מה דעתכם?
כפי שאני מספרת כל הזמן, בני לומד בחטיבה צעירה. זה אומר שבזמן שחצי כיתה בשיעור, החצי השני משחקים בחוץ עם ילדי הגן. וכשילד מסיים את הדף עבודה/משימה בסוף השיעור, הוא יכול לצאת ולהצטרף לאחרים שבחוץ. בני קורא וכותב כבר לגמרי. יש לנו ספקות שיש לו אולי בעיות קשב ואנחנו בתור לאיבחון, אבל בכל מקרה, המחנכת אומרת שזה לא משםיע לו על הלמידה, והיא מאפשרת לו לשחק עם משהו ביד בזמן שיעור, וכך הוא מצליח ללמוד. המוטוריקה עדינה שלו ממש טובה, וגם חגורת הכתפיים שלו חזקה. אבל, כשחברים שלו מסיימים משימה מהר ויוצאים לשחק, הוא אומר שהוא עייף ולא מוכן להמשיך. היתה לי שיחה על זה עם המחנכת. חשבתי שאסו לוותר לו. היות ואין לו קושי אמיתי אלא לראות את חבריו בחוץ, אני חשבתי שהיא צריכה להתעקש. היא חושבת שאין כזה דבר ילד עצלן (כן, זו היא מחנכת מדהימה עם סבלנות ללא גבול) והיא עושב איתו כל מיני הסכמים מסוג "אתה כותה מילה ואני מילה" או "תכתוב עוד משפט וזהו"... אני אשמח לשמוע מה דעתכם בעניין!
כפי שאני מספרת כל הזמן, בני לומד בחטיבה צעירה. זה אומר שבזמן שחצי כיתה בשיעור, החצי השני משחקים בחוץ עם ילדי הגן. וכשילד מסיים את הדף עבודה/משימה בסוף השיעור, הוא יכול לצאת ולהצטרף לאחרים שבחוץ. בני קורא וכותב כבר לגמרי. יש לנו ספקות שיש לו אולי בעיות קשב ואנחנו בתור לאיבחון, אבל בכל מקרה, המחנכת אומרת שזה לא משםיע לו על הלמידה, והיא מאפשרת לו לשחק עם משהו ביד בזמן שיעור, וכך הוא מצליח ללמוד. המוטוריקה עדינה שלו ממש טובה, וגם חגורת הכתפיים שלו חזקה. אבל, כשחברים שלו מסיימים משימה מהר ויוצאים לשחק, הוא אומר שהוא עייף ולא מוכן להמשיך. היתה לי שיחה על זה עם המחנכת. חשבתי שאסו לוותר לו. היות ואין לו קושי אמיתי אלא לראות את חבריו בחוץ, אני חשבתי שהיא צריכה להתעקש. היא חושבת שאין כזה דבר ילד עצלן (כן, זו היא מחנכת מדהימה עם סבלנות ללא גבול) והיא עושב איתו כל מיני הסכמים מסוג "אתה כותה מילה ואני מילה" או "תכתוב עוד משפט וזהו"... אני אשמח לשמוע מה דעתכם בעניין!