלה שדואגים לך ונמצאים לידך בטוב וברע, ומצד שני הוא ההורה שלך אבל הוא לא. ויכול להיות שהוא לא מבין את הרצון הזה שלמצוא את ההורה הביולוגי לדעת מיהו כי הוא חלק מהחיים שלך נכון שהוא לא זה שגידל אותך אבל בכ"ז הוא הביא אותך לעולם ויש את הרצון לדעת שורשים כי זה חלק מהזהות מי אני לדעת מי הביא אותי לעולם אולי זה ישמע רע אבל אנשים שלא גדלו באימוץ יודעים את השורשים יודעים אני לא יודעת להסביר בדיוק את הכוונה אבל הם יודעים מאיפה הם. יש לי עוד כמה דברים לכתוב על כך אבל הם לא מתנסחים לי אז אכתוב על כך יותר מאוחר. with all my love

 

[..שיר..]

../images/Emo20.gif מיכלוש ודעתי היא...

ואוו קשה להגיב אבל בכול זאת , אני חושבת שזאת הבעיה במשולש האימוץ שכל אחד מסתכל על הצלע שלו בלי לפזול לצלעות האחרות ולהבין שזה אותו משולש המורכב משלוש פינות.... אם כל הקושי האישי שלי אני עדיין בדעה שלא לידה מכשירה להיות הורים אלא הגישה ,הדרך ,הרצון להעניק , ילד זה כמו שתיל לא מספיק "לזרוע" ולהגיד שהצמח נקלט צריך להשקות ,לטפל, לאהוב , אנני מסכימה שהקשר הריחמי מגלם תפקיד חשוב יותר מהקשר הרגשי שנוצר מהרצון של המאמצים לתת ולהעניק ,כי על מה גדל הילד ואיך נבנה הבסיס והגב אם לא מהרגשת ביטחון ואיכפתיות ורצון להעניק ,גם הורים מאמצים אומנם לא עוברים הריון אבל לדעתי עוברים קשה יותר עד שהילד מגיע לילות של ציפיה דרוכה ,הכנות והכשרות מה שלא כל הורה ביולוגי עובר לא פעם חשבתי שהאינסטיק האמהי עושה משהו לאמא אבל זה לא מספיק לא מספיק ללדת וזהו זה לא תחליף לקשר ריגשי שצריך להיבנות לאט עם המון אהבה ובקשר לילדים מאומצים מתעקשים לחפש את הורהם הביולוגים וההתעלמות מההורים המאמצים ,אז אני חושבת שיש צורך להפריד בין הדברים הרצון לחפש אחר הורים ביולוגים הוא מייצר הסקרנות והרצון לסגור מעגל לדעת מהיכן באתי ,לחפש דימיון, וזה טבוע בכול אדם היצר הטבעי הזה לחפש שורשים ובקר להתעלמות אני בטוחה שאם ילד מגיע למצב של התעלמות זה לא בה ביום אחד ההרגשה הזאת הכול תלוי במה שמשדרים לו ואיך הוא מרגיש עם האימוץ אם ירגיש בטוח מספיק אהוב ורצוי ,ישתף או לא ישתף זה כבר בחירתו אך גישתו לנושא לא תהפוך להתעלמות אלא ההפך יעריך יותר את ההורים המאמצים אם הוא קיבל את הגב במשך שנות חייו והאהבה ונוצר קשר ריגשי שעל פניו שום קשר אחר לא יחזיק מעמד ויהיה באותו עוצמה ושיהיה

טוב לכולם וזורח..

שיר

 

[מיכל@ל]

טלי,שירה,אינגליש,שולינקה,כולם...

מה דעתכן ?

 

[טלי ל.]

אני מקווה שהצלחתי להפנים..

חלק מהדברים שנאמרו כאן במהלך השנה שאני לוקחת חלק בפורום..ונדמה לי שבדיוק מזה אנחנו כהורים מאמצים צריכים להיזהר.. ממתן התחושה לילד שכאשר הוא מחפש אחר הוריו הביולוגיים (את רואה מיכל, הצלחתי להוציא את המילה מתחת למקלדת....) הוא מפגין אנוכיות ומתעלם מהוריו ה"אמיתיים" והאמת אני גם לא אוהבת את המונח "אמיתיים" - לא לביולוגים ולא לנו.. ונכון שבתוך תוכי אני רוצה להיות ההורה היחיד והבלעדי..ובאמת מתוך מה שכותבים מאומצים, אני יודעת, גם אם לא הפנמתי לגמריי, שלעולם, אנחנו נהיה ההורים..גם אם הם יתחברו אלינו בחזרה כשנהיה בני 60..אנחנו ההורים...

