מה דעתכם?

[איריס אבידן]

מה דעתכם?

מאז שנחשפתי להליך הגישור, אני מאמצת את הגישה כי עדיף לבחור בהליך גישור לפני פנייה להליך משפטי, שכן פניה שכזו מחריפה את מערכת היחסים, מרחיקה את אפשרות ההתדברות בין הצדדים, ובאופן כללי, מקצינה עמדות. לאחרונה נחשפתי ל קולות הטוענים כי גישה זו היא נאיבית, ושלא ניתן יהיה להגיע למו"מ רציני עם צד שני, כאשר אין את "חרב התביעה המשפטית". הם טוענים כי זה נכון לסכסוכים קטנים ולא למקרים רציניים יותר, בהם יש דרישה לפצוי כספי. אשמח לשמוע את דעתכם. האם אתם מסכימים או לא עם גישה זו? האם הדברים יפים למקרים מסויימים ואינם יפים למקרים אחרים?

 

[שילה1]

כעקרון-רואה תובנה זו בבית משפט לתביעות קטנות.

תביעות שלכאורה יכלו להסתים ללא בית המשפט,מסתיימות בהליך גישור בבית המשפט. וההפך-תביעות גדולות מאוד מוגשות לבית המשפט,כשהצדדים אינם שוקלים כל גישור,ומעשיפים הוצאות ענק של אגרות ,עורכי דין,וחוות דעת מומחים. לעניות דעתי-הדבר תלוי באופי בעלי הסכסוך,ובהלך המחשבה שלהם.יש הסוברים כי "אני אתבע ואני צודק וזהו,ובתביעה אראה לו",ויש אחרים הרואים גם את מקומו של הצד השני. אגב-בסכסוכים בהם מעורב כסף גדול,יעדיפו הצדדים בוררות,או לעיתים גישור. מכאן שלעניות דעתי-אין הדברים מוחלטים.

 

[דובי דוניץ]

