מה דעתכם על התכונית החדשה של הרווחה

[randy1982]

החיים מורכבים יותר מסיסמאות

בסגנון מירי רגב.
לתמצת את זה לסיסמאות האלו זה לרדד את הרגשות לעומק של שלולית.
לא, הורים שלי לא חיו את מחצית חייהם כהכנה ל"עליה".
אני חושבת שלחיות כהכנה למשהו זה דבר איום ואומלל.
גם בהקשר הרחב יותר:
ילדות היא לא הכנה לחיים בוגרים, ילדות זה חיים בפני עצמם.
רווקות זה לא הכנה לנישואין.
נעורים זה לא הכנה להורות.
עצוב לי לחשוב שיש אנשים שחיים כהכנה ואז מגיעים לזיקנה
ומבינים שהחיים שלהם היו הכנה למוות.

ישראל בעיניי היא המדינה היהודית היחידה בעולם
ולכן היגיוני שיהודים יחיו בה,
אבל מכאן ועד להקראת סיסמאות רדודות כאילו
כל חייהם של הורי לפני העליה היו בגדר חזרות לקראת -
המרחק עצום.
היו דברים יפים בחו"ל והיו דברים מכוערים
וגם כאן יש את הטוב ויש את החרא.
באשר למניעים שלהם לעלות לארץ
אף פעם לא שאלתי ארותם ברצינות
אך אני זוכרת שהם התלבטו הרבה זמן
בין ארה"ב גרמניה וישראל.

 

[אמא חמסה]

יש אנשים שיש מטרה לחייהם,

ויש כאלה שאין.

גם למשפטים כמו שלך, "ילדות זה חיים בפני עצמה" יכול להיתפס כקלישאה.

כשאדם לומד מקצוע, הוא עושה את זה לקראת משהו, כדי לעבוד במקצוע ולא כמטרה בפני עצמה.
ויש לימוד שהוא מטרה בפני עצמו.

המשפחה שלך התלבטה בין שלוש ארצות
ולמשפחה שלי (לכל אחד מהם בנפרד) היה ברור שהם עולים ומגיעים רק למקום אחד: הבית של העם היהודי.
הם דברו עברית בחוץ לארץ, הלכו להכשרה חלוצית כדי להגיע עם מקצוע חשוב לארץ: חקלאות. זה היה בעיניהם חזון ההגשמה הציוני.
הם רצו שבארץ יקום דור של פועלים, והם רצו להיות חלק מזה.
הם הגיעו לארץ כחלוצים צעירים.

אני לא חושבת, שישראל היא המקום הטוב ביותר בעולם.
ואולי אפילו לא המקום הכי טוב להיות בו יהודי.
מבחינתי, זה פשוט המקום היחיד שקיים.
זה הבית שלי.
פה העבר שלי, ההווה והעתיד.


זה שהרגשות שלי ושל בני משפחתי לא נוגעים לך - זה עניין אחד - אבל מפה ועד לקרוא להם "סיסמאות רדודות" המרחק גדול. חבל שאת מזלזלת במה שחשוב ויקר לאנשים אחרים.
אני לא מזלזלת ברצון של אנשים לגור במקום אחר. אני לא מזלזלת ברצון של אנשים לחפש רווחה כלכלית, בלי מחשבה על דברים אחרים בחיים. זכותו של אדם לחיות את חייו ולבחור את ערכיו.
אל תזלזלי בערכים של אחרים ואל תקראי להם "ססמאות נבובות".
גם למילים שלך אפשר לקרוא כך.

 

[randy1982]

הסבים שלך חיו בתקופה מסוימת

עם חזון שאופייני לאותה התקופה ועם התנהגות בהתאם.
נכון, אז אנשים שאפו להיות חקלאים ופועלים.
אם אינני טועה, המקצוע שלך רחוק מחקלאות או פועלים.
היום הנכדים של הדור ההוא מביאים פלסטינים ותאילנדים
שיעבדו בחקלאות ובבניין כדי חס וחלילה לא ללכלך ידיים.
הורים שלי חיים בתקופה אחרת והנורמות היום אחרות.
כן הם רצו ורוצים שלבנות שלהם יהיו חיים טובים,
(שאת זה הם מגדירים בדרכם שלא בהכרח תואמת את המושגים שלי.)

מי שחי את חייו כהכנה למשהו אחר מעורר בי רחמים
כי הוא פשוט מפספס את החיים שלו.
ולא משנה אם האידיאל שלו זה ייבוש ביצות בעמק החולה
או לעשות הרבה כסף בארה"ב.

