אין קשר לתשלום
אני רוצה להתייחס למוצרי אימון, כי יש לי תחושה שזו מטרת השאלה, והיא נועת לאימון. הייתי אצל מאמנים שחלקם התרברבו בכינוי "מאמנים בכירים" ושילמתי סכום נכבד לשעה. ויצאתי עם כאב ראש, חור בכיס וחור בלוח הזמנים. לעומת זאת טיילתי הרבה באינטרנט, עשיתי 'גזור והדבק' לכל מיני טיפים, השתתפתי ועודני חברה בקבוצה להשגת מטרות, כל זה בחינם, וזה עזר לי מאד. גם קראתי לא מעט עצות בספרים, שהן כמעט חינם, שהיו רבות ערך יותר משעת אימון אחת בתשלום. לצערי המסקנה המצערת היא שכיום רבים מן המאמנים אינם מביאים מומחיות או ידע אלא כמה קלישאות שהם קראו בספרי עזרה עצמית פופולרים, והם ממחזרים אותן בפני המתאמן. בעוד שעצות כאלו ניתנות להשגה בספר או באתר אינטרנט, ללא תשלום, הרי כשהמאמן ממחזר אותן הוא בנוסף גם יוצק להן פרשנות משלו ואם המתאמן חלילה אינו מקבל את הפרשנות הזו - נוצר מאבק אגו, המאמן, לפחות הפחות מקצועיים שבהם, חש שהאגו שלו מאויים. ספר לעומת זאת הוא ניטרלי ולא אחת ניתן לחלץ מספר טיפ או עצה ולערוך לעצה אדפטציה לצרכיך האישיים והספר לא "מתווכח" איתך מתוך ה"אגו" שלו כי אין לו כזה
. לדעתי, הרבה מאד משירותי האימון שניתנים כיום, הם בלוף אחד גדול ואינם אלא מחזור של עצות וטיפים וטכניקות שקיימות בספרות עזרה עצמית פופולרית. כשמאמן ממחזר את כל אלו, וגם, בנוסף לכל, מנהל מאבק כוח ואגו עם מתאמן, וממש דורש מן המתאמן לקבל את העצות/טיפים בגרסה של המאמן - זה מעיד על חוסר מקצועיות של מאמן. הוא מספק טיפים שקיימים בספרות כי אין לו משהו אמיתי לספסק, והוא מנהל מאבק כוח ואגו עם המתאמן כי הוא יודע שאין לו כלום לספק אז הוא מתעקש שדברים יהיו בדרכו. כי הוא מבין כי למעט סמכות נחזת אין לו כלום. לפני 7 שנים נחשפתי לראשונה לעולם האימון כאשר מאמנת בשלב הכשרה לקחה מחיר סמלי. היא הייתה אז מלאת אנרגיות ופשוט עשתה שינוי מדהים בחיי. עזרה לי לעשות, יותר נכון. היא הייתה פצצת אנרגיה ופשוט הייתה יכולה להעביר למתאמן את החשמל שלה. מאז חלף זמן, פניתי אליה שוב בתקווה לאותה אנרגיה, ומצאתי אישה קמצנית עם פנקס חשבונות וחוסר אכפתיות כלפי המתאמן ורק רצון להגדיל את חשבון הבנק שלה על חשבון צרכי המתאמן. "התקרנפות" בקיצור.... העניין הוא שברגע שמאמן מייחס לכל מיני טכניקות שהוא קרא בספרים וקצת העניק להן נופח אישי משלו- יחס של בעלות, באותו רגע נגדע הליך זרימת המידע. בדיני זכויות יוצרים ישנו מושג הקרוי ,אינטרס זרימת המידע" - והאינטרס הזה קובע שככל שידע מופץ חינם - כך הוא מתעשר בידע נוסף.
