מה באמת מפריע?
מדי פעם אני קורא כאן שרשורים שנפתחים בנושא תשלום המזונות. אני קורא את הנכתב שם (ברוב המקרים ע"י נשים) ותמיד עולה במוחי השאלה- האם זה באמת הכסף? כשרובנו מתגרשים המצב הכלכלי במצב שמקנה לנו רמת חיים מסוימת,פתאום מתווסף לתקציב ההוצאות בית נוסף עם כל המשתמע מכך. לאחר מספר חודשים מתברר שהסיפור אינו קל כלל ועיקר והחור בתקציב רק הולך וגדל .זה הזמן שמתחילות השאלות : מה הבת .... עושה עם הכסף שאני נותן לה? או מה הבן .... חושב לעצמו הוא מ... כל היום וחושב ש 2400 שח' בחודש מספיקים לגידול שני ילדים? מנסיוני חלק גדול מהקיטורים והטענות מגיע רק בתקופות שהצד השני פורח וטוב לו. כשהצד השני במצוקה או רע לו אנחנו הופכים להיות יפי נפש ,מתחשבים ותומכים. למה אנחנו לא מסוגלים לפרגן? למה אנחנו לא מסוגלים לשחרר וללכת קדימה(לא המפלגה)? הרי המלחמות והמאבקים מתנקמים רק בילדינו.מה,לא מספיק להם שההורים לא ביחד עכשיו הם גם כלי שרת במאבקים ביניכם? חברה צאו מזה, תבינו שבשורה התחתונה גם הגרוש/ה שלך היא/הוא בני אדם עם רגשות . הרי פעם חשבתם לחיות יחד עד מועדון גיל הזהב? כותב שורות אלו עומד לסיים בחודשים הקרובים את תשלום המזונות עפ"י הסכם הגירושין שלי, מישהו פה חושב שאני כאב אפסיק לתת לילדים שלי? במשך 10 שנים של תשלום המזונות שהיו מאד גבוהים בשנים הראשונות ידעתי ירידות ועליות במצב הכספי שלי והיו חודשים שלא היה לי לשלם . הימים עברו מצבי ב"ה השתפר הכסף שולם כולו עד הפרוטה האחרונה . אז מה באמת מפריע לכן? ואולי אתן לא שמתן לב אבל באמת אין לו למרות הפוזה? אולי בגלל בעיות אגו הוא לא יכול להודות שקשה לו? למרות שהוא משחק אותה כאילו יש לו. ואתם, מה קרה,אז היא החליטה שהיא לא רוצה אותך, אז מה?זה אומר שאתה לא טוב? זה אומר שצריך ל"זיין"(סליחה על הביטוי) לילדים שלך את החיים? הילדים הם לא "שלה", הם שלכם. זכרו שבשורה התחתונה יבוא יום ואנחנו לא נהיה פה, אז עשו אהבה ולא מלחמה
מדי פעם אני קורא כאן שרשורים שנפתחים בנושא תשלום המזונות. אני קורא את הנכתב שם (ברוב המקרים ע"י נשים) ותמיד עולה במוחי השאלה- האם זה באמת הכסף? כשרובנו מתגרשים המצב הכלכלי במצב שמקנה לנו רמת חיים מסוימת,פתאום מתווסף לתקציב ההוצאות בית נוסף עם כל המשתמע מכך. לאחר מספר חודשים מתברר שהסיפור אינו קל כלל ועיקר והחור בתקציב רק הולך וגדל .זה הזמן שמתחילות השאלות : מה הבת .... עושה עם הכסף שאני נותן לה? או מה הבן .... חושב לעצמו הוא מ... כל היום וחושב ש 2400 שח' בחודש מספיקים לגידול שני ילדים? מנסיוני חלק גדול מהקיטורים והטענות מגיע רק בתקופות שהצד השני פורח וטוב לו. כשהצד השני במצוקה או רע לו אנחנו הופכים להיות יפי נפש ,מתחשבים ותומכים. למה אנחנו לא מסוגלים לפרגן? למה אנחנו לא מסוגלים לשחרר וללכת קדימה(לא המפלגה)? הרי המלחמות והמאבקים מתנקמים רק בילדינו.מה,לא מספיק להם שההורים לא ביחד עכשיו הם גם כלי שרת במאבקים ביניכם? חברה צאו מזה, תבינו שבשורה התחתונה גם הגרוש/ה שלך היא/הוא בני אדם עם רגשות . הרי פעם חשבתם לחיות יחד עד מועדון גיל הזהב? כותב שורות אלו עומד לסיים בחודשים הקרובים את תשלום המזונות עפ"י הסכם הגירושין שלי, מישהו פה חושב שאני כאב אפסיק לתת לילדים שלי? במשך 10 שנים של תשלום המזונות שהיו מאד גבוהים בשנים הראשונות ידעתי ירידות ועליות במצב הכספי שלי והיו חודשים שלא היה לי לשלם . הימים עברו מצבי ב"ה השתפר הכסף שולם כולו עד הפרוטה האחרונה . אז מה באמת מפריע לכן? ואולי אתן לא שמתן לב אבל באמת אין לו למרות הפוזה? אולי בגלל בעיות אגו הוא לא יכול להודות שקשה לו? למרות שהוא משחק אותה כאילו יש לו. ואתם, מה קרה,אז היא החליטה שהיא לא רוצה אותך, אז מה?זה אומר שאתה לא טוב? זה אומר שצריך ל"זיין"(סליחה על הביטוי) לילדים שלך את החיים? הילדים הם לא "שלה", הם שלכם. זכרו שבשורה התחתונה יבוא יום ואנחנו לא נהיה פה, אז עשו אהבה ולא מלחמה
