מה גורם להביא עוד ילדים?

[abby3]

מה גורם להביא עוד ילדים?

אולי השאלה קצת מוזרה, אבל אחרי שהטיפול הראשון הצליח והגוזל כבר עוד מעט בן שנתיים... חשבנו מה גורם לעשות עוד פעם את אותו תהליך? הרי כבר חווינו את החוויה, ויש כבר ילד, אז למה עוד אחד? שאלה למחשבה אודה לעונים שבוע טוב

 

[גאיה100]

אממממ...כל אחד וההרגשה שלו

כשגולי נולדה הרגשתי שזכיתי בפלא עולם, איך אפשר שלא לרצות עוד? עכשיו שיש לי שניים, בת ובן, בריאים, קסומים ומקסימים, אוהבים ואהובים שנותנים לי כל כך הרבה בחיים, באמת אני מתלבטת לגבי השלישי. לא ששה לעבור שוב את חווית ההריון/ לידה, החרדות שמלוות וההתאוששות הפיזית והנפשית שאחרי. הפעם משתרבבים גם שיקולים נוספים של עניין כלכלי, מעברים צפויים בחיים, החזרה שלי "לחיים" מבחינת הגוף שלי, הגמישות שלי ביום יום, החזרה לעבודה, רצון להמשך לימודים ועוד...וכיאה לבנאדם חרדתי, תוהה ביני לבין עצמי למה באמת לא להסתפק בשני הנפלאים שיש לי. מצד שני, רצון הוא רצון ובהחלט מייחלת לשלישי. במעבר לילד השני, מעבר לרצון שלי בילד נוסף, הרגשתי שגם גולי תרוויח מאח. לראות את שניהם מתכרבלים ביחד ליד הטלויזיה או במיטה לפני השינה וכל מילה מיותרת

 

[abby3]

גם אני בדעה שהילד צריך אח/אחות

בעיקר בשבילם שיהיה להם אחד את השני. אבל העובדה שלא יהיה זמן בכלל לתחביבים שיש לשנינו וגם אנחנו לבד (גרים בחו"ל) אז אין משפחה שתעזור, השיכול הכלכלי הוא בהחלט דומיננטי. לבן הזוג קצת יותר קשה לקבל את זה בעיקר משיקול של ויתור על זמן הפנוי שלנו.

 

[סוכריה על מקל]

אני אספר לך מה גרם לי לחזור לטיפולים

היתה בי כמיהה גדולה למשפחה. וחלק מהגדרת המשפחה נראה לי אז יותר מילד אחד. היום אני לא מסכימה עם החלק הזה, אבל בתקופת הטרום-משפחה שלנו, כשהיינו "רק" זוג, רציתי הרבה ילדים. כמה שיותר. עוד ילד הוא לא רק "עוד ילד", פעולת חיבור פשוטה. הוא "פי ילד": פתאום יש עוד מגוון רחב של אינטראקציות במשפחה (את וילד א', את וילד ב', בעלך מול כל אחד מהילדים, שני הילדים זה מול זה או זה עם זה, שני הילדים מולך או מול בן-זוגך או מול שניכם...), יש מגוון רחב יותר של מצבים שאת נקלעת אליהם (ולא תמיד שמחה בכך) - חלקם משעשעים (מה עושים עם ילד בגמילה שמפזר אחריו שלוליות ותינוקת שבדיוק התחילה לזחול?) וחלקם פחות. אני יכולה להבטיח לך גם שהחויה בפעם השניה (ואני מניחה שגם בפעמים הבאות, אולן לא חוויתי וכנראה גם לא אחווה) שונה לחלוטין מהחויה בפעם הראשונה. נקודת המבט שלך אחרת, הפרופורציות משתנות, השאיפות והחלומות - הכל שונה כל כך. לא רק בהריון אלא גם אחר כך, כשאת מגדלת ילד נוסף, ילד *אחר* שמוציא ממך דברים אחרים, שעושה ממך מישהי אחרת.

 

[גילית44]

וואו, כל כך התרגשתי מהקישור "הכמיהה"...../images/Emo13.gif

 

[שלומית של השניים]

גם אני. היה לי מוזר לקרוא את מה שכתבתי

ממרחק 4 שנים...

 

[מאיו]

לי לא היה מספיק ילד אחד

ובכלל- הטיפולים לא מהווים איזה שהוא שיקול בבחירה שלי אם להביא עוד אחד או לא. אחרי הילד הראשון הרגשתי צורך בעוד אחד כדי שיהיה לו אי/ות וגם כדי שאני ארגיש 'משפחה'. היום אני יודעת שאם לא יהיה ילד שלישי אני אתחרט מאד.

 

[פינקי33]

למה להביא עוד...