 

[מיכל@ל]

מוזר ,נכון ?

אני חוזרת וקוראת שוב ושוב את המשפט האחרון שלך ובקושי מעזה לאמר שגם אני כך... גם אני לפעמים מרגישה שלא הפנמתי לגמרי את העובדה שאנחנו ההורים,לא על תנאי,אלא לתמיד. הכנסתי את הקטע הזה מהכתבה רק בגלל שהוא פרובוקטיבי ומציג דיעה שאף אחד לא מעז לאמר בקול,הוא לא מייצג את דעותי כמובן. מצד שני,לא יכלתי להמנע מהתחושה שהחברה בדרך כלל דואגת לאינטרסים של הילד [שזה גם בעיני הכי חשוב] ולאילו של ההורים הביולוגים,ומתעלמת באופן שיטתי מההורה המאמץ. נדמה לי שדיברנו על זה פעם בהקשר של "דיכאון אחרי אימוץ" [הסוד הכי לא מדובר ] ועל החברה שמצפה מהורים מאמצים להיות "מושלמים" ונתונים תחת ביקורת הרבה יותר מהורים "רגילים".

 

[טלי ל.]

מעניין לקרוא דעת מאומצים...

ואת התייחסותם לנושא. באמת פרובוקטיבי וקצת נסחף בביטויים..טרגדיה..וכד´. (יש טרגדיות גדולות מאלה..

) אני חושבת שההתיחסות של החברה להורה המאמץ היא מורכבת מרחמים, הוקרה על המעשה ה"אצילי" שעשו..., וכמובן ציפיה להורות מושלמת..ועוד כהנה.. וזה באמת אחד ההיבטים של דכאון אחרי אימוץ.. אגב אני מוכנה לפתוח דיון בנושא..יש לי הרבה מה לומר..

 

[טלי ל.]

ועוד משהו..

אני חושבת שעצם העובדה שביני לביני אני עדיין אומרת לעצמי שלו היתה לי אפשרות לקיום משאלה אחת , הייתי רוצה ללדת אותן..זה אומר הכל... הבעיה היא אולי , בעיקר אצלנו , בפנים בפנים..בגלל זה כל מאומץ שכותב כאן, ופותח צוהר לעולמי, מחזק אותי, ואני מאמינה שגם את ההורים האחרים, ונותן בנו ביטחון בהורות אחת והיחידה.. בהורות שלנו.

 

[אורנה ב.]

תורשה

החברה מקדשת את הגנטיקה ובדיעבד את ההורות הביולוגית. גנטיקה זה כביכול מושג נעלה מתוחכם ומדיד. למרות שבכל ספרי ההתפתחות, הפסיכולוגיה והחינוך מדברים על התקשרות עם הדמות המטפלת, זה נחשב פחות מדעי ומדיד. השאלה הכמעט ראשונה ששואלים יולדת הוא למי הוא/היא דומים. החיפוש אחר ההורים הביולוגיים אינו צריך להתפס ( ולשם כך נתכנסנו) כמשהו ערכי בעדינו או נגדינו , לדעתי זה יצר ועם יצרים אתם יודעים מה קורה......./ כמה מערכות הגנה ושיפוט אנחנו מפעילים על אלו, שאלוהים יעזור לנו! היום בהשתלמותי ראיתי סטיקר נחמד על הקיר " השגעון הוא מחלה תורשתית , אנחנו מקבלים אותה מהילדים שלנו"

 

[shira^]

בעניין הגנטיקה...

כבר יומיים שאני מסתובבת עם סיפור שמפרפר לי בפנים. ישבתי בגן השעשועים עם סבתא שעלתה ממולדובה היא טרחה לספר לי שיש לה מכרים שאימצו שם לפני 30 שנים ילדה. בגיל 12 גילו אצלה מחלה נפשית כנראה סכיזופרניה .לאחר שנים הילדה בגרה ונישאה לאיש , ונולדה להם בת שאף היא חולה במחלה הנ"ל. הייתי בהלם ומייד התעשתתי ועניתי לה שגם נכדתה בעצם יכולה לחלות במחלה הזו בלי קשר לדורות קודמים.. בכל זאת קצת מנכר לי כל הנושא של הגנטיקה.

