מה אתן.ם עושים
- פותח הנושא חייקלה
- פורסם בתאריך
rigoletto111
New member
תמסרי לי חג שמח מכולנו
וכיון שנשים דעתן קלה: שהוא ישמור על עצמה להתראות בנכבה הבאה
וכיון שנשים דעתן קלה: שהוא ישמור על עצמה להתראות בנכבה הבאה
שלושים יום קודם החג
הנה איתא שלושים יום קודם החג שואלין ודורשין בהלכות החג", אך אין לדקדק בזה והמקילים יש להם על מה שיסמוכו (והכל כמנהג המדינה) והוא רחום יכפר עוון. הלכות רבות תיקנו – השייכות לאותו חגא, ואני ליקטתי מפי סופרים וספרים. והלכתי אחר המחמירים ואחר הנוגע לחוגגי החג בפורום דהכא. הלכות יום העצמאות, או רע חיים, סי' תרצ"ח. א] נהגו עם הארץ להיות תולין דגל על רכביהם, שנאמר "אלה ברכב ואלה בסוסים. ואל יתבייש מפני המלעיגים. ובפרט יזהר שלא תחלש דעתו מפני העוברים ושבים, בין חרדים ובין חילונים. ב] הקפידו המחמירים שלא לתלול דגל העשוי פלאסטיק. דאינו עומד ברוח מצויה, ובקל יתלש ממקומו ויעוף ח"ו. ובקל יכול הדגל לבא לידי בזיון ח"ו ותורה חסה על ממונם של ישראל. ג] בשנה זו, נהגו המהדרין ללבוש בגדי משי רקומים זהב, לזכר אותו הנס. שערק אותו חסידא ופרישא מדירתו בשכונת רמות - לחיק דעת האמת, והדליק המשואה לתפארתם. ד] נהגו חסידים ואנשי מעשה להעלות על שולחנם רק ממאכלים העומדים תחת כשרות הרבנות מטעם, משום הכרת הטוב. ה] תפילת ערבית יתפלל כסדר תפילת יו"ט, כמנהג אבות המדינה. ו] נהגו לומר הלל, והמקילים יש להם על מה שיסמוכו, שכן פסק מרן המחבר (דוד בן ג. להלכה) ז] בעת אמירת הלל, באמרו "לא לנו השם" יכוון כנגד פסוק הנאמר 'להיות עם חפשי בארצינו'. ('התקווה' א יב) ח] אחר אמירת הלל, אומרים חצי קדיש יתום וחצי קדיש שלם, ומוציאים מגילת העצמאות וכל הקהל שר 'התקווה'. ט] הקפידו המהדרין לכבד את ה'פוסט חרדים' בעליה לתורה, לקיים מה שנאמר 'שנה ופירש יותר מכולם', ולקיים מה שנאמר 'שאינו יודע לשאול את פתח לו' – לחבב עליהם מצוות היום. י] נהגו לעשות 'מי שברך' לאחינו החפשיים (לע"ע). והקהל קם ועומד על רגליו ומריע בכל כוחו 'אחינו אתם' ומריעים ג"פ. יא] לאחר 'מי שברך' – עושים 'מי שפרע' להחרדים, המחללים קדושת היום, וכל העם צועקים ג"פ פראזיטים. יב] והרב נושא המגילה בידיו ומחזירה לארון. ונהגו שהולכין משני צדדיו שניים מנכבדי הקהילה ודגל בידם. וכל העם מאחוריהם ושרים "הדגל שלי הוא כחול ולבן". יג] סוגרים הארון. והרב עומד ודורש מענייני היום, ומדבר מהלכות החג – בחג. ומושך את העם בדברים המושכים את הלב ומשבח המדינה. ונהגו להדגיש שמדינת ישראל היא המקום היחיד עלי אדמות בו חיים יהודים בהשקט ובטח, איש תחת גפנו ותחת תאנתו, בלא סכנת רדיפות ובלא רדיפת דת. כאשר בגולה. יד] והרב עושה 'מי שברך' לעולים מרוסיה ואסיה וכו'. וכל העם מכוונים כנגד דעתו של חוזה המדינה ז"ל, שראה בחזיונו שככל הגוים מדינת ישראל (ועלתה בידו). וזכר לרצונו להעביר את העם לדת החסד והרחמים – דת הנוצרים. טו] ב'עמידה' אין אומרין 'ולירושלים עירך ברחמים תשוב', שכן כבר שבנו לעירנו בהאתחלתא דגאולה. טז] אומרים על הניסים. וכשמגיעים ל'לכשעמדה מלכות יוון הרשעה על עמך ישראל להשכיחם תורתך ולהעבירם מחוקי רצונך', משימים עצמם כאינם מבינים מה שקוראים, ובמופלא ממך אל תדרוש. יז] בברכת 'ולמלשינים', מוסיפים כנגד אנשי נטו"ק וחסידי סאטמאר שר"י וכנגד כל אותם שאינם מאמינים בהתנוצצות הגאולה ואינם נוטלים חלק בבנין הארץ. טעה ולא הוסיפם מסלקים אותו. ויש אומרים שצריך בדיקה אחריו. יח] 'אכלו מעדנים ושתו ממתקים כי חדוות הרצל היא מעוזכם'. ועושים סעודת היום בהרחבת