מה אתם חושבים?

דדד32

New member
מה אתם חושבים?

מה אתם חושבים?
הסיטואציה בעל ואישה מוזמנים אל אחד מקרובי המשפחה לארוחת חג.
בבוקר הבעל יוצא לעבוד, יש לו כאבי בטן חזקים ושלשולים הוא מתגבר על הכאב ועובד. חוזר הביתה ונח, בערב האישה והילד מתארגנים לקראת היציאה לארוחת החג, האישה מעירה את הגבר ואומרת לו להתארגן הגבר קם נכנס לשירותים ואומר אולי אני לא יבוא כואבת לי הבטן אני מעדיף להישאר ולנוח כאן האישה משיבה כן כואבת לך הבטן אך עם כאבי הבטן האלו הלכת לעבודה ושם הרבה יותר קשה להתמודד עם כאבי הבטן האלו, חוצמזה זו ארוחת חג אירוע משפחתי, אני אמורה להיות שם עם בעלי לא לבד, מה להתמודד עם כאבי הבטן בעבודה אתה יכול אך לבוא ולשעתיים ארוחה משפחתית אתה לא יכול אתה? הגבר משיב שם אני מרוויח כסף. האישה לא הכול זה כסף יש עוד דברים חשובים חוץ מכסף. הגבר אני לא אוהב את המשפחה שלך, האישה אתה מעדיף לבת כאן לבד בערב חג מאשר להיות לצד אשתך בארוחת החג? בעל צריך להיות עם אשתו ועם הילד שלו בארוחת חג אם היית מסוגל להיות בעבודה אתה מסוגל לבוא למפגש המשפחתי, הבעל את אומרת שזה חשוב להיות לצד אשתך בארוחת חג אז למה את לא כועסת על אחרי במשפחה לך שלא נמצאים עם האישה שלהם ( אחד מבני המשפחה טס לאומן כל שנה ומשאיר את אשתו בארץ. האישה חושבת ?! האישה עונה: אני לא התחתנתי אתו, אני לא מסכימה עם הדרך שלו אבל לא יכולה לכועס עליו זה בינו לבין אשתו זה לא קשור אלי. הגבר עושה פרצוף, האיש בסוף בא עם האישה, האישה לא פסיקה לדבר, בכעס וגם בטונים גבוהים מלווים בצעקות מידי פעם, במכונית לומר אני לא מאמנה יש אנשים שאין להם איפה להיות בחג שהם בודדים ואתה יש לך משפחה ואתה מעדיף להיות לבד אתה מעדיף את המשפחה על פנינו, אם זה היה הפוך בחיים לא הייתי מתנהגת כך לכל אירוע משפחתי שאני צריכה להיות לצדך אני יגיע הבעל מגחך ( המשפחה שלו לא בארץ ולכן לא ניתן להעמיד את הדברים במבחן ) לא פייר כלפי האישה שזה ערך עליון בעבורה- משפחה. הבעל כל הערב עשה פרצופים לאישה, שידר כעס, ולא דיבר אתה
מה אתם חושבים על המצב באמת מכל הלב רוצה לדעת
 
אני חושבת שהכל עניין של גישה

אני לא בטוחה שהייתי נוקטת באותה הגישה...

בכל אופן, ברגע שהאיש בא עם האשה (הפרצוף פה פחות משנה), היה עליה להגיד לו "בעלי היקר, אני מאוד מאוד מאושרת שאתה בא איתי, אני יודעת שעשית את זה בשבילי ואני מאוד מודה לך על כך, אני יודעת שזאת הקרבה בשבילך. תודה" בנוסף אפשר להוסיף נשיקה וחיבוק. אגב, לא מאוחר לעשות את זה עכשיו.
 


 
דעתי היא שהשיחה הזאת

נשמעת כמו שיחה בין אימא לילד.

אני חושבת גם שמשפטים כמו: "בעל צריך להיות עם אשתו ועם הילד שלו בארוחת חג" הם מיותרים. אין כזה דבר "בעל צריך". את חושבת שבעל צריך והוא חושב דווקא שבעל לא צריך. מי אמר שדווקא את צודקת?

העניין הזה של כאבי הבטן בכלל לא קשור, הרי הוא הודה בעצמו שהבעיה היא שהוא לא אוהב את המשפחה וכאבי הבטן הם רק תירוץ.