 

[שולינקה]

שירה,חבל שלא הייתי בגן איתך.....

 

[shira^]

באמת חבל שולינקה כי היא הדהימה

אותי בסיפור ומייד עשיתי לה טפו טפו טפו וחמסה !!!!!!!!

 

[..שיר..]

../images/Emo41.gif רוצה לשתף -תורשה וסביבה ....

אז כמו שאתם יודעים ניפגשתי עם הביולוגית שלי (עם הכינוי "נוטשת" קצת קשה לי) ,אז רוצה לשתף אתכם מה הרגשתי ליפני ואחרי בנושא גנטיקה וסביבה מגדלת , אני לפני שנפגשתי עם הביולוגית היו לי הרבה שאלות סביב התורשה רציתי מאוד לדעת למי אני דומה ? מאיפה ירשתי תכונות אופי מסויימות? ללא כל קשר לדמות המגדלת ,אצלי היה כן חשוב לדעת מהיכן אני באתי אצל מי הייתי 9 חודשים יום יום בבטן , ואיך הייתי בבטן "שקטה" או "בועטת" ואיך היתה הילדה ? אני חושבת ששאלות אילו מטרידות כל מאומץ כסגירת מעגל אישי..אני זוכרת שתמיד ששמעתי על לידה קשה או קלה תמיד חשבתי מעניין איך היה אצלי רציתי לשמוע מימקור ראשון. אני אישית חושבת שנכון להסתכל על זה בצורה כזאת שגם לתורשה וגם לסביבה ישנה חשיבות ברור מעל לכל ספק שהדמות המטפלת היא הדמות המשמעותית אבל אסור לישכוח מי נתן חיים לא ? ודמה זורם בדמי ודם זה לא מים. אני זוכרת שבקבוצת מאומצים שהשתתפתי היתה אחת שפתחה את התיק רק כדי לראות אם יש מחלות משפחתיות תורשתיות ... צריך להסתכל גם מנקודת הראות של המאומץ שמרגיש תלוש ללא מידע בדברים הכי חשובים בחיו ולכאורה נראים הכי פשוטים אצל כל ילד אחר לא מאומץ כמו ארץ מוצא .. ברור לי שהדמויות המטפלות הם הדמיות שיש להם את רוב המשקל בעיצוב אישיותו של הילד אך אסור להתעלם מיכך שגם תורשה עושה משהו זה תמיד הזכיר לי ברזל חם וישר שאפשר לכופף אותו לכל מני צורות אבל אסור לשכוח את צורת הבסיס . ואשתף אותכם במשהו אישי שלי אני תמיד הרגשתי שונה בבית ולמה ? כי יש לי הורים (נכון שהם לא דוגמא הכי טובה ) שניסו לעצב אותי כמו שהם רצו אבל אצלי מבפנים היה משהו אחר ,תכונות אחרות שרצו ליפרוץ מאיפה זה בה לי?לא יודעת ,אבל הם לא רצו להשלים עם התכונות התורשתיות שלי אלא לנסות ולכופף את "הברזל" למשהו ,אז כמו כל דבר אם יודעים לעשות זאת בצורה הנכונה בגישת ההורות הנכונה לדעת לשלב את התכונות התבועות בילד להיות מודעים לתכונות תורשתיות לא להתאלם מהם ולנסות בכח להשריש תכונות אחרות שההורים מאוד רוצים אז זה מצליח ואם לא אז זה פשוט כברזל נשבר . אין אני רואה בחיפוש אחרי הביולוגית איזשהו מעשה נגד ההורים המאמצים שלי אלא צורך פנימי עז למצוא שורשים ולסגור מעגל ,אומנם היום אני יודעת שזה לסגור מעגל אחד ולפתוח המון מעגלים אחרים אך יש הרגשה של שלמות מסויימת דוג´ היום כשאני עולה לאוטובוס או הולכת ברחוב אני לא מסתכלת אם משהו דומה לי וחושבת אולי זו היא אלא כבר נסגר המעגל בנושא זה וקצת חוויות של אחרי.. אך אני יודעת שלפני פגישתי עם הביולוגית מאוד רציתי לראותה אך לא חשבתי על פן קשה שנראה לי ככמעט בלתי אפשרי אחרי כמה שיחות טלפון ואחרי כמה פגישות איתה אני יודעת שאי אפשר לנהל קשר "כפול" הכפילות פשוט משגעת ,אי אפשר לנהל חיים של אחת בבית ואחת בטלפון מן מסר כפול מצד אחד לא רוצים לפגוע בצד ההורים ומצד שני יש אחת שילדה אז לדעתי נורא קשה להתמודד ריגשית עם כפילות כזאת בפרט שבכל אחת מהן יש את התכונות של "אמא" ..... (אני יודעת שיהיו כאלה שיואמרו כן אפשר הנה עובדה שיש מאומצים שבקשר עם הבילוגית אך לדעתי זה קשה מאוד גם אם יש לך משפחה הכי טובה שבעולם קשה לחיות בכפילות למשך זמן ממושך) אני זוכרת שאחד הדברים שחשבתי עלהם היו איך ליקרא לה כי בכול זאת עומדת מולי האישה שילדה אותי אי אפשר להגיד לה ביולוגית מה שלומך נכון? זה מאוד קשה כשהופך למציאות ,וברור שאי אפשר לשאול אותה "הנוטשת" מה שלומך? אז את המילה אמא לא יכולתי לקרא לה כי אמא בדמות שמצטיירת לי זה משהו אחר משהו שמשקיע בך אך בד בבד אני לא אשכח מי נתן לי חיים ,לא רואה את זה כזרע וביצת שהתחברו סתם כך רואה את זה כחלק מימני בדימון ,בתכונות.. כי הזרע והביצית יצרו אותי בעצם.. ועוד משהו קטן שרוצה לשתף אחרי פגישתי עם הביולוגית והדמיון המדהים ביני לבינה בחיצוניות שתדעו לכם שכל יום שאני מתבוננת במראה אני רואה אותה בפני.. ובקשר לאב אז דווקא אותי כן עניין לראותו אומנם קודם את האם אבל אני מורכבת משנהם ,את האב לא פגשתי עדיין אך כנראה בדרך פשוט צריכה להרגיש שלמה עם עצמי לראות אותו לאחר שהכניס את אמי להריון לא מרצונה... וכמו שכתבתי באחד משירי לפני שפגשתי אותה ..(וכיצד הסתכלתי על נושא התורשה ) גורלך חצה את גורלי.. אם זו הייתי אני הייתי מחבקת אותך שוב קרוב אל הלמות ליבי ששוב לא תדאגי ששוב לא תתתיסרי ששוב תראי אותי ששוב תהיה התינוקת שלי -ביתי אך אני "ביתך" ואת "אימי" והייתי רוצה שתדעי שלמרות שגורלך חצה את שלי.. תמיד אני אשאר "בתך" ואת תשארי "אמי" כי את היחידה שדמה זורם בדמי. שיהיה