הדעת ובפיזור עשן לקיים מה שנאמר 'אכול ושתה כי מחר נמות' ואוכלים בו מאכלים מיוחדים לסימנא מילתא: חומוס, ואומרים: 'כלי חמס מכרותיהם'. חסה, ואומרים 'על כל פשעים תכסה אהבה ותאווה'. ונהגו המדקדקים לאכול בטנים אמריקאים, ואומרים: "יה"ר שארה"ב תכפול ותשלש הסיוע השנתי". יח] זמן העמידה בצפירה, כמובא בספרים, הוא לכה"פ דקה אחת. והמחמירים נהגו לעמוד 72 דקות. אבל לא גזרו על כל הציבור, שהיא גזירה שאין הציבור יכול לעמוד בה. יט] מעשה בהרב ד"ר עופר והפרופסור תא-חזי וד"ר יניב, שהיו מסובים בתל אביב והיו מספרים בתקומת המדינה כל אותו הלילה, עד שבאו סטודנטיהם ואמרו להם "רבותינו, הגיע זמן מנגל של שחרית". (וההלכות קיבצתי מהספרים: שו"ת 'כאן חושבים', ספר 'מדחי אל דחי', ספר 'חזון הרצל', ספר 'ביעור הלכה', ספר 'הצופה לרשע', ספר 'ההלכה והקידמה', וקובץ 'הישראלי היפה')
הנה איתא שלושים יום קודם החג שואלין ודורשין בהלכות החג", אך אין לדקדק בזה והמקילים יש להם על מה שיסמוכו (והכל כמנהג המדינה) והוא רחום יכפר עוון. הלכות רבות תיקנו – השייכות לאותו חגא, ואני ליקטתי מפי סופרים וספרים. והלכתי אחר המחמירים ואחר הנוגע לחוגגי החג בפורום דהכא. הלכות יום העצמאות, או רע חיים, סי' תרצ"ח. א] נהגו עם הארץ להיות תולין דגל על רכביהם, שנאמר "אלה ברכב ואלה בסוסים. ואל יתבייש מפני המלעיגים. ובפרט יזהר שלא תחלש דעתו מפני העוברים ושבים, בין חרדים ובין חילונים. ב] הקפידו המחמירים שלא לתלול דגל העשוי פלאסטיק. דאינו עומד ברוח מצויה, ובקל יתלש ממקומו ויעוף ח"ו. ובקל יכול הדגל לבא לידי בזיון ח"ו ותורה חסה על ממונם של ישראל. ג] בשנה זו, נהגו המהדרין ללבוש בגדי משי רקומים זהב, לזכר אותו הנס. שערק אותו חסידא ופרישא מדירתו בשכונת רמות - לחיק דעת האמת, והדליק המשואה לתפארתם. ד] נהגו חסידים ואנשי מעשה להעלות על שולחנם רק ממאכלים העומדים תחת כשרות הרבנות מטעם, משום הכרת הטוב. ה] תפילת ערבית יתפלל כסדר תפילת יו"ט, כמנהג אבות המדינה. ו] נהגו לומר הלל, והמקילים יש להם על מה שיסמוכו, שכן פסק מרן המחבר (דוד בן ג. להלכה) ז] בעת אמירת הלל, באמרו "לא לנו השם" יכוון כנגד פסוק הנאמר 'להיות עם חפשי בארצינו'. ('התקווה' א יב) ח] אחר אמירת הלל, אומרים חצי קדיש יתום וחצי קדיש שלם, ומוציאים מגילת העצמאות וכל הקהל שר 'התקווה'. ט] הקפידו המהדרין לכבד את ה'פוסט חרדים' בעליה לתורה, לקיים מה שנאמר 'שנה ופירש יותר מכולם', ולקיים מה שנאמר 'שאינו יודע לשאול את פתח לו' – לחבב עליהם מצוות היום. י] נהגו לעשות 'מי שברך' לאחינו החפשיים (לע"ע). והקהל קם ועומד על רגליו ומריע בכל כוחו 'אחינו אתם' ומריעים ג"פ. יא] לאחר 'מי שברך' – עושים 'מי שפרע' להחרדים, המחללים קדושת היום, וכל העם צועקים ג"פ פראזיטים. יב] והרב נושא המגילה בידיו ומחזירה לארון. ונהגו שהולכין משני צדדיו שניים מנכבדי הקהילה ודגל בידם. וכל העם מאחוריהם ושרים "הדגל שלי הוא כחול ולבן". יג] סוגרים הארון. והרב עומד ודורש מענייני היום, ומדבר מהלכות החג – בחג. ומושך את העם בדברים המושכים את הלב ומשבח המדינה. ונהגו להדגיש שמדינת ישראל היא המקום היחיד עלי אדמות בו חיים יהודים בהשקט ובטח, איש תחת גפנו ותחת תאנתו, בלא סכנת רדיפות ובלא רדיפת דת. כאשר בגולה. יד] והרב עושה 'מי שברך' לעולים מרוסיה ואסיה וכו'. וכל העם מכוונים כנגד דעתו של חוזה המדינה ז"ל, שראה בחזיונו שככל הגוים מדינת ישראל (ועלתה בידו). וזכר לרצונו להעביר את העם לדת החסד והרחמים – דת הנוצרים. טו] ב'עמידה' אין אומרין 