מה דעתכם?

דף חדש4

New member
דנמיקה של שעיר לעזאזל

גם אצלי הבת שלו מנסה להפריד ביננו ולהפליל אותי- היא מותחת ביקורת עלי באזני אביה וטוענת שבגללי היא לא תגיע אלינו יותר. בזה- יוצרת בעיות ביני לבינו כי יש פה פוטנציאל שיאשים אותי בקושי שנוצר ושהיא יצרה כשהדירה רגליה מהבית שלנו ומסרבת לפגוש אותי. עם הילדים שלי לעומת זאת שומרת על קשר דרך הפייסבוק- אני השעיר לעזאזל. בואו ניקח את כל התלונות, נתלה את זה עלי ואז נשחוט אותי כמו תרנגול כפרות או שעיר לעזאזל. ובעלי אומר לי- "עדיף שהיא תכעס עליייך מאשר עלי." מה זה אם לא דנמיקה קלאסית של שעיר לעזאזל שמנקז אליו את כל התוקפנות ומשאיר את כל הייתר "נקיים"
 

רפסודיה

New member
התגובות אלייך היו שונות כי זה שונה

מבינה שאת מרגישה, תיארת אותה באופן ברור, אך יחד עם זה אני חושבת שהתמונה השלמה מורכבת מעוד היבטים שאינם בהסתכלות שלך. ובתמונה השלמה גם לך יש חלק בכך שהגעתם למצב הזה.
אולי כדאי לחזור לתחילת דבריך שם העלית לראשונה את הנושא וכתבת בין היתר: "אבא שלה כמובן- חושב שזה בסדר שהיא תגיע מתי שבא לה. וזה נושא לריבים. הוא משלם סכום שמכסה את הוצאותיו. הצפיות שלי היו שהבת שלו תגיע מדי פעם- אבל לא תתנחל אצלנו ותתיחס כמובן מאליו שהבית שלי הוא גם שלה".
החלק השני במשפט שכתבת משקף את מה שקורה יותר מהכול: "אבל לא תתנחל אצלנו ותתיחס כמובן מאליו שהבית שלי הוא גם שלה". יש כמה מוקדים:
מה שאת רואה כ"התנחלות אצלנו" הוא מתוך הראייה הסובייקטיבית שלך. אבא שלה כפי שאמרת חושב שזה בסדר שהיא תגיע מתי שבא לה.
ה"אצלנו" לפי הגישה שלך הוא לא ממש אצלנו בבית שלנו אלא "אצלי" בבית שלי. מה שבא לידי ביטוי באופן ברור בהמשך המשפט: "שלא תתייחס כמובן מאליו שהבית שלי הוא גם שלה". ביטוי שממנו המציאות שלך נשמעת לי כך: "הבית שלי לא יהיה גם הבית שלה." לפי התכנון שלך, מראש, איך שעברתם לגור יחד, היה ברור לך שהבית המשותף שאתם תגורו בו לא יהיה כבית לבת שלו. (ושוב, טחנו כבר את הנשוא הזה בשרשור- הכוונה לא לבית מבחינה טכנית, שם בן הזוג שלך מתחלק אתך בעלויות, אלא לבית בהרגשה).
לסיום לדעתי יש לך עסק עם בן זוג שרוצה שתהיי מרוצה ממנו אבל הוא חלש ולא יודע במצב הנוכחי לעמוד על דעתו ולהגן על הבת שלו. לו היה יודע לעשות זאת אולי היה אומר ברור משהו כמו: עברנו לגור יחד, והבית הזה שלנו הוא הבית, של כולנו, בצורה שווה לכולם. כל הילדים שלנו. גם הילדים שלך, גם הילדים שלי. הילדים/הבת שלי רצויים כאן בדיוק כמו הילדים שלך, מתי וכמה שהם רוצים להיות כאן.
אפרופו כתבת כמה פעמים "הילדים שלו" אך דיברת רק על הבת שלו.
 