גישור עדיף בכל מקרה- אבל

אמירתך, איריס, כי עדיף לבחור בגישור על פנייה לערכאות- היא בכל מקרה אמירה נכונה, לוגית ורציונאלית.עם זאת הציפייה שציבור המתדיינים יתנהל מלכתחילה מתוך הפעלת מערכת שיקולים לוגית ורציונאלית- היא למרבה הצער, ציפיה בלתי ריאלית ברוב המקרים. השאלה היא מה אנחנו, חברי הפורום הזה, כמי שמבינים (רובנו ככולנו) גישור מהו עושים כדי להביא מקסימום של אנשים לחשיבה הלוגית, הרציונאלית והנכונה הזאת. ההימנעות של מתדיינים רבים מלהעדיף תחילה את הליך הגישור כאופציה ליישוב סכסוכים תוך מו"מ משתף, נובעת בראש וראשונה מבורות.אנשים מזהים את הגישור עם פישור: ניקח לדוגמה צד אחד שמשוכנע בכל נימי נפשו שמגיע לו מצד ב' סכום של מיליון ש"ח, וצד ב משוכנע בכל נימי נפשו שלא מגיע לצד א אגורה: בתפיסה המקורית שלהם הם משוכנעים (שניהם, אגב) שאם ילכו לגישור- יופעל עליהם לחץ "לחתוך באמצע"- ואז צד א שקיבל חצי מיליון ירגיש ש"דפקו" אותו וצד ב' ירגיש שהביאו אותו לשלם לצד א כסף שאפילו בחלום לא הגיע לו. הצדדים יעדיפו מחכתחילה את הגישור רק אם יפנימו, שכל אחד יכול להגיע אל שולחן הגישור עם לגיטימיות מלאה לציפיותיו (הגם שבהיעדר הסכמה הדדית באורח מוחלט) עם רצון והבנה שעל כל צד להקשיב מלוא הקשב למשנהו ולתת למגשר להוליך את ההליך למקום בו יתקיים בירור אמיתי בין שני צדדים, תוך יצירת דילמות בלבו של כל אחד מהם באשר למהות הקייס שלו- ובסוף ההליך להגיע להסכמה כיצד מיישבים את הסכסוך או למצער מגדירים באופן רציונאלי את גבולות המחלוקת. המחויבות הראשונית של הצדדים היא להקשיב, ולנסות להביא תוך מו"מ ליצירתו של מכניזם שיישב את הסכסוך בהסכמה מבלי צורך בהכרעתו של צד ג'- ככל האפשר כמובן. זהו תפקידנו: צריכים למצוא את הדרכים להביא את בשורת הגישור לפובליקום. למנוע ממתדיינים ליפול למלכודת הנוראה של "התאהבות" בקייס המשפטי שאני בונה ומנפח כדי "להכניס" לצד השני שהרגיז אותי כל כך. לאנשים יש נטייה להאמין ב"ביום אוייב" של עצמם- ולשלול בנחרת בוז את הקייס של הצד השני כחסר בסיס א-פריורי. תפקיד נוסף- ללמד עורכי דין, שגישור אינו פוגע בהכרח באינטרסים שלהם. יש ליצור מסגרות הכשרה לעורכי הדין כדי לתת להם כלים לייצג את לקוחותיהם באופן יעיל וקונסטרוקטיבי בהליך הגישור, שכן עורכי הדין חוששים שהסדרת סכסוכים בדרך של גישור תפגע בפרנסתם. אני ממליץ בכל פה לכל מגשר ועורך דין באשר הם להצטייד בספרו המצויין של פרופ' הרולד אברמסון (פרופ' חבר במרכז המשפטי "טורו" בלונג איילנד ניו יורק) MEDIATION REPRESENTATION -ADVOCATING IN A PROBLEM SOLVING PROCESS בהוצאת NITA (ניתן לרכישה באמצעות AMAZON). עד אז, ממשיכה לצערנו הדינמיקה, שכדי לעורר צד למחלוקת לעשות דבר מה כדי ליישב אותה- יש להגיש נגדו בראש וראשונה תביעה משפטית: מציאות מצערת שעולה לתובע מיידית 1.25% מסכום תביעתו (= מחצית אגרת ביתה משפט) בנוסף למקדמת שכר הטרחה אותו סיכם לשלם לעורך דינו כדי שיערוך את כתב התביעה הזה. ובכם זה אתגר. בואו ונרים את הכפפה!

 

[שילה1]

דובי-בשתי הפסקאות האחרונות,נגעת ב"בטן הרכה"

של הגישור.בשיחות עם עמיתים,עולות תמיד שאלות אלו:מדוע לא המריא הגישור? מדוע עורכי הדין רואים בנו כגוזלי פרנסתם? ואגב-כיום נערכים,לפחות בצפון,קורסי גישור לעורכי דין דרך לשכתם,ולפחות בצפון ובאזור שלי-מירב תיקי הגישור ש בת המשפט, ואני לא מתכוונת לתביעות קטנות,מגיעים אליהם,בדרך של העדפות שטרם הצלחתי להבינה. ואם כבר נגעת בנושאים עקרונים,איך לדעתך ומה ניתן לעשות כדי שהגישור "יתפוס"בציבור הרחב?

 

[דובי דוניץ]

מקור הבעיה - איש הבנה שלא לומר בורות ממש

לדעתי חייבים לפתוח מסלולי הכשרה לייצוג בגישור- בדיוק לפי תפיסתו של פרופ' אברמסון שאותו ציינתי ואל ספרו הפניתי. אם בכל בית ספר למשפטים (לפחות באלה האמונים על ADR כמו בר-אילן והמכללה למינהל)- ייפתחו מסלולי הכשרה כמו גם קורסי בחירה לסטודנטים למשפטים (עדיף היה קורסי חובה- אבל זה לא יקרה) בתחום- זה יהיה צעד נכון בכיוון הנכון. הכשרה (חיבור מערכי שיעור מתאימים). חינוך. ימי עיון לעורכי דין בעיקר -אך פתוחים גם לציבור הרחב והמתעניין. זוהי לדעתי הדרך.