'ולירושלים עירך ברחמים תשוב', שכן כבר שבנו לעירנו בהאתחלתא דגאולה. טז] אומרים על הניסים. וכשמגיעים ל'לכשעמדה מלכות יוון הרשעה על עמך ישראל להשכיחם תורתך ולהעבירם מחוקי רצונך', משימים עצמם כאינם מבינים מה שקוראים, ובמופלא ממך אל תדרוש. יז] בברכת 'ולמלשינים', מוסיפים כנגד אנשי נטו"ק וחסידי סאטמאר שר"י וכנגד כל אותם שאינם מאמינים בהתנוצצות הגאולה ואינם נוטלים חלק בבנין הארץ. טעה ולא הוסיפם מסלקים אותו. ויש אומרים שצריך בדיקה אחריו. יח] 'אכלו מעדנים ושתו ממתקים כי חדוות הרצל היא מעוזכם'. ועושים סעודת היום בהרחבת הדעת ובפיזור עשן לקיים מה שנאמר 'אכול ושתה כי מחר נמות' ואוכלים בו מאכלים מיוחדים לסימנא מילתא: חומוס, ואומרים: 'כלי חמס מכרותיהם'. חסה, ואומרים 'על כל פשעים תכסה אהבה ותאווה'. ונהגו המדקדקים לאכול בטנים אמריקאים, ואומרים: "יה"ר שארה"ב תכפול ותשלש הסיוע השנתי". יח] זמן העמידה בצפירה, כמובא בספרים, הוא לכה"פ דקה אחת. והמחמירים נהגו לעמוד 72 דקות. אבל לא גזרו על כל הציבור, שהיא גזירה שאין הציבור יכול לעמוד בה. יט] מעשה בהרב ד"ר עופר והפרופסור תא-חזי וד"ר יניב, שהיו מסובים בתל אביב והיו מספרים בתקומת המדינה כל אותו הלילה, עד שבאו סטודנטיהם ואמרו להם "רבותינו, הגיע זמן מנגל של שחרית". (וההלכות קיבצתי מהספרים: שו"ת 'כאן חושבים', ספר 'מדחי אל דחי', ספר 'חזון הרצל', ספר 'ביעור הלכה', ספר 'הצופה לרשע', ספר 'ההלכה והקידמה', וקובץ 'הישראלי היפה')
עוד
הלכות הנפת הדגל ובו י"ח סעיפים א. מצוות הנפת הדגל, מצווה חביבה ואהובה היא על ישראל, וראוי להתאמץ בה עד מאוד, שנאמר "ודגלו עלי אהבה". ב. נהגו רוב ישראל, לתלות דגל כחול לבן, על בתיהם, שלוש אמות מצד פתחי המרפסות, לפרסם כינון מלכות ישראל בא"י. יש שנוהגים לקבוע את עץ הדגל בברזל ודיבלים, ויש שנוהגים לתלות הדגל באטבים על חוטי המרפסת, ואחד המרבה ואחד הממעיט, ובלבד שיכוון ליבו לאביו שבשמים ולראש ממשלתו שבארץ. ג. המניף בתוך ביתו לא יצא ידי חובה, ויש לו לשוב ולהניף מחדש מחוץ לביתו, שהרי כל ענינו של דגל להתנופף בחוץ על נס, כנאמר "על נס להתנוסס". ד. נשים חייבות להניף, שאף על פי שדרכו של איש לכבוש, ואין דרכה של אשה לכבוש, אף הן היו באותו הנס. ה. חסידים ראשונים נהגו לתלות הדגל מערב ראש חודש, ואנשי מעשה מערב יום הזיכרון לחללי צה"ל, ויש להקל לכל הציבור, להניף את הדגל בו ביום, וזמנו עד יום ירושלים, וכל המשהה את הדגל לאחר מכן עובר על בל תוסיף. ו. מעשה באשה כשרה אחת ב"קריית משה" שתלתה דגל בו ביום, ועף ברוח, ולאחר שעיינתי רבות, נוטה דעתי לומר שיצאה ידי חובת ההנפה, ואינה צריכה לחזור ולשנות. ז. שיעור הדגל לכל הפחות, אמה על שתי אמות, מטעם פירסומא ניסא והמהדרים נהגו לתלות דגל שגודלו שתי אמות על ארבע אמות, ומעשה באחד מגדולי הדור, שתלה דגל שגודלו כחצי מרפסת, ושיבחוהו חכמים. ח. צבע הפסים והמגן דוד בין תכלת לכרתי, ואם צבעם בצבע אחר הדגל פסול, ויש לגונזו. אמנם רוחב הפסים והמגן דוד בדגל שיעורם כ20 סנטימטרים. דגל ארוך שתולים על הבנינים, אעפ"י שאין לו מגן דוד - כשר, מכיוון שניכר בו שנעשה לשם מצוות דגל, הרי הוא בכלל דגלי ישראל הכשרים. ט. יוצאים ידי חובה בדגל פלסטיק, והמהדרין בדגל בד צבוע, והמהדרין מן המהדרין בדגל בד רקום. י. ועכשיו רווח המנהג, לתלות דגלון על המכונית, ומנהג ישראל דין הוא, ואין לפרוש מהציבור ויש לתלות בחלון ימין שכל פניות שאתה פונה יהיו לימין. אמנם, יש להסתפק האם גם אוטובוסים ומוניות חייבות בדגל, והמחמיר להניף דגל