ירח מול שמש
New member
מה אתם הייתם עושים?
לפני כמה חודשים עברתי פה כמה פעמים, הייתי קוראת בקביעות ואפילו השארתי את חותמי לא פעם
. ושוב, עולות המחשבות. עכשיו (בלי עין הרע), הכל בסדר, טוב ויפה אבל עדיין, תמיד מגיעות השיחות האלה עם ההורים - שהם דור מאובזר בסטיגמות מפה ועד להודעה חדשה.. "תמיד רוצים שיהיה לך רק טוב", שתצליח והגבר שאיתו תתחתני (סורי, אני כותבת בלשון נקבה,בטח אתם מבינים,אבל זה מופנה ל-2 המינים.*איזה חרוזים* ) יהיה בעל מעמד טוב (כסף!) מקצוע ושההורים שלו - כנ"ל. אולי אני מקצינה ומראה את ההורים שלי בתור אנשים שליליים ויכול להיות שאני פשוט מדחיקה את זה והם כאלה. תמיד רציתי לנסוע אחרי הצבא לחו"ל וזה קורה ממש אוטוטו-אני מסיימת את העבודה המועדפת ורוצה לטוס. הוא תמיד רצה לטוס איתי וככה תכננו. ההורים שלו מאוד אוהבים אותי אבל ההורים שלי, איך נגדיר את זה, היו מעדיפים מישהו אחר (כבר הזכרתי את המעלות הנדרשות). אני כבר לא יודעת מה אני רוצה מעצמי, ממנו, מהם, מאיתנו וכו´. אני כבר לא יודעת אם אני רוצה לנסוע מרוב כל השיחות האלה שקופצות. אני מבינה שהם רוצים רק את הטוב בשבילי. מרוב שהיו ירידות עם הבן זוג, אני כבר לא יודעת מה הרגשות שלי כלפיו (ובטח ובטח אחרי כל שיחה איתם). הוא חושב עלי רציני. אני לא יודעת מה לחשוב עליו. אני יודעת שאני "יכולה להשיג יותר טוב" אבל מצד שני - לא יודעת אם אני רוצה. מה לעשות? אני אומרת שאני אתן לזמן לעשות את שלו. אולי בעוד כמה חודשים כבר לא נהיה ביחד וזה יחסוך? אולי אני אראה שינוי פתאומי ואראה אותו כ"האביר על הסוס הלבן"? חבל שאני או אחד מכם לא נביא. אבל מה הייתם עושים במקומי?
לפני כמה חודשים עברתי פה כמה פעמים, הייתי קוראת בקביעות ואפילו השארתי את חותמי לא פעם
. ושוב, עולות המחשבות. עכשיו (בלי עין הרע), הכל בסדר, טוב ויפה אבל עדיין, תמיד מגיעות השיחות האלה עם ההורים - שהם דור מאובזר בסטיגמות מפה ועד להודעה חדשה.. "תמיד רוצים שיהיה לך רק טוב", שתצליח והגבר שאיתו תתחתני (סורי, אני כותבת בלשון נקבה,בטח אתם מבינים,אבל זה מופנה ל-2 המינים.*איזה חרוזים* ) יהיה בעל מעמד טוב (כסף!) מקצוע ושההורים שלו - כנ"ל. אולי אני מקצינה ומראה את ההורים שלי בתור אנשים שליליים ויכול להיות שאני פשוט מדחיקה את זה והם כאלה. תמיד רציתי לנסוע אחרי הצבא לחו"ל וזה קורה ממש אוטוטו-אני מסיימת את העבודה המועדפת ורוצה לטוס. הוא תמיד רצה לטוס איתי וככה תכננו. ההורים שלו מאוד אוהבים אותי אבל ההורים שלי, איך נגדיר את זה, היו מעדיפים מישהו אחר (כבר הזכרתי את המעלות הנדרשות). אני כבר לא יודעת מה אני רוצה מעצמי, ממנו, מהם, מאיתנו וכו´. אני כבר לא יודעת אם אני רוצה לנסוע מרוב כל השיחות האלה שקופצות. אני מבינה שהם רוצים רק את הטוב בשבילי. מרוב שהיו ירידות עם הבן זוג, אני כבר לא יודעת מה הרגשות שלי כלפיו (ובטח ובטח אחרי כל שיחה איתם). הוא חושב עלי רציני. אני לא יודעת מה לחשוב עליו. אני יודעת שאני "יכולה להשיג יותר טוב" אבל מצד שני - לא יודעת אם אני רוצה. מה לעשות? אני אומרת שאני אתן לזמן לעשות את שלו. אולי בעוד כמה חודשים כבר לא נהיה ביחד וזה יחסוך? אולי אני אראה שינוי פתאומי ואראה אותו כ"האביר על הסוס הלבן"? חבל שאני או אחד מכם לא נביא. אבל מה הייתם עושים במקומי?