טוב לכולם שיר

 

[shira^]

שוללת מכל וכל את הפיסקה הנ"ל

במהלך השנה האחרונה שהנני עסוקה בעניין ההורות- לא עצרתי לרגע לחשוב שבגלל שהילדה לא יצאה מרחמי אני אשתדל יותר עבורה או אהיה אם טובה ומסורה יותר.אני חושבת שהייתי מתנהגת אותו דבר .ולעומת זאת , אם הנסיכה תרצה לחפש את האם הנוטשת או המוסרת {גם אני לא אוהבת את המונח ביולוגית- בשום מקרה}אתן לה את הכלים המתאימים {אם יהיו לי כלים כמובן.}... בגלל החדרת הנושא לכל אורך ילדותה ובגרותה אני לא חושבת שיגיע יום ואעמוד בשוליים וארגיש שלא עשיתי מספיק עבורה .ולכן, היא בחיפושים אחרי שורשייה.אני לא מסכימה בכלל עם הכותבת שמגדירה את העניין כטרגדיה.מהיכרותי הדלה עם בוגרים מאמצים למדתי שבכל מקרה ההורים שגידלו הם הם ההורים האמיתיים ולא אלה שתרמו זרע וביצית למפגש. אני כ"כ שלמה עם קטע האימוץ שאני בכלל לא חושבת על עצמי כאם בדרגה שניה פעם אולי שארגיש פתוחה יותר לספר- אספר לכם למה בעצם החלטתי לאמץ ולא לא מהסיבה שאתם החלטתם לאמץ...