ישראל באוטובוס תבוא עליו הברכה, ובלבד שלא יריב עם הנהג, ולא ירבה מחלוקות בישראל. ומעשה בחסיד אחד שקנה מכונית ביותר מחומש, להניף עליה דגל ישראל, והעני. יא. מי שיש לו שתי מכוניות, רבו התנאים ויש לו לעשות שאלת חכם, באיזה ראוי לתלות את הדגל. על אופניים או אופנוע, אין להניף דגלון, מפני שאינם ראויים לישיבת קבע. יב. בעניין דגל שאול, כבר פסקו שיוצאים ידי חובה, שנאמר "ואנחנו בשם אלוקינו נדגול", ואעפ"כ יש לכל בן ישראל להחמיר ולקנות דגל משלו בעשרה שקלים, לקיים את הפסוק "איש על דגלו". יג. בדין דגל שנעשה ע"י נוכריים, נהגו להקל ובלבד שיעמוד אצלו ישראל, בזמן רקימת המגן דוד. דגל עם מגן דוד של חמש צלעות, מנהג עובדי כוכבים ומזלות הוא, ויש לשורפו. יד. נשים צדקניות נהגו לתפור שמלות מדגל ישראל, לקיים מה שנאמר "ודגלו עלי אהבה". ויש למחות בהם, ומכל שכן שאין לתפור בגד-ים מדגל ישראל, מפני ביזוי המצווה. ברם, נהגו לכסות את ארונות הרוגי המלכות בדגל ישראל, ויש למנהג זה שורשים עמוקים בספרים הקדושים. טו. יש שנוהגים לתלות דגל עמא-ריקא לצד דגל ישראל ומנהג שטות הוא. ברם, בעניין תליית דגלי עכו"ם על מבני ציבור, יש להקל משום דרכי שלום. טז. נהגו לתלות תמונות ראשי המדינה וסמל המדינה ודגלונים קטנים במרפסות, וכל המרבה הרי זה משובח, וכן נהגו גבאי בתי הכנסיות לתלות שרשרות נייר, ובהם תמונות הדגל וסמל המדינה, בליל התקדש חג. ומנהגים אלו יש לו שורשים עמוקים בקבלה, כידוע ליודעי ח"ן. יז. דגל שנפל יש להרימו ולנשקו מפני קדושת המצווה. דגל שהתבלה יש לגונזו, ודבר פשוט הוא שאין לעשות עימו כל תשמיש בזוי, מפני כבוד המדינה. ואלו המבזים את הדגל, הרי זו דרך מינות וכל אלו המפרישים עצמם מן הציבור, אפילו הם כמשה וכשמואל, לא יראו בנחמת הציבור. וכל הרואה עובדי כוכבים ומזלות רשעים שורפים דגל ישראל, יש לו להוריד פלגי דמעות על חילול ד' ולקרוע בבגדו, ויאמר "שפוך חמתך על הגויים אשר לא ידעוך, כי אכל את יעקב ואת נוהו השמו". יח. מי ששהה בחו"ל בשהיית ארעי יש לו להניף את הדגל במקומו, ובלבד שלא יתגרה בגויים. אמנם, אלה היורדים להשתקע, שדרים בגלות המרה בדירת קבע, אין להם להניף הדגל, מכיוון שפרשו מהציבור שוב אין עליהם חובת הנפה, עד שיעשו תשובה ויקבלו עליהם עול מלכות ישראל. ברם, אחרי שעיינתי רבות בדבר חשבתי שמא אוחזים הם בתשובת המשקל, כלפי אלו המכונים חרדים היושבים בארץ הקודש ואינם מניפים, ואילו הם נמצאים בגלות ומניפים, ויבואו אלו ויכפרו על אלו, וד' יעשה הטוב בעיניו.
הלכות הנפת הדגל ובו י"ח סעיפים א. מצוות הנפת הדגל, מצווה חביבה ואהובה היא על ישראל, וראוי להתאמץ בה עד מאוד, שנאמר "ודגלו עלי אהבה". ב. נהגו רוב ישראל, לתלות דגל כחול לבן, על בתיהם, שלוש אמות מצד פתחי המרפסות, לפרסם כינון מלכות ישראל בא"י. יש שנוהגים לקבוע את עץ הדגל בברזל ודיבלים, ויש שנוהגים לתלות הדגל באטבים על חוטי המרפסת, ואחד המרבה ואחד הממעיט, ובלבד שיכוון ליבו לאביו שבשמים ולראש ממשלתו שבארץ. ג. המניף בתוך ביתו לא יצא ידי חובה, ויש לו לשוב ולהניף מחדש מחוץ לביתו, שהרי כל ענינו של דגל להתנופף בחוץ על נס, כנאמר "על נס להתנוסס". ד. נשים חייבות להניף, שאף על פי שדרכו של איש לכבוש, ואין דרכה של אשה לכבוש, אף הן היו באותו הנס. ה. חסידים ראשונים נהגו לתלות הדגל מערב ראש חודש, ואנשי מעשה מערב יום הזיכרון לחללי צה"ל, ויש להקל לכל הציבור, להניף את הדגל בו ביום, וזמנו עד יום ירושלים, וכל המשהה את הדגל לאחר מכן עובר על בל תוסיף. ו. מעשה באשה כשרה אחת