כי תמיד חלמתי על 4 ילדים וגם עכשיו, כשאני אמא לתאומים שזה בטח לא קל, עדיין, החלום לא התנפץ ועדיין רואה בחלומי 4 ילדים. -שיהיה לכל אחד מהילדים שלי יותר מאח אחד כי בפרספקטיבה, היום, הייתי רוצה נורא שיהיו לי עוד אחים וחבל לי שאין לי אלא רק אח אחד שיהיה בריא שאני אוהבת נורא, שחזר בתשובה ואני לא רואה כמו שהייתי רוצה לראות.... -כי כמו שהצלחתי עם הילדים שיש לי, אני רוצה להצליח עוד פעם-פעמיים... -כי הטיפולים לא משנים לי כהוא זה את החלום על משפחה גדולה (אולי קצת כואב על ההוצאות על הטיפולים כי ההשתתפות לא קטנה...) -כי לא איכפת לי לא לגמור את המשכנתא לפני גיל 60 כי עוד ילדים=עוד חדרים... -לא איכפת לי לוותר על רכב מהעבודה כי הרכב לו אזדקק גדול ויקר לי מדי לקחת מהעבודה. -לא איכפת לי שיהיה לי פחות כסף לנעלים/בגדים/מוצרי טיפוח. -לא איכפת לי שאין לי עזרה בכלל משום גורם כי התרגלתי ואני לא מכירה משהו אחר... כי ילדים זה שמחה ! ואני לא מתייפייפת פה, פשוט רוצה כמה שאוכל להביא, כמובן במסגרת המגבלות של גיל/כסף לכלכל אותם ברמה נורמלית.

 

[ריטה1]

אני דוקא מצליחה להבין אותך

שי שלי היום כבר בת 5. נורא רציתי מפשחה גדולה - 4 ילדים לפחות. ואז הגיעו הטיפולים - שמוטטו אותי נפשית לגמרי. עד שקיבלתי את המתנה הכי נפלאה בעולם. את האושר של החיים שלי. בשנתיים הראשונות לא רציתי לחשוב על עוד ילד. עד שהגיע הריון ספונטני, שהסתיים בהפלה ספונטנית, אחרי הטלטלה שעברתי, החלטתי שאני כ"כ רוצה עוד ילד. ואז עברנו עוד שנה וחצי קשים ביותר, קשיים כלכליים - בקושי הצלחנו להחזיק את הראש מעל המים, בקושי היה לי לתת לילדה האחת שיש לי. פחדתי נורא, פחדתי שלא אוכל להרשות לעצמי עוד ילד. אבל הכי פחדתי, ועדיין הכי פוחדת מהטיפולים. זוכרת את עצמי בפעם ההיא, לא רוצה להיות שוב אותה אישה מטורפת מהורמונים, מפחדת מהתחייבות, מהגיל שלא מרחם, מהכשלונות, מההתמודדות. וזו הרי גם הוצאה כספית לא קטנה. קשה לי, אבל מצד שני כמישהי שיש לה עוד אח אחד בהפרש של 7! שנים, כ"כ לא רוצה שזה יקרה לבת שלי. למרות שאני כמעט שם.

 

[מרב.]

הרצון.

בדיוק אותו רצון כמו שהיה לפני שהגיע הילד הראשון, ואולי יותר, כי עכשיו את כבר יודעת מי מחכה בסוף ההריון ומה זה *באמת* ילד. אני חושבת שהרצון לא פוחת גם בילד שלישי או רביעי, הוא פשוט קצת יותר מסופק- אבל לא פחות כמה. אחרי שהגיע קורן לחיי הבנתי מה זה באמת משפחה, כשהיינו רק עם ילד אחד זה הרגיש לי "זוג עם ילד". קורן הפך אותנו ממש *למשפחה*. האינטראקציה המשותפת בין שני אחים היא משהו שלא ניתן להגדיר אותו במילים. אושר והתמוגגות ואושר ועוד אושר.

 

[miyoos]

למה להביא עוד ילדים?

בגלל שתמיד ידעתי שאני רוצה בערך 4 ילדים. בגלל שלא רציתי ששירה תהיה לבד בעולם שתמיד יהיה שם משהו איתה ובשבילה וכן שתחווה את האושר של אחים. כי ילדים זה שמחה. כי נראה לי עצוב להיות משפחה עם ילד וכל עוד יש אפשרות שהטיפולים עובדים אז למה לא להביא עוד אושר למשפחה שלנו?

 

[דאראמסאלה]

למה אני רציתי עוד אחד

כי הבדידות של הגדול כבן יחיד קרעה אותי

כי אבא שלי בן יחיד, וראיתי איך זה השפיע על האישיות שלו לא לטובה. ראיתי איך הוא התמודד עם מחלות ומוות של הוריו (בשונה מאמא שלי, שהתמודדה הרבה יותר טוב)

כי רציתי להרגיש שוב את הריח והרכות המתוקים של תינוק

כי מאז שאני אמא, יש לי "מנוי לחדר אושר".וזה ממכר. (אבל אלו הסיבות שלי)

 

[נועם@בת]

מנוי לחדר אושר -הרסתותי../images/Emo45.gif

 

[שירלי של 4]

לא יודעת... לא ממש רציונאלי אצלי...

רציתי ועשיתי. אה... המחשבה הראציונלית היחידה שהיתה לי היא שלדעתי עדיף לילדים שיהיו להם כמה אחים/אחיות.

 

[שירי האחת2]

ואני חשבתי כי המרחק ביני לבין להביא עוד ילד

הוא מרחק כל כך עצום, עד שראיתי לפני כמה ימים אצל חברה, אשר היא דולה במקצועה, סרט על לידה שהיא לוותה - זה הציף אותי לחלוטין בעניין של רגשות בסגנון של:"הייתי מאוד רוצה ילד/ה נוסף". אבל, יש לי טראומת גידול לא קטנה, אני לא יודעת עוד כמה זמן יקח לי להתגבר עליה.