...כשאני רואה תמונות סטודנטיאליות של הוריי
אני רואה אנשים צעירים ושמחים שלנסוע לחו"ל
מבחינתם היה בלתי אפשרי בדיוק כמו לטוס לירח
והם פשוט חיו את חייהם עם הלימודים והחתונות והילדים
במדינה לא הכי סימפטית בעידן לא הכי ליברלי.
לא חשבו על הגירה/ עליה בכלל כאופציה,
אבל כן נהנו ממה שהיה.

 

[אמא חמסה]

למה ההורים שלך הלכו ללמוד באוניברסיטה?

רוב האנשים לא הולכים כדי ללמוד סתם, אלא כדי להשיג מקצוע. לקבל תעודה.

חלק מהחיים שלנו זה לתכנן לקראת משהו.

וזה לא סותר שאתה נהנה באותו הזמן. כשסבא וסבתא שלי היו בהכשרה - הם מאוד נהנו בזמן הזה. הם הלכו להכשיר את עצמם להיות חקלאים בארץ. זה לא אומר, שהם לא נהנו מזה. בנים, בנות, גיל הנעורים - זה מזמין גם הנאות ואהבות וחוויות.

יש דברים שהשתנו מאז ויש דברים שלא. יש חשיבות לחקלאות בכל מקום בעולם. אפילו בארצות-הברית, הקפיטליסטית הדורסנית, מסבסדת את חקלאיה. עדיין רואים בחקלאות את החיבור לאדמה. יש עידוד לחקלאים במקומות שונים בעולם המערבי.

אני מרגישה שהציונות נוכחת בחיי והערכים האלה חשובים לי. אני חושבת שארץ ישראל היא הבית של העם היהודי.
אני לא חושבת שכולם צריכים לחשוב כמוני. אני רק מצפה שלא יזלזלו ברגשות שלי, כמו שאני לא מזלזלת ברגשות של אחרים, שזה לא חשוב להם ורוצים לרדת מהארץ בגלל המצב הכלכלי.

 

[dina199]

בד"כ המשכנתא (או השכירות)

הם אלה שמכניסים מתחת לקו העוני

מעניין איך הקאוצ'רים יתמודדו עם זה .

 

[arana1]

תמיד כולם אשמים,מלבד החזירים כמובן,שהם צדיקים

מי שמנסה באמת ובתמים להתעניין במהות הבעייה האוטיסטית מוטב שיתן את ליבו גם לנתון מעניין זה
שלפי,מי שיוצר את התנאים הבלתי נסבלים שבהם האוכלוסיה צריכה לחיות הוא מעבר ומחוץ לביקורת
כל ביקורת עליו מסומנת מייד כחוסר התמודדות או בטלנות או נסיון להשיג דברים בצורה לא ישרה
העובדה שכל החזירים שמעצבים כאן את החיים לכולנו הם פסיכופאטים שלא יצליחו להוציא מילה אחת של אמת מזרבוביתם לא נחשבת בכלל לרלוונטית או ראויה לדיון
זה תמיד העני,מי שמנסה למרות הכל לשמור על חזות של בן אדם,שאשם
וכן
זה מאוד קשור לקשיי הקיום האוטיסטי,
אפילו הכי

 

[randy1982]

אין איך להתמודד עם זה.

זה בדיוק הנקודה, כפי שאמרת זה הגורם שמכניס מתחת לקו העוני היום.
כאילו זה שבחרתי לחיות בשכונה שלא מוגדרת תחנת סמים אזורית
זה פינוק לא נורמלי.
לפני כמה שנים היתה לי אפשרות ממשית לקנות בית קרקע עם גינה
בעיר קטנה בדרום. אין לי בעיה עם פריפריה, המקצוע שלי נדרש
במיוחד שם. לא מפריע לי הריחוק מהמרכז.
יצרתי קשר עם מחלקת חינוך בעיר הזאת כדי לברר
האם תהיה כיתת תקשורת לבני, טיפולים וכדומה.
הובהר לי שכיתת תקשורת אין ולא תהיה,
האופציות הן או שילוב יחידני או בי"ס חינוך מיוחד במרחק של
40 דקות נסיעה באחד הכבישים המסוכנים במדינה.
ויתרתי על הרעיון.
אז ואללה, אנחנו זוג צעיר ומפונק של היום
ש"מתעקש" לגור בעיר שהפכה ליקרה בעשור האחרון.
(למען הסר ספק פעם אחרונה ויחידה שטיילתי בחול היה לפני 5 שנים).

וכן, מעצבן אותי שאנשים שגרים בדירות עמידר
עוד יש להם חוצפה להתבכיין.