ב"קריית משה" שתלתה דגל בו ביום, ועף ברוח, ולאחר שעיינתי רבות, נוטה דעתי לומר שיצאה ידי חובת ההנפה, ואינה צריכה לחזור ולשנות. ז. שיעור הדגל לכל הפחות, אמה על שתי אמות, מטעם פירסומא ניסא והמהדרים נהגו לתלות דגל שגודלו שתי אמות על ארבע אמות, ומעשה באחד מגדולי הדור, שתלה דגל שגודלו כחצי מרפסת, ושיבחוהו חכמים. ח. צבע הפסים והמגן דוד בין תכלת לכרתי, ואם צבעם בצבע אחר הדגל פסול, ויש לגונזו. אמנם רוחב הפסים והמגן דוד בדגל שיעורם כ20 סנטימטרים. דגל ארוך שתולים על הבנינים, אעפ"י שאין לו מגן דוד - כשר, מכיוון שניכר בו שנעשה לשם מצוות דגל, הרי הוא בכלל דגלי ישראל הכשרים. ט. יוצאים ידי חובה בדגל פלסטיק, והמהדרין בדגל בד צבוע, והמהדרין מן המהדרין בדגל בד רקום. י. ועכשיו רווח המנהג, לתלות דגלון על המכונית, ומנהג ישראל דין הוא, ואין לפרוש מהציבור ויש לתלות בחלון ימין שכל פניות שאתה פונה יהיו לימין. אמנם, יש להסתפק האם גם אוטובוסים ומוניות חייבות בדגל, והמחמיר להניף דגל ישראל באוטובוס תבוא עליו הברכה, ובלבד שלא יריב עם הנהג, ולא ירבה מחלוקות בישראל. ומעשה בחסיד אחד שקנה מכונית ביותר מחומש, להניף עליה דגל ישראל, והעני. יא. מי שיש לו שתי מכוניות, רבו התנאים ויש לו לעשות שאלת חכם, באיזה ראוי לתלות את הדגל. על אופניים או אופנוע, אין להניף דגלון, מפני שאינם ראויים לישיבת קבע. יב. בעניין דגל שאול, כבר פסקו שיוצאים ידי חובה, שנאמר "ואנחנו בשם אלוקינו נדגול", ואעפ"כ יש לכל בן ישראל להחמיר ולקנות דגל משלו בעשרה שקלים, לקיים את הפסוק "איש על דגלו". יג. בדין דגל שנעשה ע"י נוכריים, נהגו להקל ובלבד שיעמוד אצלו ישראל, בזמן רקימת המגן דוד. דגל עם מגן דוד של חמש צלעות, מנהג עובדי כוכבים ומזלות הוא, ויש לשורפו. יד. נשים צדקניות נהגו לתפור שמלות מדגל ישראל, לקיים מה שנאמר "ודגלו עלי אהבה". ויש למחות בהם, ומכל שכן שאין לתפור בגד-ים מדגל ישראל, מפני ביזוי המצווה. ברם, נהגו לכסות את ארונות הרוגי המלכות בדגל ישראל, ויש למנהג זה שורשים עמוקים בספרים הקדושים. טו. יש שנוהגים לתלות דגל עמא-ריקא לצד דגל ישראל ומנהג שטות הוא. ברם, בעניין תליית דגלי עכו"ם על מבני ציבור, יש להקל משום דרכי שלום. טז. נהגו לתלות תמונות ראשי המדינה וסמל המדינה ודגלונים קטנים במרפסות, וכל המרבה הרי זה משובח, וכן נהגו גבאי בתי הכנסיות לתלות שרשרות נייר, ובהם תמונות הדגל וסמל המדינה, בליל התקדש חג. ומנהגים אלו יש לו שורשים עמוקים בקבלה, כידוע ליודעי ח"ן. יז. דגל שנפל יש להרימו ולנשקו מפני קדושת המצווה. דגל שהתבלה יש לגונזו, ודבר פשוט הוא שאין לעשות עימו כל תשמיש בזוי, מפני כבוד המדינה. ואלו המבזים את הדגל, הרי זו דרך מינות וכל אלו המפרישים עצמם מן הציבור, אפילו הם כמשה וכשמואל, לא יראו בנחמת הציבור. וכל הרואה עובדי כוכבים ומזלות רשעים שורפים דגל ישראל, יש לו להוריד פלגי דמעות על חילול ד' ולקרוע בבגדו, ויאמר "שפוך חמתך על הגויים אשר לא ידעוך, כי אכל את יעקב ואת נוהו השמו". יח. מי ששהה בחו"ל בשהיית ארעי יש לו להניף את הדגל במקומו, ובלבד שלא יתגרה בגויים. אמנם, אלה היורדים להשתקע, שדרים בגלות המרה בדירת קבע, אין להם להניף הדגל, מכיוון שפרשו מהציבור שוב אין עליהם חובת הנפה, עד שיעשו תשובה ויקבלו עליהם עול מלכות ישראל. ברם, אחרי שעיינתי רבות בדבר חשבתי שמא אוחזים הם בתשובת המשקל, כלפי אלו המכונים חרדים היושבים בארץ הקודש ואינם מניפים, ואילו הם נמצאים בגלות ומניפים, ויבואו אלו ויכפרו על אלו, וד' יעשה הטוב בעיניו.