 

[י.ר א ש]

להיות הורים

זה באמת אחד הדברים החשובים בחיים,ואין חובה ללמוד את זה בשום בית ספר. לומדים תנך,הסטוריה ולשון ואח"כ בגיל 20 יולדים ילדים והגידול והחינוך אמור לבוא מעצמו,מהטבע האמהי או האבהי של האדם...לפעמים רואים משפחה שאין להם מה לאכול ואיפה לגור והאישה עם תינוק ובהריון.... אין ספק שילד לא יהיה בריא ומאושר יותר אם יגדל אצל אמו יולדתו,אבל זה תופס לא רק לגבי אימוץ...לדעתי השכנה שלי מזניחה את שני ילדיה בצורה נוראית, אז אולי צריך לקחת אותם ולמסור לאחר,ש"ישקיע" בהם יותר,שיאכיל אותם יותר טוב....??? במקרה של ילד מאומץ יש בד"כ את הקשר והחיפוש אחרי האם היולדת ולא האב. כנראה שלידת ילד היא לא רק תרומה של זרע וביצית,אולי גם החודשים ברחם והחודשים של אחרי הלידה עושים את שלהם,אבל כ ן ,יש איזה קשר מקודש ,לפחות בשבילי. כשכל החיים זה יושב בחלק האחורי של הראש,עם כל הפנטזיות המחשבות הדמעות הלילות,זה נהיה קשר כמעט מיסטי אפילו. אצל הרבה מאומצים דוקא כשפוגשים את האם היולדת {בואו נסכים על השם הזה..-ה"נוטשת"זה ממש נורא} ,הקשר לא מתרומם ומתנתק לאחר ששני הצדדים ענו על שאלותיהם. ה ק ש ר הזה לא מפריע לקשר עם ההורים האמיתיים, ואין בכלל שאלה את מי אוהבים או את מי מעדיפים. כותב הכתבה שלמעלה רוצה כנראה איזה פרס על "נדיבותו" הרבה ועל זה שהואיל הטובו לאמץ ילד-גם בין ההורים המאמצים יש כאלה שלא הולכים לבי"ס להורות. אותו אחד גם אם היה יולד ילד היה חושב שהוא צריך להעריך את נדיבותו של אבא בזה שהוא הולך לעבודה... וחוץ מזה יש גם מאומצים,גם פה בפורום,שלא "חיו" את הקשר הזה עם האם היולדת. איזה מין דבר זה לכעוס על ילד על דברים שהוא מרגיש? נ.ב.הצעה לכולם-מכון אדלר בי"ס להורים {צריך להיות גם אתר שלהם}

 

[shira^]

מסכימה למושג היולדת אע"פ שאצלי

יותר היה מתאים לקרוא "נוטשת" אך, מסכימה איתך ולרגישות שלך יום נעים ירוקי .

 

[אני1]

