מה דעתכם ?

ינוקא1

New member
מה דעתכם ?

"בראיון, נזכר עידן ברגע שבו פגש בתמר, בעודו מנסה לפלס את דרכו בשלג. הוא סיפר שתמר הספיקה לסייע לאנשים רבים במהלך הדרך, ומשום כך ככל הנראה מצאה את עצמה מותשת די מוקדם. "בעלייה אני זוכר שראיתי את תמר אריאל, שהיה לה קשה ואז אני ונדב, ושני (מטיילת נוספת) שהייתה איתי, ממש הרמנו אותה, עזרנו לה לעלות והמשכנו", תיאר. "כשגמרנו את העלייה, ראינו שבעצם המדריך ברח לנו, לכל מי שנשאר קצת מאחור. היינו למעלה והבנו שאנחנו לבד ומפה התחיל בעצם כל הכאוס המטורף כי אתה נמצא לבד באמצע סופה".
.......
"הלכנו פלוס מינוס על הכיוון שהוא אמר ואז בשלב מסוים אני ונדב ושני - שהיינו עם תמר, כבר התעכבנו. פשוט פתחנו פער מהם כי הלכנו הרבה יותר לאט. אני זוכר שנדב לא הפסיק, כל הזמן תפס אותה. והיא נופלת והוא תופס אותה והיא נופלת ואני עוזר לו מקדימה ואז היה שלב שגם מי שחושף את השלג, אתה הולך על העקבות שלו כדי לא לבזבז את הכוח בלפלס".

בשלב מסוים, לדבריו, כשאמר לנדב שעליהם לעזוב את תמר כדי לשרוד בעצמם, "הוא פשוט שתק. הוא בן אדם מיוחד, הוא מסוג האנשים שבחיים לא יעזבו מישהו, אלא אם כן מישהו (אחר) יבוא ויגיד לו. והוא פשוט קיבל את זה ואני אמרתי לו 'אני לוקח את ההחלטה עלי, אנחנו עוזבים'". כששני הבחינה שהשניים מתקדמים בלי תמר, הסביר לה עידן: "שני, אני לקחתי אחריות, ואני אומר לך שהשארנו אותה מאחורה והיא לא יכולה להתקדם. פשוט לא משנה גם אם היינו לוקחים אותה עוד עשרים צעדים קדימה, שלושים צעדים קדימה, יש עוד ארבע שעות ללכת, זה לא הגיוני שהיא תעשה את זה".

http://news.walla.co.il/item/2794373

לא יודע אם נדב ותמר עשו את הבחירה ה"נכונה" , ואני מבין בהחלט גם את איתן.
אבל נדב ותמר מייצגים בעיני את כל מה שיפה ברוח הישראלית.
יהי זכרם ברוך


(פרי - יש מצב לאיזשהו שיר ???)
 
שאלה מצויינת ינוקא, דילמה נוראית

מה תעשו במצב שאתם יודעים שאם תעזבו מישהו הוא ימות
ואם לא אתם עלולים למות?
אני עדיין חושבת על כך
אגיד בהמשך מה אני חושבת שאעשה...
 
במצב כזה יש להתפלל והם לא התפללו וחבל מאוד

הם היו צריכים נס מעל הטבע כדי להציל את תמר כי תנאי הטבע לא אפשרו להם
לעשות זאת אם היו מעוררים רחמי שמיים אולי כולם היו ניצלים
 

ינוקא1

New member
יש גם אלפי דוגמאות הפוכות לדבר הזה.

וחוץ מזה , האם היית שם ? האם את יודעת מה הם עשו ברגעיהם האחרונים ?

אולי טובתם העליונה היא דווקא לסיים את חייהם בצורה בה הם סיימו ?
 

ינוקא1

New member
לי אין מושג.

ולכן כשאני מתפלל , אני מבקש , אני לא דורש


אני מבקש ומשחרר. שיהיה מה שצריך להיות.

אני לא יודע בהכרח מה הדבר הנכון , וגם אם אתפלל "מעומק הלב" לא בטוח שיקרה מה שאני רוצה.

ואז זו באמת תפילה.

(אחרת זו שתלטנות במסווה של תפילה)
 

ינוקא1

New member
כשאת מנסה להכריח שדברים יקרו

את מקובעת , את לא זורמת.
ממילא את הפוכה מהאנרגיה של היקום.

ממילא זה בדיוק הצורה שבה תפילה אף פעם לא תתקבל .....

כדי להתפלל נכון , צריך לדעת לבקש ולא לדרוש.
לבוא בכבוד אל היקום ולא בכפיה.
 
כשרוצים מאוד משהו תמיד תהיה בזה מידה של כפייה

הרצון ידחוף קדימה בכל מקרה רב התפילות בדוגמא הנ"ל זה רצון לשנות
את היקום והגורל לכן אין מנוס מכפייה תפילתית
 

ינוקא1

New member
לכן כדאי לשחרר.

כפיה זה קודם כל נוקשות וחוסר כבוד.
וכאן זה נוקשות וחוסר כבוד כלפי היקום.
כאשר מכבדים , אז לא כופים.

ואז כאשר באים מתוך כבוד , ללא כפיה , ללא אגו ושתלטנות , ומבקשים ומשחררים , התפילה יכולה לפעול.

יש שיר שאומר "אנא אלי עשה אותי כלי לשליחותך".
כשבאים בגישה כזו , אז לא כופים ולא חושבים שאנחנו יודעים הכי טוב מה נכון.

 

ינוקא1

New member
כשאת כלי ל"שליחות"

אז מה שקובע זה לא הרצון שלך.
יש משהו מעלייך.

ממילא לא שייך לנסות לכפות שדווקא מה שאנחנו רוצים שיקרה זה הדבר הכי נכון.
 
זה נכון אבל בתפילות אני מרשה לעצמי אחרת

אני לא חושבת שיש רק דרך אחת להתפלל.

אני לא חושבת שרק מה שהצעת זו תפילה אמיתית
עבורך--- זו תפילה אמיתית.
 
תפילה לטעמי לפחות, זה בראש ובראשונה: הודיה

להודות על קיומך. להיות על כל דבר ודבר בחייך.
להודות על הטובה כמו על הרעה (עד כמה שאדם מסוגל להודות על הרעה, שזה לפעמים קשה מנשוא)
&nbsp
ושנית זאת: התקוה. "קווה אל ה', חזק, ויאמץ לבך, וקווה אל ה'" (תהילים כז)
כמאמר חז"ל: "אפילו חרב חדה מונחת על צווארו של האדם אל יתייאש מן הרחמים" מסכת ברכות, י.
&nbsp
ומסכים עם ינוקא לגבי כך שהתפילה צריכה לבוא ממקום
של בבקשה ולא ממקום של דרישה.
למרות שלפעמים יש מקום להתווכח עם הקב"ה כמו למשל הוויכוח של אברהם על העיר סדום.
ולפעמים, אני מאמין, יש מקום להטיח באלוהים על האכזריות, חוסר הצדק וחוסר האונים...
אבל לעולם לא להתייאש, יאוש בא מחוסר דעת ומחוסר
תקווה. על כן בכל מצב שיהיה החמור מכל, צריך לחשוב
בצורה הכי יצירתית שרק אפשר איך לצאת ממנו (שזה בחינת דעת) ולהזין כל הזמן את התקווה.
&nbsp
 
למעלה