עוד
הלכות נפנוף המנגל ובו י"ט סעיפים א. נהגו ישראל לצלות בשרים על האש, ביום העצמאות והוא הנקרא מנגל בפי העם. הגה: ויראה לקנות בשר בהמה, ואם אין לו יקנה בשר עוף. ונהגו להציג בפתחי המרכולים והסופרמרקטים מערב ראש חודש, פחמים, דגלונים ושאר כלים למצות החג, והרי הם בכלל מזכי הרבים. ב. אין לבשל או לאפות, לא בתנור ולא בסיר, ומכל שכן לא במיקרוגל, ומי שלא צלה על גבי גחלים, לא יצא ידי חובת היום, שהוקשה מצות המנגל לקורבן הפסח שעליו נאמר: "אַל תֹּאכְלוּ מִמֶּנּוּ נָא וּבָשֵׁל מְבֻשָּׁל בַּמָּיִם כִּי אִם צְלִי אֵשׁ". ג. נהגו למנות אדם חשוב לעמוד אצל המנגל ולנופף, והוא הנקרא "מנופף", לקיים את מה שנאמר בהפטרת היום "עוד היום בנוב לעמוד, ינופף ידו". ד. כל הבא בצבא ישראל ראוי לבוא בקהל המנפנפים, כנאמר: "דגל מחנה יהודה לצבאותם", והוקשה מצוות מנגל למצוות דגל. לכתחילה ראוי למנות אדם שבא בקשרי המלחמה, ובדיעבד אפשר למנות אפילו טוראי ובלבד שעושה מילואים דבר שנה בשנה. בעניין נוכריים, כל ששירת בצה"ל ראוי לנופף, ואין להסתפק. ה. נשים ששרתו בצבא הקודש רשאיות לנפנף, שאף הן היו באותו הנס, ובלבד שינפנפו בצניעות כיאה לבנות ישראל כשרות. ובנות שירות לאומי, כבר הוקבע ע"י גדולי הדור, שדינן כשירות צבאי לכל עניין, וכל המפקפק הרי הוא מהמקצצים בנטיעות, שמעיז פניו כנגד גדולי הדור. ו. מצווה מן המובחר לעשות מנגל בגולן ובירושלים שנאמר: "עוד היום בנוב לעמוד, ינופף ידו הר בת ציון גבעת ירושלים". ז. נהגו ישראל לנפנפף בקרטונים ובפלסטיקים, ומנהג בישראל דין הוא ואין לשנות. אמרה לי צדקת אחת שראתה גבר מנפנף במטריה והסתפקתי בדבר, ולעניות דעתי בדיעבד יצא, אבל אין לעשות כן לכתחילה. ח. בעניין מאוורר חשמלי ומייבש שיער הנקרא "פן", ראיתי בכמה קהילות שמדליקים מאוורר חשמלי למול המנגל, ולא יפה הם עושים שנאמר "ינופף בידו". אמנם אם המאוורר קטן ומחזיקו בידו, ראיתי בשו"ת "לב האלון" שנוטה להתיר, וכש"כ מייבש שיער ידני. ט. המנפנף אל ינופף פחות מ20 נפנופים ולא יותר מחמש מאות, בגלל ספק פיקוח נפש. ועל אלו הנוהגים להחמיר היכן שיש להקל כבר נאמר בנביא: " למה לי רוב נפנופיכם, יאמר ד'". י. החכם עיניו בראשו, וישים משקה קל אצל המנופף, לבל יתייבש בשמש ובחום המנגל, משום "ונשמרתם מאוד לנפשותיכם", ועל אלו שלא עושים כן נאמר, "והנה בא היום בוער כתנור". יא. בזמן הנפנוף נהגו יראי ד' לומר: "לשם מנגל מצווה", ומנהג יפה הוא. יב. יש לעמוד בזמן הנפנוף, שנאמר "לעמוד ינופף ידו". ובדיעבד היושב בזמן נפנוף יצא ידי חובה. יג. בזמן הנפנוף יש לנגן בכלי שיר וזמר לקיים את מה שנאמר: "וּבְיוֹם שִׂמְחַתְכֶם וּבְמוֹעֲדֵיכֶם וּבְרָאשֵׁי חָדְשֵׁכֶם וּתְקַעְתֶּם בַּחֲצֹצְרֹת עַל עֹלֹתֵיכֶם וְעַל זִבְחֵי שַׁלְמֵיכֶם וְהָיוּ לָכֶם לְזִכָּרוֹן." ומי שאין לו כלי נגינה, יצא בשעת הדחק, בשירי עבריים שנהגו הציבור לשיר, ואין להקל. וראיתי כאלו שמדליקים הרדיו, ומשמיעים משם שירים, ולא יפה הם עושים. יד. במנגל חשמלי רבו הספקות, ועיין בספר "נפנופי מצווה" להרב המופלג בחכמה מורנו הרב י. ראוזענבערג, שנוטה לאסור מנגל חשמלי מפני שאינו מעלה עשן, ואינו עושה פחמים, ולהלכה נראה לי לאסור, גם מטעם שאינו אש אמיתית. טו. פחמים ונפנפנים שעשה בהם מנגל, צריך לנהוג בהם כבוד, ואל יזרקם לאשפה. ונהגו אנשי מעשה, להדליק בהם מדורת ל"ג בעומר ובלבד שהנפנף אינו עשוי פלסטיק, שאז ריחו רע לבריות ורע לעולם. טז. מי שעשה מנגל מטופו ושאר ירקות, לא יצא ידי חובת היום, שהוקשה מצוות מנגל למצוות קורבן פסח. ועוד שנאמר "והיית אך שמח", ואין שמחה אלא בבשר ויין. הגה: ונהגו קהילות הטבעונים והצמחונים לעשות מנגל מטופו, לקיים מה שנאמר "מה טובו אהלך יעקב", אל תקרי טובו אלא טופו. והנח להם לישראל, ובלבד שישרו את הטופו במים מבעוד יום. יז. יש לעשות מנגל תחת כיפת השמים, בגנים, בשמורות, בפארקים הציבוריים, ובכל במקום שנהגו קהל ישראל להתאסף בחבורה גדולה. ומי