 

[ariegur1]

לפני ימים אחדים שוחחתי עם

עו"ד באחד המשרדים הגדולים והמוערכים - שאלתי אותו אם יוכל להעביר לי גישורים. הוא ענה לי בתמיהה - איך אתה יכול לגשר אם אינך יודע לקרוא כתב תביעה ולהעריך אותו? אם אלה הלכי הרוח אצל עורכי הדין המובילים, אזי ברור שהליכי גישור ברובם לא מגיעים למגשרים שאינם משפטנים. אני גם מניח שגישורים אצל חלק מעורכי הדין מוציאים שם לא טוב להליך, כי תפיסת הגישור רחוקה כמרחק מזרח ממערב מתפיסת עריכת הדין אבל מי מספר זאת לעורכי הדין? אריה

 

[שילה1]

ברוך הבא(כמעט)קולגה חביב.

על נושא זה דנו בהרחבה בפורום בעבר,והדעות הן לכאן ולכאן. ממליצה לך לקרוא.

 

[ariegur1]

כמעט קולגה או כמעט חביב ???

 

[שילה1]

כמעט קולגה,וחביב -כמובן....

ושוב-ברוך הבא.

 

[איריס אבידן]

הי אריה.

ברוך הבא. אכן עו"ד מעבירים לקולגות שלהם. יש בין עורכי הדין "קליקה". הגישה לפיה מגשר אינו יכול לקרוא כתבי טענות ואינו יכול להעריך את התוצאה היא שגויה, כי זהו אינו תפקידו של המגשר (כידוע לך). נכון שהוא כן יכול לשקף פערים משפטיים בין הצדדים, במידה ויודע, (בוחן מציאות משפטי) ולא פעם זה גם עוזר, אולם מי שמעריך את הצלחת התביעה הינם עורכי הדין של הצדדים, ונו, נראה אותך, אומר לעו"ד של אחד הצדדים שהוא טועה, במיוחד ליד הלקוח שלו.... ישנם מגשרים, אגב, שהם כן לוקחים על עצמם את תפקיד המעריך, ושפירא כתב על כך רבות בספרו "כח והשפעה בגישור" - הוא כתב שמגשר לא צריך לעשות זאת, כי הוא משתמש בכח ובסמכות שיש לו כמגשר כדי להכריע ולא כך צריכים להיות הדברים. ייתכן ואותו עו"ד נחשף למגשרים מהסוג הזה, או שהוא מעדיף מגשרים מהסוג הזה, או שמעדיף מגשרים שהם עו"ד, שכן לידם מרגיש יותר נח, יותר בסביבה הטבעית והמוכרת לו. אכן, חבל שכך הם פני הדברים, שכן אין זה תמיד מוביל לתוצאות טובות.

 

[שילה1]

נראה לי כיחלק מעורכי הדין רואים במגשרים שאינם

עורכי דין,איום ישיר על פרנסתם,ואולי זו עוד סיבה להתנהלות עליה הצביע אריה.

 

[עורך דין גיא זיו]

תגובה

ראשית, תודה איריס, נעים מאוד ושלום לכולם, מניסיוני כמגשר משפחתי, לא מהות 'הסכסוך' המשפטי אלא הצדדים, אופיים, הטון הריגשי שלהם וטיב המגשר הם הקרדינליים להצלחת כל גישור באשר הוא: נזיקין, דיני עבודה, משפחה וכו'. אז באנרגיות חיוביות, רק לטובת הילדים, תתגרשו אבל תתגשרו! גיא זיו, עו"ד מנהל בפורום דיני משפחה

 

[איריס אבידן]

תודה זיו על הביקור בפורום ונעים מאוד.