הפער בינינו הוא באמת גדול.
אני מכירה מישהו ממש גאון שבתקופת הלימודים, בגלל כשרונו הרב, אף אחד לא העז לכוון אותו, ללחוץ עליו או לדרוש ממנו משהו. לא היו לו מחברות, הוא מעולם לא הכין שיעורים, תמיד עשה מה שהוא רצה. את המבחנים שלו כתב בחרוזים כי היה לו משעמם והוא קלט את כל החומר מהאוויר. אבל איפה הוא היום? בגיל 35 הוא עדיין מחפש את עצמו, לא מצליח להתפתח לכיוון אחד, אין לו מקצוע קבוע שמעניין אותו ומעסיק אותו, הוא קופץ מעבודה לעבודה חש מתוסכל ולא מסופק משום דבר. לפני כמה זמן הוא הזמין אותנו לשיחה ביוזמתו. כמה חרטה וצער הוא הביע! הוא אמר שכל ילדותו הייתה טעות, שחבל שההורים והמורים ויתרו לו ונתנו לו להיסחף בזרם, שלא לימדו אותו להתמקד, להתחשב במסגרת, למלא את חובותיו, לקחת אחריות. שעכשיו הוא רוצה לקחת את עצמו בידיים אך לא יודע איך כי אף אחד לא לימד אותו. שכל מה שהוא למד זה שהוא מוכשר ולכן הוא לא חייב להתאמץ, שמותר לו לברוח מאחריות, לא לפתוח מחברת, לא להכין שיעורים, לעשות מה שבא לו באותו רגע ולא מה שעושים אחרים. אז ברור שהוא רק דוגמא אחת ויש דוגמאות אחרות של אנשים מוכשרים ומיוחדים שהצליחו יותר לממש את עצמם כי זה באופי שלהם להתאמץ ולהשקיע יותר, אך יש גם כאלה. סתם נקודה למחשבה לגבי אנשים כשרוניים שהמסגרת "חונקת" אותם. אגב, לילדים כאלה יש מסגרות מיוחדות וממה שאני רואה עם הבן שלי, לפחות בינתיים, מוצלחות מאוד ומאפשרות המון יצירתיות וחופש מחשבה יחד עם שמירה על מסגרת שמאפשרת להתכנס ולשמור על הכוונה וסדר מינימליים. לגבי החלק השני של דברייך - נכון שיש במסגרת גם חסרונות, אך לדעתי חסרון של חוסר מוחלט במסגרת ובגבולות גדול ומסוכן בהרבה. בעולמנו, מטבעו, אין שום דבר מושלם ובני אדם עצמם רחוקים משלמות. אגב, לא מאמינה לרגע שאם כולם ילמדו בחינוך ביתי כל התופעות שתיארת לא יהיו קיימות יותר או יפחתו (גניבות, בגידות וכו'). לדעתי אין להן כל קשר לבית ספר דווקא, אלא לטבע האדם. ובכל מקרה, לא סתם אנשים בכל העולם, ואפילו בחברות פרימיטיביות, מתאגדים לחמולות, שבטים, מדינות. זה משהו שטבוע באדם, שיש לו צורך בו כי ככה הוא בנוי. הוא חיה חברתית מאז ומעולם, בדיוק כמו שיש חיות בטבע שחייבות לחיות בלהקות לעומת כאלה שחיות בבדידות. את רואה דרך אלטרנטיבית למדינה? לחברה מאורגנת? לשלטון החוק? את חושבת שאם הם לא יהיו החיים יהיו יפים יותר? לדעתי בדיוק ההפך. תהיה אנרכיה מוחלטת, כל אחד יהיה אדון לעצמו, לא יהיו חוקים וכל הרעות והפשעים שמתקיימים עכשיו יהיו כאין וכאפס לעומת האנדרלמוסיה והפשעים שישלטו אז בעולם. דעתי היא שאדם, בדיוק כפי שהוא זקוק לחופש עד גבול מסוים, זקוק לגבולות עד גבול מסוים. ואם האיזון הזה יופר, אני לא רואה שום דבר טוב יוצא מזה. וזה בלשון המעטה.
