בטח כבר מאוחר מידי
אבל נגעת בנושא רגיש... התשובה שלי היא שתלוי בן כמה הילד. לי יש בן בן שנה וארבעה חודשים. הוא לגמרי מעריץ של אבא שלו, העיניים שלו זורחות כמו השמש בשיא הקיץ כשהוא רואה אותו
, הבכי כשהם נפרדים... - קורע לבבות
היות ואין לי שום כוונה לריב או לעשות דווקא לבעלי לשעבר הייתיבגישה של "מתי שהוא יכול - אהלן וסהלן, הילד ישמח". א-ב-ל אתמול הבנתי סופית, ואני חושבת שאפשר גם להגיד "הבנו" ברבים, שלאבישי שלנו ה"קפיצות" האלה קשות ואפילו אני מרשה לעצמי לומר - מייסרות. אתמול הוא הגיע לבקר אותו. הביקור עצמו, כמו כל ביקור, היה מעולה. הפרידה, לעומת זאת, היתה בלתי אפשרית לשלושתינו (אני מניחה שלי זה היה הכי קל, הכל יחסי
). בלי להיות פסיכולוגית, ברור לגמרי שהילד פיתח חרדת נטישה נוראית כלפיו אבא שלו וזה נורא
, הילד נרדם בבכי
, דבר שלא קורה. והרשי לי לנחש שאבא שלו נסע בבכי עד הקריות...
(אני עבדתי בבית אז לא הרשיתי לעצמי לבכות
) היום התייעצתי עם שתי פסיכולוגיות של הגיך הרך ונאמר לי במפורש שמה שעשינו הוא טעות. אני לא אלאה כאן בכל מה שנאמר, אבל בגדול - בגיל הזה, וגם מאוחר יותר - חשובה מאוד
השגרה. וכמה שזה כואב, ואני ממש מקווה שלא יפורש על ידי הצד השני כ"דווקא" - ביקורים כאלה נשתדל מאוד שלא לעשות יותר. בפעם הבאה נסי להיות יצירתית וספונטנית איתו, (בהנחה שאת מקבלת את אי כיבוד ההסכמים כמובן... מסיבותייך שלך), אולי תגיעו לאיזה שעה אחרת יותר מתאימה. ואולי בכלל הילד שלך מספיק גדול להבין שאבא קופץ לביקור קצר ויחזור בהזדמנות אחרת
בכל אופן נראה לי חבל מאוד שלא תהיה שגרה לביקורים. נסי להסביר לו למה את לא בעד ולהבהיר לו שזה לא דווקא... בהצלחה (בפעם הבאה, עכשיו הוא כבר בטח אצלכם עושה חיים עם הקטן
)