שעשה מנגל בדירתו כאילו לא עשהו ולא עוד, אלא שמוסיף חטא על פשע, ומזיק את השכנים בעשן, ועושה את ישראל טרודים ובעלי טרוניות בחג, ועליו נאמר "ויקטרו באהליהם, ויוציאו דיבת הארץ רעה". יח. כל מי שלא יצא ידי חובת מנגל ביום העצמאות, יתגבר כארי, ואל יבוש מפני המלעיגים, ויעשהו ב"יום עצמאות קטן", הוא יום ירושלים ויכוון לצאת ידי חובתו. יט. נהגו לשיר את שיר המעלות במנגינת המנון התקוה ואין לשנות. ממני, נאום הקטן, הצעיר והזעיר באלפי ישראל, עפר ואפר אפרים בעל שו"תי "עצבי אפרים", "נדנודי אפרים", "שכורי אפרים", "שעשועי אפרים" ו"חירטותי אפרים" רב בית הכנסת "משכנות אפרים", כאן עיה"ק ירושלים תובב"א אכי"ר (מתוך "אתרא קדישא")
הלכות נפנוף המנגל ובו י"ט סעיפים א. נהגו ישראל לצלות בשרים על האש, ביום העצמאות והוא הנקרא מנגל בפי העם. הגה: ויראה לקנות בשר בהמה, ואם אין לו יקנה בשר עוף. ונהגו להציג בפתחי המרכולים והסופרמרקטים מערב ראש חודש, פחמים, דגלונים ושאר כלים למצות החג, והרי הם בכלל מזכי הרבים. ב. אין לבשל או לאפות, לא בתנור ולא בסיר, ומכל שכן לא במיקרוגל, ומי שלא צלה על גבי גחלים, לא יצא ידי חובת היום, שהוקשה מצות המנגל לקורבן הפסח שעליו נאמר: "אַל תֹּאכְלוּ מִמֶּנּוּ נָא וּבָשֵׁל מְבֻשָּׁל בַּמָּיִם כִּי אִם צְלִי אֵשׁ". ג. נהגו למנות אדם חשוב לעמוד אצל המנגל ולנופף, והוא הנקרא "מנופף", לקיים את מה שנאמר בהפטרת היום "עוד היום בנוב לעמוד, ינופף ידו". ד. כל הבא בצבא ישראל ראוי לבוא בקהל המנפנפים, כנאמר: "דגל מחנה יהודה לצבאותם", והוקשה מצוות מנגל למצוות דגל. לכתחילה ראוי למנות אדם שבא בקשרי המלחמה, ובדיעבד אפשר למנות אפילו טוראי ובלבד שעושה מילואים דבר שנה בשנה. בעניין נוכריים, כל ששירת בצה"ל ראוי לנופף, ואין להסתפק. ה. נשים ששרתו בצבא הקודש רשאיות לנפנף, שאף הן היו באותו הנס, ובלבד שינפנפו בצניעות כיאה לבנות ישראל כשרות. ובנות שירות לאומי, כבר הוקבע ע"י גדולי הדור, שדינן כשירות צבאי לכל עניין, וכל המפקפק הרי הוא מהמקצצים בנטיעות, שמעיז פניו כנגד גדולי הדור. ו. מצווה מן המובחר לעשות מנגל בגולן ובירושלים שנאמר: "עוד היום בנוב לעמוד, ינופף ידו הר בת ציון גבעת ירושלים". ז. נהגו ישראל לנפנפף בקרטונים ובפלסטיקים, ומנהג בישראל דין הוא ואין לשנות. אמרה לי צדקת אחת שראתה גבר מנפנף במטריה והסתפקתי בדבר, ולעניות דעתי בדיעבד יצא, אבל אין לעשות כן לכתחילה. ח. בעניין מאוורר חשמלי ומייבש שיער הנקרא "פן", ראיתי בכמה קהילות שמדליקים מאוורר חשמלי למול המנגל, ולא יפה הם עושים שנאמר "ינופף בידו". אמנם אם המאוורר קטן ומחזיקו בידו, ראיתי בשו"ת "לב האלון" שנוטה להתיר, וכש"כ מייבש שיער ידני. ט. המנפנף אל ינופף פחות מ20 נפנופים ולא יותר מחמש מאות, בגלל ספק פיקוח נפש. ועל אלו הנוהגים להחמיר היכן שיש להקל כבר נאמר בנביא: " למה לי רוב נפנופיכם, יאמר ד'". י. החכם עיניו בראשו, וישים משקה קל אצל המנופף, לבל יתייבש בשמש ובחום המנגל, משום "ונשמרתם מאוד לנפשותיכם", ועל אלו שלא עושים כן נאמר, "והנה בא היום בוער כתנור". יא. בזמן הנפנוף נהגו יראי ד' לומר: "לשם מנגל מצווה", ומנהג יפה הוא. יב. יש לעמוד בזמן הנפנוף, שנאמר "לעמוד ינופף ידו". ובדיעבד היושב בזמן נפנוף יצא ידי חובה. יג. בזמן הנפנוף יש לנגן בכלי שיר וזמר לקיים את מה שנאמר: "וּבְיוֹם שִׂמְחַתְכֶם וּבְמוֹעֲדֵיכֶם וּבְרָאשֵׁי חָדְשֵׁכֶם וּתְקַעְתֶּם בַּחֲצֹצְרֹת עַל עֹלֹתֵיכֶם וְעַל זִבְחֵי שַׁלְמֵיכֶם וְהָיוּ לָכֶם לְזִכָּרוֹן." ומי שאין לו כלי נגינה, יצא בשעת הדחק, בשירי עבריים שנהגו הציבור לשיר, ואין להקל. וראיתי כאלו שמדליקים הרדיו, ומשמיעים משם שירים, ולא יפה הם עושים. יד. במנגל חשמלי רבו הספקות, ועיין בספר "נפנופי מצווה" להרב המופלג בחכמה מורנו הרב י. ראוזענבערג, שנוטה לאסור מנגל חשמלי מפני שאינו מעלה עשן, ואינו עושה פחמים, ולהלכה נראה לי לאסור, גם מטעם שאינו אש אמיתית. טו. פחמים