זה שישב לידי לחש לי
"זה הקטע במופע בשביל האבות שבאים..."
והלב שלי התכווץ
אתמול ישבתי בפסטיגל, וראיתי את נועה קירל עולה לבמה.
מסביבי, מאות ילדות בנות 8-10 קמו על הרגליים, עיניים נוצצות.
הן ידעו כל מילה, כל תנועה.
אבל משהו בבטן שלי התהפך כשראיתי איך הן מחקות את התנועות שלה בהתלהבות.
איך הן רואות בזה מודל לחיקוי.
ופתאום הבנתי - זה לא סתם עוד מופע.
זה הרגע שבו הילדות שלנו לומדות מה זה להיות אישה בעולם הזה.
תרשו לי לקחת אתכן למסע קטן לעתיד....
דמיינו את הילדה שלכן בגיל 13.
היא כבר לא הילדה התמימה שרקדה בסלון.
היא מביטה במראה ושופטת את עצמה.
היא בודקת אם הבטן שלה שטוחה מספיק,
אם היא מושכת מספיק תשומת לב.
היא מצלמת עשרות סלפי עד שהיא מוצאת את הזווית ה'נכונה'.
היא מוחקת כל תמונה שלא מראה אותה 'סקסית מספיק'.
עכשיו לכו איתי , בגיל 15.
היא מודדת את הערך העצמי שלה במספר הלייקים שהיא מקבלת.
היא מתחילה לראות את הגוף שלה כמוצר -
משהו שצריך לשווק, להציג, למכור.
כל סרטון שהיא מעלה לטיקטוק הוא עוד נסיון לקבל אישור מהעולם שהיא 'שווה'.
קפצו איתי לגיל 17.
היא כבר מומחית בלהיות מה שאחרים רוצים שהיא תהיה.
היא יודעת בדיוק איך להזיז את הגוף,
איך לחייך,
איך למשוך תשומת לב.
אבל כשהיא לבד בחדר,
היא לא באמת יודעת מי היא.
הקול הפנימי שלה כבר מזמן השתתק...
אבל בואו נחזור לעכשיו, לילדה בת 8-10 שרוקדת מול המראה.
כשאנחנו מאפשרות לילדות שלנו לאמץ דימוי נשי מיני בגיל כל כך צעיר,
אנחנו בעצם מלמדות אותן שזה הכרטיס שלהן לקבלה חברתית.
שהדרך להיות אישה היא דרך המיניות.
שהערך שלהן נמדד בכמה הן מצליחות למשוך תשומת לב.
זה לא רק על הריקודים.
זה על המסר העמוק שהן סופגות - שהגוף שלהן הוא כלי לקבלת אהבה והערכה.
שככל שהן יהיו 'סקסיות' יותר, הן יהיו אהובות יותר.
ומה זה עושה לנפש?
זה יוצר פיצול.
במקום לפתח זהות שלמה, הן מפתחות 'דמות'.
במקום להקשיב לקול הפנימי שלהן, הן מקשיבות
לקולות מבחוץ.
במקום לבנות ביטחון עצמי אמיתי, הן בונות תלות באישור חיצוני.
זה בדיוק למה יצרתי את 'מסיבה אדומה'.
כי ראיתי איך הדפוס הזה משתרש,
ואיך קשה לשנות אותו בגיל ההתבגרות.
ראיתי שחייבים להתחיל מוקדם - כשהבנות עדיין מחוברות לעצמן, כשעדיין אפשר לתת להן כלים לבנות זהות בריאה ושלמה.
(כשהן עדיין מקשיבות לנו...)
בקורס, הבנות לומדות להכיר את הכוח האמיתי שלהן.
הכח על שלהן
לא הכוח שבא מלמשוך מבטים,
אלא הכוח שבא מלהיות הן עצמן.
הן לומדות שיש דרכים אחרות להיות נוכחות בעולם,
שיש דרכים אחרות להרגיש אישה.
כי בסוף, השאלה שאנחנו צריכות לשאול את עצמנו היא -
איזה מודל של נשיות אנחנו רוצות להעביר לדור הבא?
אם גם אתן מרגישות שהגיע הזמן לתת לבת שלכן כלים אחרים, אני כאן.
בואו נדבר על איך אפשר לעזור לה לבנות בסיס איתן של ביטחון עצמי, שלא תלוי במספר הלייקים או בכמה 'סקסי' היא נראית בתמונה.
כי יש דרך אחרת. ואני רואה את זה קורה כל יום במסיבה אדומה - ילדות שמגלות את הקסם האמיתי שלהן. את הכוח שבלהיות הן עצמן."
צרפתי תמונה מאתמול...
מי מכן שהיתה בפסטיגל וחשה דומה
תסמני בתגובה... שאדע שאני לא לבד
Omer Or
"זה הקטע במופע בשביל האבות שבאים..."
