מה אתם אומרים?
הי
מקוה שנכנסתי למקום הנכון אז גם אם לא אני אשמח לשמוע מה דעתכם.
אני בחורה בת 30, יפה, נראית טוב, חכמה, עובדת והכל טוב ויפה אלא שיש לי איזו בעיה או שלא בעיה אתם כבר תגידו.
קשה לי להיות בחברה של אנשים שלא מרגשים אותי, ואני מדברת על בנים ובנות כאחד כי אם לא כייף לי איתם ומענין לי איתם במיוחד אני פשוט משתעממת מהם.
למשל- חברה הציע לי לשבת לקפה, לצאת לבלות וכד.... אם היא לא מרגשת אותי או מענינת אותי ואני לא מרגישה שכייף לי איתה אלא בשבילי היא סתם בחורה שאפשר לעשות איתה דברים במשותף - אני לא רואה טעם לשבת איתה או לצאת איתה לבלות.
כאילו מרגישה שעדיף י לצאת לבד.
ואז מה? אני מוצאת את עצמי לא מעט בגלל זה בבית לבד, לא יוצאת ולא מבלה הרבה.
לפעמים אני מעדיפה לשבת עם עצמי בבית, או ללכת לסרט לבד מאשר עם מישהי או מישהו שסתם לא מאתגרים אותי במיוחד.
לכאורה זה ברור ונכון אלא שזה מצב לא בריא כי זה משאיר אותי עם מעט חיי חברה.
מה אתם חושבים?
אשמח לשמוע את דעתכם ומקווה שירדתם לסוף דעתי.
הי
מקוה שנכנסתי למקום הנכון אז גם אם לא אני אשמח לשמוע מה דעתכם.
אני בחורה בת 30, יפה, נראית טוב, חכמה, עובדת והכל טוב ויפה אלא שיש לי איזו בעיה או שלא בעיה אתם כבר תגידו.
קשה לי להיות בחברה של אנשים שלא מרגשים אותי, ואני מדברת על בנים ובנות כאחד כי אם לא כייף לי איתם ומענין לי איתם במיוחד אני פשוט משתעממת מהם.
למשל- חברה הציע לי לשבת לקפה, לצאת לבלות וכד.... אם היא לא מרגשת אותי או מענינת אותי ואני לא מרגישה שכייף לי איתה אלא בשבילי היא סתם בחורה שאפשר לעשות איתה דברים במשותף - אני לא רואה טעם לשבת איתה או לצאת איתה לבלות.
כאילו מרגישה שעדיף י לצאת לבד.
ואז מה? אני מוצאת את עצמי לא מעט בגלל זה בבית לבד, לא יוצאת ולא מבלה הרבה.
לפעמים אני מעדיפה לשבת עם עצמי בבית, או ללכת לסרט לבד מאשר עם מישהי או מישהו שסתם לא מאתגרים אותי במיוחד.
לכאורה זה ברור ונכון אלא שזה מצב לא בריא כי זה משאיר אותי עם מעט חיי חברה.
מה אתם חושבים?
אשמח לשמוע את דעתכם ומקווה שירדתם לסוף דעתי.