 

[dina199]

לא צריך לחיות בדירת עמידר

כדי להיות מתחת לקו העוני. דוקא למישהו עם דירת עמידר אין בעיות משכנתא או שכירות שבן הרעות הכי גדולות. כנ"ל לא צריך לגור בפריפריה כדי להיות מתחת לקו העוני.
ואז השאלה איך הקאוצ'ר יעזרוו לאנשים מתחת לקו העוני שלא גרים בפריפריה (שגם היא לא בהכרח תמיד זולה) , ויש להם משכנתא או שכירות לשלם (הרי אנשים נאלצים לגור תחת קורת כל שהיא , וגם בפריפריה יש משכנתא ושכירות)

 

[randy1982]

דינה, זה לא סותר את מה שאמרתי

להיפך. אלה שאין להם את המשכנתא והשכירות לשלם
בהחלט יכול לעזור להם הדרכה לניהול תקציב.
אני מדברת על אלו שגרים בעמידר
או בדירה שהסבים הורישו.

 

[אמא חמסה]

אני אסביר לך:

זה תלוי במשפחה.

יש משפחות שיכולות יחסית בקלות להגדיל הכנסות (למצוא עוד משרה/להגדיל משרה/להחליף מקצוע ועוד).

יש משפחות שיכולות להקטין הוצאות אחרות (לא משכנתא) או לעבור לדירה יותר קטנה ממה שהם חיים בה היום או לאזור יותר זול.
בעיר שאני גרה בה, למשל, יש הבדלים של מאות אלפי שקלים בין אזור לאזור, אז עוברים אולי לאזור אחר, יותר זול. למשל, מחוץ לתל אביב יש הבדל גדול בין דירות ברמת-גן וגבעתיים לבין דירות בפתח תקווה או ראש העין. אפילו בתוך תל אביב, יש הבדל גדול בין השכונות.
אז מוצאים דירה שאפשר לעמוד במחיר שלה ובין הרצון לגור בסביבה סבירה.

 

[randy1982]

כלומר לעבור לשכונה

שלא מומלץ לצאת החוצה אחרי רדת החשיכה.
אחלה פיתרון.
גרתי בשכונה כזאת יותר מדי שנים, אני יודעת במה בדיוק מדובר.

 

[אמא חמסה]

ואם אין ברירה?

אם למשל מחר אני מחליטה להגשים את חלומי, לגור ברוסיה.

זו מדינה עם שטחי ענק.

ואני רוצה לגור בשכונה טובה במוסקבה. עד כמה הממשלה שם תסייע לי? איזה תקציבים אני אקבל לצורך כך?

אין מה לעשות. סביר להניח שאצטרך להתפשר על כמה דברים.

גם בארץ, צריך לחיות לפי התקציב ולפי האפשרות הכלכלית שלך. עובדה, שגם בדרום תל אביב חיים אנשים.
והם יכלו לחיות כנראה יותר טוב אם היו עוברים לחיות יותר רחוק.
למשל, בלוד או ברמלה אפשר למצוא דירות גם בפחות מחצי מליון ש"ח. כך גם בקרית גת ובבאר שבע.

גם אני גרה בשכונה שלא נחשבת משהו, כי אין לי כסף ואני חיה לפי התקציב שלי, בלי לבקש עזרה מאחרים.
אמרתי כבר שיש עוד דרכים.

לסבא שלי למשל הייתה פנסיה מאוד נמוכה. כשהוא הגיע לארץ הוא היה פועל יומי ולא חשב אפילו לחסוך לפנסיה.
אז כשהוא היה קשיש לא היה לו כסף והוא מצא עבודות שונות, כדי להגדיל את ההכנסה הקטנה.

כל אדם מוצא את הפתרון או להגדיל הנכסה או להקטין הוצאות.
ולדעתי, קאוצ'ר יכול לעזור בזה, גם אם הוא לא מאוד מקצועי, כי אדם לגבי עצמו לא יכול לראות לעתים את הדברים, כי אדם קרוב אצל עצמו.