והלב שלי התכווץ
אתמול ישבתי בפסטיגל, וראיתי את נועה קירל עולה לבמה.
מסביבי, מאות ילדות בנות 8-10 קמו על הרגליים, עיניים נוצצות.
הן ידעו כל מילה, כל תנועה.
אבל משהו בבטן שלי התהפך כשראיתי איך הן מחקות את התנועות שלה בהתלהבות.
איך הן רואות בזה מודל לחיקוי.
ופתאום הבנתי - זה לא סתם עוד מופע.
זה הרגע שבו הילדות שלנו לומדות מה זה להיות אישה בעולם הזה.
תרשו לי לקחת אתכן למסע קטן לעתיד....
דמיינו את הילדה שלכן בגיל 13.
היא כבר לא הילדה התמימה שרקדה בסלון.
היא מביטה במראה ושופטת את עצמה.
היא בודקת אם הבטן שלה שטוחה מספיק,
אם היא מושכת מספיק תשומת לב.
היא מצלמת עשרות סלפי עד שהיא מוצאת את הזווית ה'נכונה'.
היא מוחקת כל תמונה שלא מראה אותה 'סקסית מספיק'.
עכשיו לכו איתי , בגיל 15.
היא מודדת את הערך העצמי שלה במספר הלייקים שהיא מקבלת.
היא מתחילה לראות את הגוף שלה כמוצר -
משהו שצריך לשווק, להציג, למכור.
כל סרטון שהיא מעלה לטיקטוק הוא עוד נסיון לקבל אישור מהעולם שהיא 'שווה'.
קפצו איתי לגיל 17.
היא כבר מומחית בלהיות מה שאחרים רוצים שהיא תהיה.
היא יודעת בדיוק איך להזיז את הגוף,
איך לחייך,
איך למשוך תשומת לב.
אבל כשהיא לבד בחדר,
היא לא באמת יודעת מי היא.
הקול הפנימי שלה כבר מזמן השתתק...
אבל בואו נחזור לעכשיו, לילדה בת 8-10 שרוקדת מול המראה.
כשאנחנו מאפשרות לילדות שלנו לאמץ דימוי נשי מיני בגיל כל כך צעיר,
אנחנו בעצם מלמדות אותן שזה הכרטיס שלהן לקבלה חברתית.
שהדרך להיות אישה היא דרך המיניות.
שהערך שלהן נמדד בכמה הן מצליחות למשוך תשומת לב.
זה לא רק על הריקודים.
זה על המסר העמוק שהן סופגות - שהגוף שלהן הוא כלי לקבלת אהבה והערכה.
שככל שהן יהיו 'סקסיות' יותר, הן יהיו אהובות יותר.
ומה זה עושה לנפש?
זה יוצר פיצול.
במקום לפתח זהות שלמה, הן מפתחות 'דמות'.
במקום להקשיב לקול הפנימי שלהן, הן מקשיבות
לקולות מבחוץ.
במקום לבנות ביטחון עצמי אמיתי, הן בונות תלות באישור חיצוני.
זה בדיוק למה יצרתי את 'מסיבה אדומה'.
כי ראיתי איך הדפוס הזה משתרש,
ואיך קשה לשנות אותו בגיל ההתבגרות.
ראיתי שחייבים להתחיל מוקדם - כשהבנות עדיין מחוברות לעצמן, כשעדיין אפשר לתת להן כלים לבנות זהות בריאה ושלמה.
(כשהן עדיין מקשיבות לנו...)
בקורס, הבנות לומדות להכיר את הכוח האמיתי שלהן.
הכח על שלהן
לא הכוח שבא מלמשוך מבטים,
אלא הכוח שבא מלהיות הן עצמן.
הן לומדות שיש דרכים אחרות להיות נוכחות בעולם,
שיש דרכים אחרות להרגיש אישה.
כי בסוף, השאלה שאנחנו צריכות לשאול את עצמנו היא -
איזה מודל של נשיות אנחנו רוצות להעביר לדור הבא?
אם גם אתן מרגישות שהגיע הזמן לתת לבת שלכן כלים אחרים, אני כאן.
בואו נדבר על איך אפשר לעזור לה לבנות בסיס איתן של ביטחון עצמי, שלא תלוי במספר הלייקים או בכמה 'סקסי' היא נראית בתמונה.
כי יש דרך אחרת. ואני רואה את זה קורה כל יום במסיבה אדומה - ילדות שמגלות את הקסם האמיתי שלהן. את הכוח שבלהיות הן עצמן."
צרפתי תמונה מאתמול...
מי מכן שהיתה בפסטיגל וחשה דומה
תסמני בתגובה... שאדע שאני לא לבד
Omer Or
ובדיוק השבוע אמרתי לחברה "שאני מתגעגעת אליהם כשהיו קטנים ".