גם המשפט הזה: "אני לא מאמינה שיש אנשים שאין להם איפה להיות בחג שהם בודדים ואתה יש לך משפחה ואתה מעדיף להיות לבד" הוא מיותר לחלוטין. האם לפעמים את דוחפת לפה שלך אוכל בכוח גם כשאת לא זקוקה לו רק בגלל שבאפריקה יש אנשים רעבים?

לי זה נראה כאילו את אוחזת ב"אמת" כלשהי שכנראה גדלת איתה (הבעל צריך להיות עם האישה בערב החג) באדיקות רבה מדיי, ובשל כך לא מסוגלת לראות את הצרכים ואת הרצונות של בן זוגך.
 

דדד32

New member
הכל באמת עיניין של גישה

נכון הסיבה האמתית היא שהוא לא רוצה לבלות שם, עם המשפחה אך לפעמים אנו עושים בזוגיות דברים שאנחנו לא מתים עליהם, הרבה פעמים אני מוצאת את עצמי מבלה לבד במקומות שראוי שהבעל יהיה לידך
אני חושבת שהגישה באמת לא מתאימה והייתי יכולה לומר את הדברים בגישה נעימה יותר ולא דורשת אך יחד עם זאת אני זו לא פעם ראשונה שהוא לא לצדי בא באירועים כאלו
זה לא עניין ל אמת זה עניין של ערכים אני חושבת שזה מאוד חשוב להיות יחד באירועים משפחתיים אני מכירה המון נשים או גברים שלא מוכנים לבלות לבד את החגים ומגיעים זה למשפחתו של זו
 
תגובה

"לפעמים אנו עושים בזוגיות דברים שאנחנו לא מתים עליהם".

"ראוי שהבעל יהיה לידך".

"אני חושבת שזה מאוד חשוב להיות יחד באירועים משפחתיים".

בדקת אי פעם שהוא חושב כמוך?
כי דעתך- כבודה במקומה מונח- אבל צריך לזכור שלא מדובר באמת אבסולוטית. בניגוד ל"ירח מלא מופיע בכל אמצע חודש עברי" - זו אמת אבסולוטית.
 
את חושבת שחשוב לבלות יחד בחגים

הוא חושב שלא.
את מכירה גברים ונשים שנוהגים לבלות יחד בחגים, הוא מכיר אחרים שנוהגים להפרד בחגים (הוא באומן והיא בישראל).
האם מה שאת חושבת ומכירה יותר נכון ממה שהוא חושב ומכיר? - בפירוש לא.
האם בזוגיות צריך להתחשב זה ברצונותיו של זו? - בפירוש כן.
מה עושים? מתפשרים: קובעים X ארועים בשנה אותם חוגגים יחד (בשבילך) ו-Y ארועים בשנה אליהם את הולכת לבד (בשבילו) - נכון, יהיה לך לא נעים להתייצב ליום הולדת שנתיים של האחיינית בלעדיו, אבל אם חשובה לך הזוגיות שלך יותר מ"מה יגידו הדודים", יהיה עלייך להתגבר, ללמוד לענות לדודים "למשה לא מסתדר להגיע, הוא מוסר לכם דרישת שלום" וזהו, אחרי כמה פעמים כאלו הם יתרגלו ולא ישאלו. ולזכור שאת עושה את זה בשבילו בדיוק כמו שלליל הסדר עם כל הדודים שלך הוא מגיע בשבילך.
ועכשיו, מהר מהר לגשת אליו, לגיד לו תודה על שהצטרף אלייך אתמול, לתת לו נשיקה ולהתנצל על שהתנהגת כמו ביצ'ית.
בהזדמנות תשבו על פשרה מסודרת (ראש השנה, ליל הסדר וחתונות מדרגה ראשונה הולכים יחד, ימי הולדת של אחיינים, חגים משניים כמו סוכות וארועים איזוטריים כמו חנוכות בית, את הולכת לבד)
 
אני חושב שהתקשורת ביניכם לא משהו...

כל הקטע עם הסיפור על כאבי בטן...

מדובר באנשים מבוגרים וראוי לשים את כל הקלפים על השולחן וללבן עניינים.
ההצטרפות לארוחה היא סימפטום של בעיה הרבה יותר עמוקה ואיתה צריך להתמודד

שנה טובה
 

V i n a

New member
אני חושבת שאתם כמו ילדים קטנים.