 

[randy1982]

יקירתי, עשי נא טובה ואל תלמדי

איך צריך לחיות כאן בארץ.
איכשהוא אני חיה כאן 2/3 מהחיים ובסוף יצא שזה המקצוע שלי
ללמד אנשים איך לחיות (בציניות, כמובן).
לגור בשכונה שאינה תחנת סמים/ מוקד קרימינוגני/ בית שמתמוטט
כי הוא נבנה בבניה טרומית לפני 60 שנה -
זה *לא* פריבילגיה השמורה לעשירים בלבד.
ומדינה כמו רוסיה לא אמורה לשמש לנו דוגמא בכל הנוגע לכלכלה וחברה.
(יש דברים אחרים שכדאי ללמוד מהם, אך לא מהתחום הזה).
עד שהרעיון הפשוט הזה, שרמת חיים נורמלית זה לא פריבילגיה לעשירים
לא תופנם כאן,
שום דבר לא ישתנה.
הדיור כאן יקר באופן לא היגיוני בהשוואה למדינות אירופה.
מצורפת כאן הטבלה שמשווה את המצב בארץ לאירופה.
את מבינה שזה לא היגיוני שהדיור בארץ יקר יותר מהדיור בשווייץ?
אני חושבת שהמחאה שהתחילה פה לפני מספר שנים
נוצרה כי גדל כאן דור שלם שאני חלק ממנו
שמבין שני דברים:
א. לחיות לא בפח זבל זה הנורמה ולא הפריבילגיה.
ב. הורינו כשהיו בני 30 יכלו לקנות דירה. אנחנו לא.

 

[אמא חמסה]

עשי טובה ואל תקראי לי "יקירתי" ואל תלמדי אותי

מה ללמד אותך....

אני חיה פה כל חיי, שזה אולי יותר ממה שאת חיה בכלל, ואני יודעת שהיום הדירות יותר יקרות ויש לי עוד מה לומר.
מצד שני, אנשים גם מצפים ליותר. אנשים עם ילד אחד, שאפילו לא מתכננים עוד ילדים, קונים דירות של חמישה ושל ארבעה חדרים. בעוד שההורים שלי למשל קנו דירה יותר קטנה.

להשוות מחירים של דירות בין מדינות - זו קצת הטעיה. כי השאלה איפה כמובן בארץ ואיפה בחו"ל.
את יכולה למשל להשוות בין דירה בשכונה ד' בבאר שבע לבין דירה במנהטן ולגלות שבארץ הרבה יותר זול לגור.

האתר Globalproperty.com מדווח שדירת 3 חדרים, שעולה כ-2 מיליון שקל בתל-אביב, נמכרת ברומא בממוצע בכחצי מיליון אירו - כ-2.5 מיליון שקל, ובמילנו בכ-4 מיליון שקל. דירה דומה בשוויץ עולה כמיליון וחצי פרנק - 6.5 מיליון שקל. בקופנהאגן, בירת דנמרק, היא נמכרת במחיר צנוע יותר -1.2 עד 1.7 מיליון שקל, ובפריפריה הדנית - בכמיליון שקל. סוכנות התיווך לוידס טוענת שדירה ממוצעת עולה בגרמניה כ-870 אלף שקל, לעומת 1.08 מיליון בישראל. אתר zoopa טוען שהממוצע הכללי לדירה בבריטניה הוא 211 אלף ליש"ט - כ-1.15 מיליון שקל

ואם דירה כל כך זולה בשוויץ - למה רבים שם גרים דווקא בשכירות?
זה מענין והתשובה מופיעה פה

http://www.calcalist.co.il/money/articles/0,7340,L-3609105,00.html

אני בעד, שיבוצעו בארץ שינויים להקטנת המחירים ולדעתי, הממשלה לא עושה מספיק בשביל זה וצריך לפעול, גם אם יחסית למדינות אחרות לא יקר פה.
מצד שני, גם להתחיל לפעול למען בניית דירות קטנות יותר, עם מפרט פחות עשיר, שיוזיל את המחיר.

 

[randy1982]

אני לא צריכה להסביר שהשאיפה שלי

(שלי כנציגת בני 30 + תואר+ 2 ילדים ממוצע)
היא רכישת דירה במגדלי אקירוב או איך שזה לא נקרא.
היתי רוצה לקנות דירת 4 חדרים באשדוד. לא במרינה.
אבל גם לא בסלאמס.
כן 4 חדרים. כי יש תיכנון לעוד ילד
ואין שום סיבה שיצתופפו אחד בתחת של השני.
יש לי מקצוע. גם לבנזוג.
החלום הזה נכון לעכשיו בלתי אפשרי.