אני מכירה מישהו ממש גאון שבתקופת הלימודים, בגלל כשרונו הרב, אף אחד לא העז לכוון אותו, ללחוץ עליו או לדרוש ממנו משהו. לא היו לו מחברות, הוא מעולם לא הכין שיעורים, תמיד עשה מה שהוא רצה. את המבחנים שלו כתב בחרוזים כי היה לו משעמם והוא קלט את כל החומר מהאוויר. אבל איפה הוא היום? בגיל 35 הוא עדיין מחפש את עצמו, לא מצליח להתפתח לכיוון אחד, אין לו מקצוע קבוע שמעניין אותו ומעסיק אותו, הוא קופץ מעבודה לעבודה חש מתוסכל ולא מסופק משום דבר. לפני כמה זמן הוא הזמין אותנו לשיחה ביוזמתו. כמה חרטה וצער הוא הביע! הוא אמר שכל ילדותו הייתה טעות, שחבל שההורים והמורים ויתרו לו ונתנו לו להיסחף בזרם, שלא לימדו אותו להתמקד, להתחשב במסגרת, למלא את חובותיו, לקחת אחריות. שעכשיו הוא רוצה לקחת את עצמו בידיים אך לא יודע איך כי אף אחד לא לימד אותו. שכל מה שהוא למד זה שהוא מוכשר ולכן הוא לא חייב להתאמץ, שמותר לו לברוח מאחריות, לא לפתוח מחברת, לא להכין שיעורים, לעשות מה שבא לו באותו רגע ולא מה שעושים אחרים. אז ברור שהוא רק דוגמא אחת ויש דוגמאות אחרות של אנשים מוכשרים ומיוחדים שהצליחו יותר לממש את עצמם כי זה באופי שלהם להתאמץ ולהשקיע יותר, אך יש גם כאלה. סתם נקודה למחשבה לגבי אנשים כשרוניים שהמסגרת "חונקת" אותם. אגב, לילדים כאלה יש מסגרות מיוחדות וממה שאני רואה עם הבן שלי, לפחות בינתיים, מוצלחות מאוד ומאפשרות המון יצירתיות וחופש מחשבה יחד עם שמירה על מסגרת שמאפשרת להתכנס ולשמור על הכוונה וסדר מינימליים. לגבי החלק השני של דברייך - נכון שיש במסגרת גם חסרונות, אך לדעתי חסרון של חוסר מוחלט במסגרת ובגבולות גדול ומסוכן בהרבה. בעולמנו, מטבעו, אין שום דבר מושלם ובני אדם עצמם רחוקים משלמות. אגב, לא מאמינה לרגע שאם כולם ילמדו בחינוך ביתי כל התופעות שתיארת לא יהיו קיימות יותר או יפחתו (גניבות, בגידות וכו'). לדעתי אין להן כל קשר לבית ספר דווקא, אלא לטבע האדם. ובכל מקרה, לא סתם אנשים בכל העולם, ואפילו בחברות פרימיטיביות, מתאגדים לחמולות, שבטים, מדינות. זה משהו שטבוע באדם, שיש לו צורך בו כי ככה הוא בנוי. הוא חיה חברתית מאז ומעולם, בדיוק כמו שיש חיות בטבע שחייבות לחיות בלהקות לעומת כאלה שחיות בבדידות. את רואה דרך אלטרנטיבית למדינה? לחברה מאורגנת? לשלטון החוק? את חושבת שאם הם לא יהיו החיים יהיו יפים יותר? לדעתי בדיוק ההפך. תהיה אנרכיה מוחלטת, כל אחד יהיה אדון לעצמו, לא יהיו חוקים וכל הרעות והפשעים שמתקיימים עכשיו יהיו כאין וכאפס לעומת האנדרלמוסיה והפשעים שישלטו אז בעולם. דעתי היא שאדם, בדיוק כפי שהוא זקוק לחופש עד גבול מסוים, זקוק לגבולות עד גבול מסוים. ואם האיזון הזה יופר, אני לא רואה שום דבר טוב יוצא מזה. וזה בלשון המעטה.