MAMALY

New member
תשובה לילדה כזו צריכה להיות

את לא רוצה לבוא יותר??? זה מאוד חבל אני אוהב אותך את תמיד מוזמנת זו בחירה שלך הבית פתוח האישה הזו היא אשתי את המשפחה שלי תהיי לעולמים אוהבים אותך דלתנו פתוחה

יהיה כעס ויעבור
לא לתת צידוקים לאיומים ולא לתת כוח להם ובטח לא להבהל מאוד

הוא תמיד יהיה אבא שלה היא תמיד תהיה הבת שלו יש משפחה חדשה ככה זה בחיים מתמודדים בלי לפחד.
 

mother cat

New member
נכון - הנושא דומה, אבל יש גם המון שוני

קודם כל ובראש ובראשונה באיך שהצגת לנו את הדברים.
אני לא שמעתי עד עכשיו שביתו מנסה להפריד בינכם. מה ששמעתי זה שהיאבאה ומתנלת כל הזמן, ואת הקושי שלך לקבל את זה.

בפורמט אינטורנטי אנחנו לא מקבלי תמונה שלמה אלא צוהר צר למה שקורה בבית, ומגיבים בהתאם.
 
ואני שותקת, שכן ביטאת את החששות שלי

היום היא אמנם בגיל ההתבגרות, הנערה שתמיד מרגישה צורך להידחף בינינו ולהפגין פיזית את בעלותה על אבא שלה, אבל אי שם עמוק בפנים אני קצת חוששת שזה יהיה כך גם עוד 10 שנים. אולי עד שהיא תהיה בזוגיות משלה.
 

דף חדש4

New member
צריך נשימה ארוכה

אין לי ספק שזה תהליך מתמשך שיהיו בו עליות וירידות- הקשר ביננו לבין הילדים של בן הזוג החדש. זה לא הולך להגמר כנראה אף פעם. גם אחרי שהוא ימות- הן יבואו לדרוש את הירושה ויעשו בעיות בהלוויה כי הם ירצו לנגן שם ברקע של של שלמה גרוניך שהוא מאד אהב ולנסח את מודעת האבל... זה לא ייגמר לעולם....
 

רפסודיה

New member
את אמיתית? כתבת ברצינות?

האם התכוונת בצחוק כשכתבת את הפסקה הבאה?
"זה לא הולך להגמר כנראה אף פעם. גם אחרי שהוא ימות- הן יבואו לדרוש את הירושה ויעשו בעיות בהלוויה כי הם ירצו לנגן שם ברקע של של שלמה גרוניך שהוא מאד אהב ולנסח את מודעת האבל... זה לא ייגמר לעולם...."

אם זה לא בצחוק אלא התכוונת ברצינות אז קצת עף לי הסכך על האמירה הזו, ואני בד"כ אישיות מאוד מתונה. מזל שחג סוכות קרב.

הילדים של בעלך מנישואיו הראשונים היו שם לפנייך. הם היורשים הטבעיים שלו כך שהירושה היא שלהם במלואה (לפחות כל מה שהיה לאביהם עד שהתחתן אתך). אני מאוד מאוד מקווה בשבילם שאבא שלהם חכם מספיק להגן על האינטרסים שלהם. אחרי התבטאות כזו יש מקום לדאגה. גם המשך ההתבטאות שלך "יעשו בעיות בהלוויה" - מאיפה ולמה מגיעה אמירה שלילית שכזו? מה איכפת לך איך ילדיו ירצו לנהל את ההלוויה של אבא שלהם, (שלמזלו? עדיין בחיים). כל ה"אשם" שלהם הוא שהם הילדים מפרק הנישואין שלו לפני שהכיר אותך.
הם לא מתחרים אתך על כלום. הם ילדיו. את אשתו. למה מגיעה להם עוינות שכזו מכיוונך?
 

tiltanm

New member
היית צריכה להתחתן עם גבר ערירי

לפי הגישה שלך היה עדיף לך שהיית מתחתנת עם גבר ערירי לגמרי, יתום, שהיה בן יחיד להוריו, שמעולם לא חלק משק בית משותף עם בת זוג (הגנה מפני ידועה בציבור), או גרוש שדאג להדיר את גרושתו מכל גישה לרכוש, וכמובן - איש שלא הוליד או אימץ ילדים.
עם בעל כזה היית בטוחה מכל הכיוונים מול סיכונים של תביעות ירושה או ריבים על הסדרי הלוויה ומודעת האבל.
 
