מה בפינה
ילדים מתבגרים

מה בפינה
ילדים מתבגרים

יש משהוא אחר בשלב הזה של גיל ההתבגרות. זה לא עוד שלב שהבית גולש לתוכו יחד עם צרכי הילד, מדובר פה כבר באנשים, בילדים בוגרים וזה מאוד שונה מהחלטה לגבי ילדים צעירים. זה בוגר מצד אחד וילד שצריך המון הכוונה מצד שני. שלב שצריך עיניים פקוחות בדרך שונה. לדעתי


איזה שינויים היו אצלכם כשהילדים התבגרו?

איך אתם שומרים על התא המשפחתי?

איך מתמודדים כשחברים נמצאים בראש סולם העדיפויות של הילדים?

האם יש שינוי עם החופשות המשפחתיות/הביקורים בארץ? האם קרה לכם שילד העדיף להשאר בבית עם החברים ולא לנסוע עם המשפחה לחופשה?

מוזמנים לעלות כל נושא בהקשר הזה או לינקים מתאימים
 
יש לי ילדה אחת

אז כנראה אני בפוקוס יותר גדול אליה ואין צורך להתגמש גם לגילאים אחרים. היא בת 12 והיא צריכה הרבה יותר זמן לעצמה כרגע. היא אוהבת ללכת אחרי ארוחת ערב לחדר שלה ולראות שם דברים על הטבלט שלה, לצייר או לקרוא, אבל להיות עם עצמה. לי כן חשוב הזמן הזה שכולנו יחד ומידי פעם אני מציעה שנעשה משהוא יחד. לפעמים מתאים לה ולפעמים לא. מה שהיא כן אוהבת בזמן האחרון זה לצאת איתנו עם הסקטים לטיול אחרי ארוחת ערב.
אצל בוני החברים לא נמצאים כרגע בעדיפות עליונה, כך שזה נושא שלא התמודדתי איתו עדין.
 
חברים בראש סדר העדיפויות

זה לא דבר חדש אצל הבת שלי, בת 11.
היא ת מ י ד הייתה ילדה סופר חברתית שאוהבת להיות תמיד עסוקה ומחוץ לבית.
זה דווקא משהו שאני מאוד אוהבת אצלה.
זה תפס עוד תאוצה כשקיבלה את הטלפון שלה לפני חודשיים, ועכשיו יש גם שיחות עם חברות, צ'אטים וכו. סבבה. אני זורמת.
כן, השיח שלנו השתנה בשנה האחרונה והיא מאוד התבגרה, ואנחנו מנסים לזרום איתה ולתת יותר חופש התניידות ופעולה (תוך כדי שאנחנו מפקחים, למשל על הטלפון וכו). היא התחילה ללכת לסרטים לבד עם חברות, פלוס להסתובב וכו. זה כיף גם לה וגם לנו. אני אוהבת ילדים עצמאיים

לחופשות היא תמיד רוצה לבוא ובאה איתנו. טוב נו, היא עוד לא בגיל שאני יכולה להשאיר אותה לבד לכזו תקופה ...
מה שכן הילדים טסו כבר בעבר לחופשות בלעדינו

על התא המשפחתי אני מנסה לשמור בארוחות ערב משותפות כשיוצא, וכמובן בחופשות ופעילות משפחתית, יש לנו לא מעט כאלה.
בתחושה שלי? גם זה הולך ומתקרב לקיצו
 
הרצון שלה

להשתתף בפעילויות משפחתיות.
אתמול היה לה יום מאוד ארוך ועמוס, והיא ביקשה שניפתח לה את הטלפון לעוד כמה דקות בערב ממש לפני השינה (הוא נעול בשעה האחרונה שהיא ערה בין 8-9 בערב).
היא העדיפה לטקסס עם חברות על פני זמן איכות משפחתי
 
ופתחתם?

לפעמים צריך להראות גמישות ו"לראות" אותם, בשביל שהם ילמדו לכבד את הרצונות שלנו ולקבל את ההנחתות שלנו.

בהצלחה!!!!
 

La Milagrosa

New member
נו באמת. לפעמים אני לא מצליחה להבין אתכם.