ונפנפנים שעשה בהם מנגל, צריך לנהוג בהם כבוד, ואל יזרקם לאשפה. ונהגו אנשי מעשה, להדליק בהם מדורת ל"ג בעומר ובלבד שהנפנף אינו עשוי פלסטיק, שאז ריחו רע לבריות ורע לעולם. טז. מי שעשה מנגל מטופו ושאר ירקות, לא יצא ידי חובת היום, שהוקשה מצוות מנגל למצוות קורבן פסח. ועוד שנאמר "והיית אך שמח", ואין שמחה אלא בבשר ויין. הגה: ונהגו קהילות הטבעונים והצמחונים לעשות מנגל מטופו, לקיים מה שנאמר "מה טובו אהלך יעקב", אל תקרי טובו אלא טופו. והנח להם לישראל, ובלבד שישרו את הטופו במים מבעוד יום. יז. יש לעשות מנגל תחת כיפת השמים, בגנים, בשמורות, בפארקים הציבוריים, ובכל במקום שנהגו קהל ישראל להתאסף בחבורה גדולה. ומי שעשה מנגל בדירתו כאילו לא עשהו ולא עוד, אלא שמוסיף חטא על פשע, ומזיק את השכנים בעשן, ועושה את ישראל טרודים ובעלי טרוניות בחג, ועליו נאמר "ויקטרו באהליהם, ויוציאו דיבת הארץ רעה". יח. כל מי שלא יצא ידי חובת מנגל ביום העצמאות, יתגבר כארי, ואל יבוש מפני המלעיגים, ויעשהו ב"יום עצמאות קטן", הוא יום ירושלים ויכוון לצאת ידי חובתו. יט. נהגו לשיר את שיר המעלות במנגינת המנון התקוה ואין לשנות. ממני, נאום הקטן, הצעיר והזעיר באלפי ישראל, עפר ואפר אפרים בעל שו"תי "עצבי אפרים", "נדנודי אפרים", "שכורי אפרים", "שעשועי אפרים" ו"חירטותי אפרים" רב בית הכנסת "משכנות אפרים", כאן עיה"ק ירושלים תובב"א אכי"ר (מתוך "אתרא קדישא")
גדול ../images/Emo6.gif
הנה הזדמנה לידינו הכתב-סופרים "עצבי אפרים" מאת מאור הגוילה, מפרפר הרים וכותש לולבים הרב הרה"ג הרה"ח גולוים שיחי'. אחרי עיון חמור נתברר דהנה הספר תאווה לעינים וקהווה לשינים (וכמו שתירגם אונקלוס 'טעימא טעימא חבלזינא'), ובו תמצאו הלכות יום-טוב שני של ציונים בשפה ברורה ובנעימה-קדושה, הכל כפתור ופרח שמן משחת קודש. לא נותר לנו אלא להמליץ על האי חיבורא עתיקא בכל לשון של המלצה, וביותר ראוי שכל איניש מישראל ובפרט כל בר-נש מאנ"ש, ירכוש הספר למפרע ויפה שעה את קודם.(החג) ע"ז באנו על החתום מוהר"ר שכעטארר מנגלוביץ' אבד"ק דשפך הירקון. מוהר"רר פ"ש יודה נפנפנובסקי דיין אמת דק"ק פארק לאומי. ואני הקטן עובבי אסאדו ב"ב אצל אדמור"ים ומלכך פינכה לעת מצוא.
הנה הזדמנה לידינו הכתב-סופרים "עצבי אפרים" מאת מאור הגוילה, מפרפר הרים וכותש לולבים הרב הרה"ג הרה"ח גולוים שיחי'. אחרי עיון חמור נתברר דהנה הספר תאווה לעינים וקהווה לשינים (וכמו שתירגם אונקלוס 'טעימא טעימא חבלזינא'), ובו תמצאו הלכות יום-טוב שני של ציונים בשפה ברורה ובנעימה-קדושה, הכל כפתור ופרח שמן משחת קודש. לא נותר לנו אלא להמליץ על האי חיבורא עתיקא בכל לשון של המלצה, וביותר ראוי שכל איניש מישראל ובפרט כל בר-נש מאנ"ש, ירכוש הספר למפרע ויפה שעה את קודם.(החג) ע"ז באנו על החתום מוהר"ר שכעטארר מנגלוביץ' אבד"ק דשפך הירקון. מוהר"רר פ"ש יודה נפנפנובסקי דיין אמת דק"ק פארק לאומי. ואני הקטן עובבי אסאדו ב"ב אצל אדמור"ים ומלכך פינכה לעת מצוא.
שלא מרצונו
New member
גוילם אתה פשוט ענק
וימחל לנו כבוד תורתו על שלמדנו בדקדוק רק הלכות יום העצמאות, בושנו ונכלמנו ועוונותינו גדלו מאוד על עצלנותינו ועל שלא למדנו הלכות הדגל והלכות נפנוף המנגל, אל יתעצבן כבודו ויעשנו גל של עצמות כמו שנאמר והוא רחום יכפר עוון. והבא ליטהר מסייעין בידו ע"כ בעזרת השם ובישועתו אזכה ללמוד גם ההלכות הבאות.
וימחל לנו כבוד תורתו על שלמדנו בדקדוק רק הלכות יום העצמאות, בושנו ונכלמנו ועוונותינו גדלו מאוד על עצלנותינו ועל שלא למדנו הלכות הדגל והלכות נפנוף המנגל, אל יתעצבן כבודו ויעשנו גל של עצמות כמו שנאמר והוא רחום יכפר עוון. והבא ליטהר מסייעין בידו ע"כ בעזרת השם ובישועתו אזכה ללמוד גם ההלכות הבאות.
וגמלי אין כ"כ מה לעשות!! (בא לי משו מיוחד, כי להסתובב ברחובות <"רחובות"- העיר וגם רחובות העיר רחובות>, זה לא כ"כ משו...). רעיונות למישו?Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.