מה אתן אומרות?
הי לכולכן נשים יקרות, מקווה ששלום כולן טוב ומספק. בדיוק חזרתי מביקורת אצל גניקולוג, ואני חוששת שמא משהו אצלי בראש לא בסדר, בחיי. לא הייתי כבר המון זמן, וגם החלטתי להחליף רופא. ואני חושבת ששאלתי את השאלות הנכונות, לגבי הטיפול, מה לצפות, האם כך או אחרת, ונראה לי שהוא דווקא די ענה לי בסדר. אבל משהו בחוסר ההתאמה בזה שאני באמת ובתמים חרדה עד מאוד לבריאותי העכשווית, ואפילו יותר לבריאותי העתידית, לבין האדישות, או איזושהי התנהגות "פרווה" כזאת של הרופא, משהו כזה מאוד מכאני. אני חושבת שהוא גם קצת נעלב מזה שהוא כביכול איזה ברירת מחדל, כי לא עשיתי אצלו את הניתוח. לא יודעת, יצאתי בהרגשה כזאת שלא מבינים אותי. והוא אמר בכנות, וזה כנראה נכון, זאת לא מחלה שיש בה שאלה של מוות, אלא שאלה של איכות חיים. יוצא בזמן האחרון הרבה פעמים שאני מרגישה שלא מבינים עד הסוף מה אני עוברת, מה באמת המחלה הזאת מעבירה אותי. כל המחשבות, דאגות, תהיות, חרדות, וכל מיני תופעות גופניות שלא קשורות לכאבי מחזור או ציסטות בשחלה, וכל הדברים האלה לא מתנקזים לשום מקום. אז קיבלתי גלולות ותכנית פעולה כללית עד גיל 50( אני עוד לא 30), אבל נשארתי אבודה, וזה גורם לי לחשוב שאולי משהו בי לא בסדר. מישהי מכירה את התחושה הזאת???
הי לכולכן נשים יקרות, מקווה ששלום כולן טוב ומספק. בדיוק חזרתי מביקורת אצל גניקולוג, ואני חוששת שמא משהו אצלי בראש לא בסדר, בחיי. לא הייתי כבר המון זמן, וגם החלטתי להחליף רופא. ואני חושבת ששאלתי את השאלות הנכונות, לגבי הטיפול, מה לצפות, האם כך או אחרת, ונראה לי שהוא דווקא די ענה לי בסדר. אבל משהו בחוסר ההתאמה בזה שאני באמת ובתמים חרדה עד מאוד לבריאותי העכשווית, ואפילו יותר לבריאותי העתידית, לבין האדישות, או איזושהי התנהגות "פרווה" כזאת של הרופא, משהו כזה מאוד מכאני. אני חושבת שהוא גם קצת נעלב מזה שהוא כביכול איזה ברירת מחדל, כי לא עשיתי אצלו את הניתוח. לא יודעת, יצאתי בהרגשה כזאת שלא מבינים אותי. והוא אמר בכנות, וזה כנראה נכון, זאת לא מחלה שיש בה שאלה של מוות, אלא שאלה של איכות חיים. יוצא בזמן האחרון הרבה פעמים שאני מרגישה שלא מבינים עד הסוף מה אני עוברת, מה באמת המחלה הזאת מעבירה אותי. כל המחשבות, דאגות, תהיות, חרדות, וכל מיני תופעות גופניות שלא קשורות לכאבי מחזור או ציסטות בשחלה, וכל הדברים האלה לא מתנקזים לשום מקום. אז קיבלתי גלולות ותכנית פעולה כללית עד גיל 50( אני עוד לא 30), אבל נשארתי אבודה, וזה גורם לי לחשוב שאולי משהו בי לא בסדר. מישהי מכירה את התחושה הזאת???