הבעל משתמש בשילשול שלו כתירוץ, כשבעצם הוא פשוט לא אוהב את המשפחה שלה ורק רוצה לקבל שעתיים חופש ממנה ומהילד.
האישה גוערת בו ומסבירה מה בעל צריך לעשות, לא מבינה למה לשלשל בעבודה הוא יכול - אבל אצל ההורים שלה לא.

בקיצור - שני ילדים שמשחקים בקקי.
 

מריוס זכריה

Member
מנהל
ויכוח משפחתי קלאסי

אין פה צד צודק וצד טועה (השופט קבע: תיקו).
עליכם לשמוח שזה סדר גודל הבעיות שלכם. זה באמת מצב הכי מצוי וטבעי בעולם, למרות ששניכם כועסים.

גזר הדין: על שניכם לגלות יותר איכפתיות וסובלנות כלפי השני.
הצדדים יתייצבו שוב בעוד חצי שנה לביקורת.
500 שקל אגרת בית משפט.
 

MAMALY

New member
היית צריכה להישאר איתו בבית

בעלך מרגיש רע הוא חולה.

לו זה היה הפוך??? היית צריכה ללכת למשפחה שלו בערב חג ואת עם כאבי בטן ושלשולים?
לעבודה הלך כי יש לו אחריות והצליח בערב נותר ללא כוח
בני זוג צריכים לתמוך אחד בשני לא להרוג אחד את השני.

כמובן יש נה האפשרות שאת תלכי בלעדיו בשביל "הילדים" או תיאי את הילדים ותחזרי הביתה... אני הייתי נשארת בבית עושה שולחן חג אפילו עם חביתות ומברכת על סלט אם צריך

זה מה שאני חושבת על המצב הזה.
 

נומלה

New member
את באמת רוצה לדעת מה דעתי?

כדאי לכם לעשות שלושה דברים.
1. תתחילי פחות לשים לב למה "ראוי" ומה "חושבים" ולכך ש"יש אנשים שאין להם עם מי לבלות בחג". בקיצור תצאי מהקלישות שהאכילו אותך ותתחילי להקשיב לבעלך ולשמוע ולנסות להתיחס למה שמטריד אותו במקום למה שהדודה חנה מצפה לראות.

2. בעוד חודש יגמרו החגים ואפשר יהיה בשלווה לדבר על הנושא ולהגיע להסכמים לגבי מה בשבילך הוא יהרג ובל יעבור ומה בשבילו ואיפה את יכולה ללכת לקראתו ואיפה הוא יכול ללכת לקראתך. (נגיד חג אחד עם כל משפחה חובה והיתר לא)

3. ולעולם אל תשכחי כלל ברזל. כאשר מישהו (כולל בעלך) כבר הולך לקראתך ועושה לך טובה (אין לי מילה אחרת למה שהוא עשה), כדאי לתת המון חיזוקים חיוביים כדי שהוא ירצה לעשות לך שוב טובות. אם את נותנת חיזוקים שליליים (מטיפה לו מוסר כל הדרך, מנג'סת לו, כועסת), את מייצרת במו פיך את התמריץ בשבילו לא לעשות לך טובות.
 

nirity1

New member
אמממ

בפעם הבאה במקום לכעוס להגיד בעלי היקר , אני מבינה שקשה לך לעבור את ארוחת החג עם משפחתי , אבל זה מאוד מאוד חשוב לי. בסוף הערב להגיד לו שאני יודעת שהיה לך קשה אבל אני מאוד מעריכה את זה....
בעלך עשה לך פרצופים כל הערב כי לא היית קשובה לו ולא הערכת את זה שהוא עשה ויתור למענך ( משפחה שלך כערך עליון זה הערך שלך לא שלו ! )
 

סטנגה Joe

New member
אני חושב

שעכשיו יש לו גם כאב בטן וגם כאב ראש ובקרוב יהיו לו גם כאבי ביצים.
תקשורת.
הבנה.
ויתור.
אלה דברים שחסרים כאן.
 

ivgy1980

New member
הייתם נשארים בכייף בבית שלכם

ומזמינים כמה אורחים. אבל
הלכתם בחוץ ועשיתם
טעות.
 

אייבורי

New member
אני חושב שיש פה אישה פוסטמה

אגואיסטית ושחשוב לה איך רואים אותה

אחרת הייתה נשארת עם בן הזוג החולה בבית וסועדת אותו.
 
למעלה