הקשר ביננו לבין הילדים של בן הזוג

לא הולך להגמר אבל בהקשר של התמונה שתיארת כאן זה הדדי, הם (הבת שלו) מרגישה תקועה שם איתך כפי שאת מרגישה תקועה שם איתה, בריבים של עכשיו כשאבא שלה בחיים ובריבים שמחכים לה איתך אחרי מות אבא שלה.
 

TatyBar

New member
לא רק מפחידה, גם לגמרי הזויה.

הירושה היא בראש ובראשונה שלהן! והאבא הוא שלהן!
אם כבר למישהו תהיה זכות להחליט מה ואיך, זה לבנות שלו!
לא לך!
וזה לגמרי ברור שמי שיעשה את הבעיות ויריב על בירושה במקום לתת להן את מה שאבא שלהן צבר, זו את.
 

דף חדש4

New member
תרגעי! את מתפרצת דרך דלת פתוחה


הצורך הזה להתנגח בי ממש לא מובן לי וכל כך לא במקום. חבל...
לא נעים ומיותר.
 

riki23

New member
לא רואה שום בעיה

הבעיה היא קטנוניות שלך, מה זה משנה היכן בן זוגך יושב? את הרי לא בגן ילדים, את בעצמך אמא. ואין שום בעיה שאבא ילך עם בתו לספא, למה לא? זה אבאב שלה.
 

איילה421

New member
משיבה לרפסוידה ולריקי

רפסודיה את צודקת לגמרי. אני מסכימה איתך מאד. ברור שזה לא מכוון אישי כלפי , זו אישיות פרובלמטית וכו'.אני חייבת לזכור את זה תמיד!
ולריקי - ברור שאני קטנונית היום. זה אחד הכעסים שלי על עצמי. נסחפתי ונסחפתי, נגררתי אחרי פרובוקציות בלי שכל להבין את התמונה הרחבה יותר. בסדר, היה לי משבר בעקבות משהו שנראה לך טיפשי. ולמרות שהוא סימפטום לנחישות שלה לתקוע ביני ובין אביה טריז עד שנתעייף - בהחלט אפשר לראות את זה כתגובה קטנונית שלי באיזה מקום.
זהו. בפעם הבאה (תהייה תהייה) אני מקווה שאצליח להעביר את זה.
 

דף חדש4

New member
אבל זה בדיוק תסביך אדיפוס

אשה שבטוחה בעצמה, בנשיות שלה ובקשר שלה עם אבא שלה- לא צריכה כל הזמן להוכיח לעצמה שהקשר איתו יציב ואיתן ולא צריכה להתנגח כל הזמן בבת הזוג שלו כדי להוכיח שהיא כביכול טובה ממנה. הרי אין באמת תחרות בין בת לבין בת זוג. לא יכולה להיות תחרות ולא יכולה להיות מנצחת כי הם לא באותו הסטטוס ופה הבלבול של הילדה. בלבול שאפשר לחשוב על הסיבות מדוע הוא נוצר- אבל עובדה שנוצר. בת מאוזנת בנפשה- תשמח שלאבא יש בת זוג שאוהבת אותו ומטפחת אותו, לא תתעסק בזה יותר מדי, תתמקד בחייה שלה ובטפוח זוגיות משלה ותוכל להיות בקשר חברי עם בת הזוג של האבא- בין עם זו בת זוג בפרק ב' ובין אם זו אמא שלה אם ההורים אינם גרושים. הבת של בעלי שאלה אותו בפרוש- למה אתה מעדיף את אשתך החדשה על פני? והוא היה מספיק חכם להגיד לה- שהוא לא מוכן בכלל לענות לה על זה כי זו לא שאלה רלוונטית בכלל. השאלה- אם אנחנו, בנות הזוג (או האמא של הבת במקרה שההורים ביחד) נכנסות לתפקיד המאוימות ומחזקות בזה את התפיסה החולה כאילו יש בינינו לבינן תחרות או שמצליחות לא להתבלבל ולהמשיך להחזיק בתפיסה שאנחנו בעמדה אמהית כלפי אותה בת ולהמשיך לנהוג כלפיה ככה במקום להתנגח בה. אני בהחלט מתכוונת לנסות להוביל קו כזה מולה. להשאיר פתח לשלום, להמשיך להשתדל לבוא לקראתה. בסך הכל- אנחנו לא במעמד דומה ואין תחרות בין השתיים שתוכל אי פעם להגיע להכרעה. גם לא צריך שתהיה.
 
למעלה