מאמנים מספקים ידע, בין השאר. ידע זה מוצר שככל שהוא הופך להיות יותר 'קנייני' ולהתפס בידי בעליו כ'קניין' כך הוא מתנוון. כאשר מאמן רואה את כמלול השיטות שקרא בכל מיני ספרי עזרה עצמית וקצת יצק להן קורטוב משלו כ"קניין" בבעלותו, זו הנקודה שבה הוא מתחיל להתנוון, הן משום שברגע שהידע שהוא צבר הפך לקניין בבעלותו, אוי ואבוי למתאמן שיערער על הידע הזה או יוסיף משהו משלו לידע הזה (אני ראיתי מה קורה למאמנים שהאגו שלהם מאוים כי אני, המתאמנת החצופה,
יודעת מה טוב עבורי ומעלה רעיונות פרודוקטיביים בנוגע לחיי בניגוד לתיאוריה שהם אימצו), והן משום שהוא רוצה לשמור את הידע כקלף הקרוב לחזה, מה שמונע פיתוח ידע. אם נשוב אליך אבי - השיטה שפיתחת להחלמה מ OCD הייתה יכולה להיות מכובדת ומרשימה, לו היית משתף בה אנשים. אין לי כל ספק שהשיטה שפיתחת נלקחה משילוב של טכניקות מקובלות וידועות כיום - כאלו שקראת עליהן בספרים, שמעת עליהן בסדנאות וכדומה. אין לי גם ספק שחוץ ממך - לא היו עוד שפני ניסוי לשיטה, ואולי ו שיטה שמתאימה רק לך ותכשל עבור 95% אנשים אחרים הסובלים מ OCD. כל שיטה שמכבדת את עצמה צריכה לעבור סוג של ניסוי על מדגם מייצג של אנשים, לפני שהיא יוצאת לשוק. פה בא לידי ביטוי הרציונל לאינטרס זרימת המידע מתחום דיני הקניין הרוחני - אתה לא תאפשר לאנשים הסובלים מ OCD להתנסות בשיטה שלך, כי אז 'יגנבו' לך אותה, לשיטתך, חס וחלילה האוממלים הסובלים מ OCD עוד יפיצו אותה ברבים ואתה תאבד את התרנגולת מטילת ביצי הזהב שלך. אבל רק אם תבדוק את השיטה עם אנשים אחרים תדע שהיא טובה. אתה לא יכול לרשום פטנט - ואז להזמין אנשים לקבל את זה בתשלום כי אז אולי יתברר כי השיטה מתאימה רק לאבי 122 ולא לשאר הסובלים מן ההפרעה? אם השיטה אינה אלא רעיון - ואם ברגע שתנסה אותה על אדם אחר, אותו אדם יוכל להסביר לאחרים כיצד לישמה, הרי שהשיטה מבחינה משפטית, אינה ראויה להגנה כפטנט או כזכויות יוצרים, אלא מקסימום כסוד מסחרי. כי כשאני נוטלת תרופה, לדוגמא, אני לא יודעת מעצם הנטילה כיצד לייצר את התרופה. על כן תרופה מוגנת כפטנט. חלק מהרעיון של זכויות יוצרים הוא שהשקעת עבודה בפיתוח שיטה, לא שקמת בבוקר וגיליתי נניח שכמה טכניקות של NLP בואריאציה מסוימת עוזרות. לו היית פותח את עצמך וחושף את השיטה בפני אנשים, היית יכול לקבל לא רק משוב, ופידבק, אלא גם העשרה של השיטה בכלים להתמודדות של אנשים אחרים. בתחום הזה השיתוף בטיפים מאד מאד מקובל. כאחת שסובלת (או נהנת ומתמסטלת, תלוי במתבונן
) מהפרעת קשב, אני קוראת המון עצות וטיפים להתמודדות עם הפרעת קשב באתרים רבים בארץ ובחו"ל. זה מאד מקובל לשתף בטיפים ובדיע. זו הנורמה המקובלת בתחום הזה. אדם עם הפרעת קשב שגילה כמה טיפים שעובדים לא רקץ לרשום פטרנט או להקים חברה מסחרתית ולהתחיל לגבות כספים. הוא רץ "לספר לחבר'ה" וכך גדל הסיכוי שהטיפ שלו יסתנכרן ושיתלב עם טיפים נוספים של אנשים נוספים. ויחד כל המכלול הזה יצור לא שיטה חדשנית, אלא מכלול שלם של כלים זמינים לכל.זה עדיף בהרבה מלמנוע בדיקת שיטה על אנשים בשל חשש להמלטות התרנגולת עם ביצי הזהב. נראה לי שבשאלה אתה מנסה לשכנע את עצמך שטוב עשית שהחלטת להפוך את השיטה המסתורית שלך לסוג של פטנט רשום וסודי. אבל אתה לא קוקה קולה ואין לך את הנוסחא של קקה קולה. כמי שסובלת מהפרעת קשב אני נחשפת כל היום וכל הלילה לפרסומות של כל מיני שרלטנים ש"גילו" שיטה להרפא מהפרעות קשב. אני לא אפרט את שמותיהם אבל די לעשות גוגל הפרעת קשב ולראות כמה שרלטנים מבטיחים שהם "גילו" פטנט נגד הפרעת קשב. ולאחר מכן שאתה עושה גוגל על שמותיהם של השרלטנים אתה רואה כמה ביקורת שלילית יש עליהם באינטרנט. אם יש לך דרך, עדיף לשתף אנשים ובדרך זו גם לטייב את השיטה שלך באמצעות משובים. מאמנים שבטוחים בעצמם מספיק כמו אמיר הלמר, לדוגמא, הם מאמנים שפרסמו ספרים כי הם יודעים שיש להם ערך מוסף לספק ב'פנים מול פנים' אז הם לא חוששים לפרסם את השיטה שלהם. לעניות דעתי אם תחליט לשמור את השיטה שלך בסוד ותהפוך אותה למוצר מסחרי, היא תתנוון כי תהיה בחשש תמידי לגניבת הסוד המסחרי ולא תוכל לפץחא תהשיטה שלך. אבל אם תפרסם את זה, ועדיין יהיה לך ערך מוסף לספק באחד על אחד, אנשים יבואו אליך.