אף פעם לא הייתם בני 15?
מה, אתם באמת חושבים שילדה בת 15 רוצה לשבת עם ההורים שלה, ותעדיף את זה על פני החברים?
 
כן!!! וצריך לעשות את זה נכון בשביל שזה יקרה

ובדיוק בשביל זה אני שמה את הנושאים האלה, בשביל שכולנו נחשוב רגע על נושאים שאולי לא חושבים אליהם ביומיום, ולשתף מנסיוננו וללמוד מנסיונם של אחרים
 
נו באמת

קודם כל היא בת 11 ולא בת 15. יש הבדל. אפילו די גדול.
וכן, התפקיד ההורי שלי בין היתר הוא גם לעזור לה למצוא את הבאלאנס.
תאמיני לי שהילדה הזו מבלה ה מ ו ן זמן עם חברות. הרבה יותר מאשר עם המשפחה שלה.
וכתבתי למעלה שזה דווקא משהו שאני מאוד אוהבת אצלה ומאוד מאפיין אותה ואת האופי שלה.
הילדה הולכת לסליפאוברים מגיל 4.
אז תנוחי.
 

alphadelta

New member
שלי בת 17

ואוהבת לבלות עם ההורים שלה. היא וכן אוהבת להיות עם החברים. וגם אוהבת להיות עם ההורים שלה . וגם ככה אצל רב החברים שלה. והם גם מאד אוהבים לבוא אלינו. הילדים שלי מאד שמחים לצאת לחופשות משפחתיות עדיין.
עד כמה שידוע לי הייתי בת 15 פעם. אצלי אישית זו הייתה אחת התקופות הנוראיות בחיי ולכן הדחקתי את רב הזכרונות מאז.
 
מעודד מה שאת כותבת

מקווה שאלו סתם תחושות אצלי, והיא תמשיך להינות ולרצות לבוא איתנו לחופשות משפחיות כמו עכשיו.
היא פשוט באמת כזו חיה חברתית שאני מפחדת שיום אחד זה ייגמר ...
מצטערת לשמוע שהיתה לך תקופה כזו קשה כמתבגרת.
גם אני זוכרת שלא ליקקתי דבש.
 

alphadelta

New member
משהו שקרה סוף שבוע

היא הייתה עסוקה בבוקר בחזרות ואז הייתה אמורה לצאת לפיצה עם אותם ילדים ובערב הופעה. היא צלצלה שנבוא לאסוף אותה מהחזרה כי יום שבת זה יום משפחה והיא מעדיפה לאכול צהרים איתנו ואז לחזור להופעה.
 

KallaGLP

New member
לנו יש 3 מתבגרים בבית, ששניים מהם כבר עם רישיון.

הקטנה ביותר כבר בת 14 וחצי. טבעי לי שרוב הזמן זה עם חברים, משמח אותי דווקא. מבחינתנו די חזרנו להיות זוג צעיר. הם כבר באים איתנו הרבה פחות לטיולים ובילויים, וזה נראה לי טבעי לגמרי שבגיל הזה הם די עצמאיים ויש להם חיים משלהם. אנחנו מבלים עם חברים שלנו והם עם שלהם. פעם בכמה זמן יש בילוי משפחתי משותף לכבוד אירוע או חג, אני לא מרגישה שיש צורך ביותר מזה. אנחנו מתראים ומדברים כל יום, אני יודעת מה קורה איתם, אבל ברור לי שזה גיל שבו לחברה של בני גילם יש חשיבות מאוד גדולה. מה שחשוב לי שאני תמיד יודעת איפה ועם מי הם, שהם משקיעים בלימודים ועוסקים בפעילות מועילה, כמו ספורט ותחביבים נוספים. משתדלת להגביל כמה שפחות במסגרת הסביר וכל עוד אני רואה שזה לא פוגע בלימודים, עזרה בבית שאני מבקשת וכד'.
אגב, אני חושבת שחלק מהעניין פחות תלוי בהורים ויותר באופי הילדים. יש כאלה שהם באופיים יותר ביתיים, ויש שיותר בליינים.
 
נקרא שאת מאוד שלמה עם זה וזה נפלא!!!

צודקת לגמרי שכל ילד הוא שונה, וגם כל הורה או דינמיקה משפחתית שונה בעצם
 
למעלה