מה אתם אומרים??????????
מחר הדיון/גט שלי. בחמישי שעבר כתבתי כאן שבעלי שלח לי תכשיט עם מכתב בקשה לצאנס נוסף והרבה מילות אהבה..... החזרתי לו את המתנה הסברתי שאני לא מסוגלת לענוד או לקבל שמבחינתי זה נגמר.... ודיברנו כמה מילים ....(מה שלא עשינו חודשים) כאב לי מאד השיחה שלנו, ישבתי לידו והרגשתי זרה. הוא ניסה "לשכנע" אותי שהוא מטופל ומשתנה ונמצא בתהליך של שינוי וכו.....אני מאמינה לו שהוא חושב כך. וגם מאמינה לו שהוא מאוזן וכו....הציע לי לצאת איתו לשבוע לחו"ל ולראות בעיניי את השינוי....לא קיבלתי את ההצעה. היום בבקר אבא שלו מתקשר. אומר רגע אחד לפני...אולי בכל זאת. תעצרי את זה....תני לו הזדמנות נוספת..... הם פשוט סוחטים אותי. ריגשית. גורמים לי לבכות ....לערער אותי. אין לי מספיק כוחות! יש בי את הצד שאני מרחמת עליו ועל המשפחה שלו. (הוא בן יחיד...אני/הוא כל עולמם) אני מאמינה לו שהוא רוצה ורצה לעשות שינוי...אבל כבר עברתי איתו 5 שנים שכאלה...של צאנסים ע"ג צאנסים. וכל צאנס אמר כמו עכשיו לא הייתי. ואני מרגיש שינוי וכו. כל המילים ששמעתי מאביו וממנו השבוע שמעתי בעבר כבר בצורה כזו או אחרת. נכון שעכשיו "המכה" הייתה מכה ...ואנחנו כבר פרודים 9 חודשים מה שלא היה בעבר...... אבל.........................אני חוששת שאם אתן לו את השבוע שהוא מבקש....קשה לי אפילו לחשוב לצאת איתו לשעה אז שבוע?!!! אני אח"כ אצטרך להתחיל את כל התהליך....מהתחלה....ולזה אין לי כח! אני את ההחלטה שלי קיבלתי/אקבל....עד סוף היום.... מה אתם אומרים, מאמינים בשינוי?? אדם שהיה קנאי/חונק יכול לשחרר? עצבני ברמה "גבוה" יכול להיות רגוע? אובססיבי וחרדתי.....ל-(מה ההפך?) אני יכולה להמשיך...אבל העקרון הובן לא?
מחר הדיון/גט שלי. בחמישי שעבר כתבתי כאן שבעלי שלח לי תכשיט עם מכתב בקשה לצאנס נוסף והרבה מילות אהבה..... החזרתי לו את המתנה הסברתי שאני לא מסוגלת לענוד או לקבל שמבחינתי זה נגמר.... ודיברנו כמה מילים ....(מה שלא עשינו חודשים) כאב לי מאד השיחה שלנו, ישבתי לידו והרגשתי זרה. הוא ניסה "לשכנע" אותי שהוא מטופל ומשתנה ונמצא בתהליך של שינוי וכו.....אני מאמינה לו שהוא חושב כך. וגם מאמינה לו שהוא מאוזן וכו....הציע לי לצאת איתו לשבוע לחו"ל ולראות בעיניי את השינוי....לא קיבלתי את ההצעה. היום בבקר אבא שלו מתקשר. אומר רגע אחד לפני...אולי בכל זאת. תעצרי את זה....תני לו הזדמנות נוספת..... הם פשוט סוחטים אותי. ריגשית. גורמים לי לבכות ....לערער אותי. אין לי מספיק כוחות! יש בי את הצד שאני מרחמת עליו ועל המשפחה שלו. (הוא בן יחיד...אני/הוא כל עולמם) אני מאמינה לו שהוא רוצה ורצה לעשות שינוי...אבל כבר עברתי איתו 5 שנים שכאלה...של צאנסים ע"ג צאנסים. וכל צאנס אמר כמו עכשיו לא הייתי. ואני מרגיש שינוי וכו. כל המילים ששמעתי מאביו וממנו השבוע שמעתי בעבר כבר בצורה כזו או אחרת. נכון שעכשיו "המכה" הייתה מכה ...ואנחנו כבר פרודים 9 חודשים מה שלא היה בעבר...... אבל.........................אני חוששת שאם אתן לו את השבוע שהוא מבקש....קשה לי אפילו לחשוב לצאת איתו לשעה אז שבוע?!!! אני אח"כ אצטרך להתחיל את כל התהליך....מהתחלה....ולזה אין לי כח! אני את ההחלטה שלי קיבלתי/אקבל....עד סוף היום.... מה אתם אומרים, מאמינים בשינוי?? אדם שהיה קנאי/חונק יכול לשחרר? עצבני ברמה "גבוה" יכול להיות רגוע? אובססיבי וחרדתי.....ל-(מה ההפך?) אני יכולה להמשיך...אבל העקרון הובן לא?
