מה דעתכם?

[tommer28]

מה דעתכם?

הגעתי בשיטוטי לפורום ישראלים בחו"ל ונתקלתי בשרשור הבא (http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/main/Viewmsg.asp?forum=25&msgid=40599641) כלכך לא הזדהתי עם כותב המאמר ולהיפך, בדיוק לפני שבוע אמרתי לבעלי שיחיה איך אני לא רואה את עצמי חוזר לגור בישראל. זה לא שזה בלתי אפשרי, אני משער שאם הנסיבות יכריחו אותי אני אחיה שם ויהיה לי טוב כמו שהיה לי לפני שהגעתי להולנד. אבל אני בכלל לא רוצה את זה, כל הדברים האלה שהוא מתאר במאמר ואחרים בפורום עוד הוסיפו עליהם, עושים לי רע כשאני מגיע לארץ, מגעילים אותי כשאני רואה אותם פה, וגורמים לי לחשוב פעמיים אם וכמה אני גאה להגיד לאנשים פה שאני ישראלי (ואני עדיין אומר את זה בגאווה...) אני מבין את האנשים שהסיבות שלהם לחיות פה הן כלכליות או משפחתיות או לא משנה מה, גם אני לא באתי לפה כי חשתי לא נוח בישראל. אבל היום, אחרי כמה שנים, משהו בי השתנה (ואני חושב שלטובה), אני מנסה לקחת את הטוב משם ואת הטוב מפה ולא להגיד - אני ישראלי ואני אשאר כזה בכל מקום. מה אתם אומרים ?!

 

[ciccio]

האמת...

שלא הבנתי כל כך את נימת הדובר, מתגעגע או ציני, או מתגעגע וציני.... אישית, הגעתי למדינה שלא ידעתי עליה כלום ושלא הערכתי אותה בגרוש ושהאמת שנה שנתיים הראשונות הסתכלתי עליה בזלזול...אבל זה דברים שמחלחלים בך ואת הפינה שלך תמיד תמצא ואני לא יכול שלא לקרוא למילנו בית, וכשאני קורא לישראל בית, זה כמו שהאיטלקים אומרים למטה בבית, זה של הסבתא רבה שלהם מקלבריה, ותמיד אני נהנה בארץ מהחברים, מהשטויות של המשפחה, מהתחביבים וההרגלים הישנים שפשוט אין לי אותם במקום אחר אבל זה לא משנה את העובדה שכשאני כבר כמה שנים חוזר למילנו האפלולית המעורפלת והקרה נמרח לי חיוך על הפנים ואני אומר אחחחח בית... מה שדי מדכא כי אין לי פה שום מעמד של אזרח או מתקרב לאזרח... אבל זה נושא לשרשור אחר

 

[itay82]

Pride

has never been a part of my vocabulary. I have never been proud of being Israeli, and lately much less so. I know that I do not represent the vast majority of Israelis who need that homey feeling and need to say they're proud of being Israeli or whatever. Frankly, this article made me sick. It described almost every single feeling I despise in Israel, including this forced togetherness. There's nothing I hated more than all the people proud of not letting you have a moment of peace, proud of being abnoxious, and all of that just because they really believe that this behaviour makes them "warm, loving, easy going" or whatever Israelis like saying about themselves. There are things I like in Israel, but nothing annoys me more than this self coronation of "the warmest and most loving people on earth" based on symptoms I consider as irritating and sticky. And again, as always... I do not want to offend anyone etc. This subject is just more or less THE reason because of which I left Israel and I find Sweden to be so homey and all (even though I'm about the most homeless person ever). And yes, the status you have as a foreigner can be quite a bum, especially when you feel at home there.

 

[ro99]

אוי, זה עשה לי רע...

אני שונאת את האידישקייט סנטימנטאליות הזאת - הרי אם היה נשאר רק 5 דקות יותר בארץ הוא היה אומר בדיוק את ההיפך. או שלא... בשבילי זה סינית מה שהוא אומר. בשבילי בית זה ממש לא ישראל - כבר שנים לא. אולי מעולם לא היה, כי אפילו כשגרתי שם היו לי געגועים ל"בית" לא לגמרי מוכר בעצם בשם אנגליה. וכל מה שהוא מתאר אולי נחמד לשנייה או שתיים, אבל הוא מרשה לעצמו להסתכל רק לרגע דרך משקפיים ורודות ורק לראות את הצד החיובי בלבד. יש לזה צד שלילי מאוד כבד: you're either with us or against us. תנסה להיות שונה בארץ, תנסה לא להחביא את העובדה הזאת בראש חוצות ואז תראה את הצד השני של המטבע - ואני לא מדברת פה על הומולסביות למשל, אלא על שונות באשר היא. זאת מין משפחה חונקת שאוהבת אותך כל עוד אתה חי לפי הכללים הקבועים מראש. ראיתי אתמול במקרה כתבה בטלוויזיה (ההולנדית או האנגלית? לא זכור לי יותר) על משפחת מתנחלים מעזה שנשבר להם מצורת החיים שם (ובכל זאת לא יכולה שלא לחשוב: "אז תתאר לעצמך את הפלסטינאים מרגישים") והם בעד ויתור על ההתנחלויות. הייתם צריכים לראות איך אז ה"משפחה" הישראלית שביניהם גרו התייחסו אליהם. מצמרר! ולי בכלל קשה מאוד לפתח סימפטיה כלפי מתנחלים... באמצע הראיון עברו אנשים וקיללו אותו בצעקות. הוא חשמלאי והם שמו פוסטר מחוץ לחנות שלו "אל תקנו אצל בוגד", ועושים מסע השמצה לשכנע אנשים להחרים אותו. מזכיר משהו לפני 60+ שנה... ולהגיד שאם היה נתקע במטוס עם לא ישראלים אז האחווה הזאת לא היתה מתפתחת זאת פשוט דביליות. מה, יש לישראלים גנים מיוחדים? זאת פשוט אטימות משוועת. הוא נראה לי פשוט ישראלי שעדיין לא יצא מהגישה שישראל מרכז העולם ורק לישראלים זורם דם בעורקים ופועם לב אמיתי. אם יום אחד יפתח את העינים אז אולי יגלה שבכל מקום בעולם יש אנשים חמים וחברותיים וטובים. אני למשל עברתי דברים דומים למה שהוא מתאר גם עם אנגלים וגם עם הולנדים. אבל נראה לי שהוא עדיין תקוע בעולם שבו האנגלים מסתובבים עם חליפה, כובע ומטריה ומאוד קרים, וההולנדים אוכלים גבינה בצל טחנות רוח... אצלי הכי קרוב ל"בית" זה אנגליה. מצטערת לאכזב אנשים כמוהו. ישראל זה זכרון די מעומעם: עדיין מוכר אבל הוא כולל יותר מדי זרות בתוכו מכדי שארגיש בבית או מעורבת. מצאתי לי חיים שמתאימים לי ושטוב לי איתם. מדוע צריך לסחוב עד סוף הימים מין קשר מעיק למקום רחוק, מין רגש של "בעצם אני שם ולא פה", מין רגש אשמה יהודי בקנה מידה ענק? זה חונק וזה סתם מראה על חוסר מעוף ודמיון משוועים, חוסר יכולת להתנתק מספיק מדבר מסויים בכדי להתאקלם ולהשתלב כהלכה בחוויה אחרת. אולי זה יעבור לו עם הזמן אבל אני קצת בספק.