מה אתן חושבות שהיה שונה בכן

[habubnik]

מה אתן חושבות שהיה שונה בכן

לו אימכן הייתה מלווה אתכן לאורך חייכן? אני חושבת שהסיבה שגדלתי עם אמא כזו, שהקשר הפיזי היחיד שלנו היה כשהיא דפקה לי מכות מינקות ועד גיל 14, אמא שהייתה רחוקה רגשית, והייתה צועקת עלי שאני טעות וחבל שהיא הביאה אותי לעולם, אמא (אני לא יודעת למה בכלל אני קוראת לה אמא) שכינוי החיבה שלה בשבילי מהיום שנולדתי היה "נבלה" - כל זה הביא אותי למצב שאני פשוט לא רוצה ילדים משלי. לא הייתה לי ילדות, יש בי חלק עצום שמחפש להיות תינוק קטן ושרק יטפלו בי וידאגו לי ויאהבו אותי, מקום לשים את הראש ותמיד לקבל ליטוף. לא מרגישה שיש בי את הכוחות הנפשיים לגדל ילד. שלא לדבר על זה שאני פוחדת להפוך לאמא שלי... ומה אתן מוצאות ששונה בכן או חסר בכן בגלל העדרות האם?

 

[סְקָאלִי]

שאלה מעניינת.

אני חושבת שהייתי גדלה להיות בן אדם יותר החלטי ויותר בטוח בעצמו. אמא שלי הייתה בן אדם שמחליט בקלות, ובאומץ רב. חבל שלא הספקתי לרכוש ממנה את הכלים לזה. ובאשר למה שכתבת, מעבר לזה שהיה לי עצוב לקרוא את התיאור, אני רק רוצה שתקחי בחשבון שתחושתך לגבי רצון בילדים עשויה להשתנות. אפילו הביולוגיה עובדת כאן, זה משהו שיכול לעלות מבפנים כתחושה ולאו דווקא כהחלטה או מחשבה לוגית. לפי הגיל שציינת בכרטיס, יש לך עוד זמן לחשוב על זה, כך שלא כדאי לפסול מראש אפשרויות...

 

[LG4]

וואי...

אני כל כך מבינה אותך..את לא יודעת כמה...אני כל כך מזדהה איתך! אומנם אני רק בת 18 (טוב עוד חודשיים אפילו פחות)...ואני כן נתקלתי בשאלה הזאת...הפחד להפוך להיות אמא שלי...כל כך מצמרר. אני שמעתי שיש סיכוי ענק שזה יקרה, כמו שרוב הגרושים הם ילדים להורים גרושים, ההסבר לזה הוא שאנחנו מעתיקים את דפוסי ההתנהגות של ההורים שלנו גם בגלל שאלה הדפוסים שאנחנו מכירים מקרוב...לי זה נשמע די הגיוני. אני כל כך מפחדת שיום אחד אם יהיה לי ילד אני אומר לו "למה ילדתי אותך, הרסת לי את החיים.." אני ממש מפחדת שזה יקרה. אבל בקטע של חום ואהבה שמאימי לא קבלתי, קבלתי מאבי, שקיבלתי מחזור הוא היה זה שחיבק אותי..לא אימי, שהיה לי יומי הולדת הוא זה שנישק אותי לא אימי... אני רק מקווה שאני לא אהפוך להיות מפלצת כמוהה!

 

[איחוד האחת]

לו אמי

היתה מלווה אותי לאורך חיי - או לפחות קצת יותר ממה שליוותה - ברור לי שהייתי שונה. הייתי גדלה עם ביטחון עצמי רב יותר ובעקבות כך אולי החיים שבניתי היו שונים. כל מהלך חיי הושפע ממותה, מאחר ובמותה נותרתי למעשה ללא הורים(אבי נפטר עוד קודם לכן), וכל שעשיתי מרגע זה ואילך הושפע ישירות רגשית ואף טכנית. בהסתכלות לאחור אני יודעת שנישאתי בגיל צעיר מדי כי רציתי משפחה, וילדתי בגיל צעיר כדי למצות את האמהות ולו מהצד שכנגד, לא בניתי לעצמי קריירה כמו שאני חושבת שהייתי עושה, כי רציתי להיות עם ילדי ולהיות אם במישרה מלאה (24 שעות ביממה) שלא יפספסו חלילה מה שהרגשתי שחסר לי ....ועוד ועוד. אך בהסתכלות שלי היום, אני יודעת שאלו היו הבחירות שלי ויכולתי לבחור אחרת...על אף שאז זה היה נראה כדברים הכי נכונים לעשייה, וכנראה שגם התאים לאותה התקופה. אז כמו שאמרתי, ללא ספק שיניתי נתיב ברגע שאיבדתי את אמי (וללא ספק גם את אבי אם כי אותו פחות הכרתי) היתה לי אמא נפלאה וברור לי שהפסדתי המון... ובאשר לך - כואבת בשבילך על שלא זכית, ושההתנסות שלך עם אמך היתה קשה, אך מקווה עבורך שתמצאי את הכוחות בתוכך להתגבר ואולי לחוות את האמהות מהצד השני (אם זה מה שתרצי לעשות). לדעתי החשוב מכל הוא שתלמדי בראש ובראשונה לאהוב את עצמך וכל החלטה שתחליטי, אם תהיי שלמה איתה - הרי שזו הנכונה עבורך. שולחת לך

 

[מיכל של הכוכבים]

מזדהה עם כל מילה שלך

 

[איחוד האחת]

../images/Emo13.gif