אדון ראש , בדקת כמה אימוצים נחשבים

לכשלון גדול? בטח שלא בדקת .. בכל מקרה אני ממש לא אהבתי את הבליל כתבה שהכניסו למעלה . דבר נוסף הוא , יש אנשים שהדבר הכי טוב שיכול לקרות להם זה להתחבר לגלגל החיים שהם שבריר ממנו . ועל עניני גנטיקה , חברים וחברות אנחנו רק בקצה קצהו של הגילוי על עוצמת הגנטיקה . בעוד כמה שנים אני מאמין כבר לא ידברו על דבר שהוא מסומן גנטי . אבל מה ,זה נחמד לחשוב שיש משהו שהוא לא גנטי , הייתי אומר מאוד רומנטי .לחשוב כך . בקשר לאם היולדת , אני מנסה לחשוב לרגע אם יש אמא בעולם שיכולה לגדל למשל את בני יותר טוב מרעייתי . האמת , לא ניראה לי שקיימת אם טובה ממנה לבני לדוגמא . ועל הבסיס הזה ודאי שיש לה יתרון אדיר על כל אם מאמצת שלא תהיה , עצוב אבל מציאותי . וכל אחד שיש לו ילדים שהוא ילד אותם שינסה להכנס למושגים האלו , המושגים הפשוטים שלו ושל ביתו וינסה לחשוב לפרטים הקטנים כמה פעולות ומחשבות הקשורות בילדיו הוא עושה על בסיס הידע והרגשות שהוא עבר במהלך חייו ,כמה פעמים הוא אומר לעצמו את המשפט , "איזה יופי ,גם אני כשהייתי בגילו עשיתי או ראיתי או חשתי או היה לי או רציתי " בקיצור , העולם מעלה נס את ההורות הביולוגית כי ככה זה עובד הכי טוב שיש . אז מוטב לשמור פרופורציות בעניין . מפה הייתי מוסיף כמאומץ , שהורי עשו עבודה נפלאה והתעלו על כל מה שניתן לדמיין בשנות חייהם לצידי ואין הכתוב למעלה גורע ממה שכתוב למטה . אך כמו שכתבה מישהי פה , אני בטוח שגם הם היו שמחים אילו הייתי נולד להם. בדרך הביולוגית , אתם יודעים.

 

[שולינקה]

ומנגד יש כישלונותבמשפחות"רגילות"

שתי הערות להודעתך: -1-כמעט בטוח שאין אמא בעולם שיכולה לגדל טוב יותר את ילדך,אך אינך מביא דוגמא מתאימה.אני בטוחה שכל אם מאמצת שמסרה את ילדה לאימוץ עשתה זאת מסיבות של חוסר אפשרות לגדלו,לא כן במקרה של משפחה שלכאורה,הכל תקין בה. -2-המשפט"איזה יופי,גם אני כשהייתי בגילו עשיתי,ראיתי ,חשתי וכ´ו"יוצא לי מהפה לעיתים די קרובות,כשאני רואה את בתי מגיבה ומתנהגת כפי שאני הגבתי והתנהגתי כשהייתי קטנה,ואני נוטה ליחס זאת להתנהגויות משותפות לילדים,המגיבים על ידי הפנמת התנהגויות ההורים והסביבה.

 

[שולינקה]

אדון אני1,בדקת כמה משפחות "רגילות"

הינן כישלון?,בכל מקרה לא אהבתי שתי הערות בתגובתך: -1-הדוגמא לגבי רעיתך.אין ספק שבמקרה של משפחה ,רגילה" שבה הכל "תקין",אין סיבה לחשוב בכלל אם אם מאמצת היתה טובה יותר,כל שכן,כל אחד שחושב כך אינו אוביקטיבי בקביעתו. -2-תגובתך לגבי ילדך"גם אני בגילו עשיתי ראיתי וחשתי"אותו הדבר.האין תגובות ילדינו הינה הפנמה למה שנספג מהמשפחה והסביבה?האין מדובר כלל וכלל לתגובות כמעט זהות למרבית הילדים? הייתי שמחה לו היתה לי בת ביולוגית אך איני שמחה פחות על בתי המאומצת והלואי והייתי יכולה לאמץ עוד כמותה.

 

[שולינקה]

לא מסכימה כלל וכלל

לי הדברים נשמעים כדעתם של אנשים שלא חוו אימוץ ילד.כל המושגים בכתבה:נדיבות ההורה המאמץ,הגדרת חיפוש ההורים הביולוגים כמעשה אצילי והתעלמות המאומץ מהוריו המאמצים שגידלו אותו,הינם מושגים הקשורים במידה מסוימת לדיעות קדומות ביחס לנושא האימוץ לכשעצמו.יותר מידי אנשי "מקצוע" בוחשים בקלחת,חלקם הניכר לא בא מתוך הנושא,אלא הסתמך על "מחקרים",ראיונות ,סטטיסטיקות וכ´ו,שבאופן עקיף או ישיר די הינחו את הציבור הרחב. חשבתם פעם מה משמעות המילה הורות?-ללמד להנחות-ומי עשה זאת במשך חיי הילד המאומץ?,מאידך,מאד טבעי,שאדם יחפש אחר מקורותיו.אנו גם חיים בתקופה שהנגישות למידע מקלה על כך ואתר בנושא-אימוץ בתקופת האינטרנט(שאביאו בהמשך)ימחיש זאת טוב יותר.