ההשוואה של מחירי דירות בין מדינות שונות אינה רלוונטית
מכיוון שרמות הכנסה שונות מאוד בין מדינה למדינה,
ולכן הבאתי טבלה שמתייחסת דווקא לכמות המשכורות
הממוצעות הנדרשות לרכישת דירה ממוצעת.
דירה ממוצעת זה לא רמת אביב ג, ולא מנהטן.
דירה ממוצעת זה בדיוק אותם 4 חדרים באשדוד/ ב"ש/ נתניה/ חיפה...
אז בואי נשאיר את מנהטן ודומיו בצד, זה לא מטרה ריאלית.
אני שמחה לדעת שבשווייץ המציאו מנגנון כלכלי שהופך את
השכירות לאטרקטיבית לעומת קניה. יופי.
או להפך, שהקניה תהיה אטרקטיבית לעומת שכירות.
אבל שמשהו משתי האופציות יהיה ידידותי לאזרח.
בארץ הקניה בלתי אפשרית והשכירות חונקת. זה ההבדל, נכון להיום.

 

[אמא מודאגת3]

אחרי שקיצצו בקיצבאות

ואחרי שמחירי הדירות בשמים, ואחרי שיש גל פיטורים במשק, ואחרי המשכורות שלא מספיקות אפילו לחצי חודש,
יחייבו משפחות להיות תחת חסות ההקאוצ'ר הם ינהלו למשפחה את החיים,
אז אני שואלת איזה חיים צפויים למשפחה כזו? עד עכשיו לפחות אדם זר לא ניהל להם את החיים.
היום במעגל העוני יש מספיק משפחות שעובדים ונכנסו למעגל הזה.

 

[אמא חמסה]

עוני הוא דבר יחסי,

ומשפחה שחיה בישראל מתחת לקו העוני תחשבי למולטי מיליונרית אם תחיה באפריקה.

כשסבא וסבתא שלי הגיעו לארץ הם התחתנו ולא היה להם כסף לקנות דירה. הם גרו בדירת 3 חדרים ששכרו בת"א. בדירה הגדולה והנאה גרו עוד 2 משפחות. כלומר, 3 משפחות בדירת 3 חדרים עם מטבח ועם שירותים משותפים.
איפה היום הם היום ממוקמים יחסית לקו העוני?
בתחתית, סביר להניח.

אבל אז - זה היה הסטנדרט. כל החברים שלהם חיו ככה, והם לא הרגישו מסכנים.
זה בטח לא היה כייף והביא מריבות רבות ואני לא ממליצה לאף אחד לגור ככה.
רק רוצה להמחיש, שעוני זה דבר יחסי.

אני מתארת לעצמי שאף אדם לא יחויב לקבל קאוצ'ר אם לא יבקש כסף מהמדינה.
כמו שאף אחד לא יתערב לך בחיים, אם לא תבקשי התערבות.
קשה לדרוש כסף ממשהו אחר (למשל, מהביטוח) אם אתה לא מוכיח סיבה.
גם ביטוח פרטי אני מתארת לעצמי לא יסכים לבטח אדם, אם לא שילם קודם את הכסף ולא ביטח את עצמו ואם לא קבע בדיוק מה הוא מבטח (למשל, אחרי שהבית נשרף הוא יתקשה לקבל כסף על חפצים עליהם לא הצהיר בזמן שעשה את הביטוח עצמו).
אז סביר להניח, שאם אדם תובע כסף מהמדינה היא תרצה לראות שבאמת מגיע לו ושהוא עשה מאמצים כדי לא לבקש כסף מהמדינה.
הרי לא הגיוני שיתנו לקשיש שיש לו הכנסה נמוכה ואין לו יכולת להתפרנס (בגלל גילו או מצבו הבריאותי) ולאדם בן ארבעים, שלא בא לו לעבוד.

 

[randy1982]

הכפיה יכולה לעבוד אם מתנים אותה למשהו

לדוגמא, ציות לקאוצ'ר תמורת סיוע כגון מעונות יום של ויצו.
לכן אם הדבר הזה יכנס לתוקף הפיתרון היחיד
זה מה שהמלצתי תמיד:
פשוט לא לפנות לרווחה.
לא לבקש מהם עזרה כי היא תעלה לכם ביוקר.

 

[אמא חמסה]

מסכימה מאוד

ובגלל זה לא מתקרבת לרווחה.

באמת לא סומכת עליהם ולא רוצה שיתערבו לי בחיים. אדם שמבקש כסף - מזמין התערבות בחייו, בבחינת "בעל המאה הוא בעל הדעה". לא אוהבת, לא מעוניינת, לא רוצה.
למזלי, גם לא חייבת.

 

[randy1982]

יפה לך. רק שרוב ההורים שאני מכירה

כולל אותי מוכרחים לפנות לרווחה כדי לרשום ילד לגן תקשורת.
ככה אני הגעתי לשם לפני 6 שנים כשהילד אובחן.
לוותר על גן תקשורת כדי להימנע ממפגש עם רווחה
זה מוגזם בעיני ופוגע בילד.