לא לא לא!!!
מצידי אל תעבוד! אני מוכן לצוד כל היום ולרוץ סתם בשביל הכיף, ואם מישהו מקבל מזה כסף או מימון הייתי ככה נותן לכם דברים בכיף רק כדי שתמשיכו להתפלל כמו בכל הסיפורים העתיקים והאגדות האלו וכמובן שגם היום, אם תביט ותראה את כל מרכזי הקניות למינהם... אין לי בעייה עם זה, אבל אינני סובל לדעת שבסופו של דבר, כל דרכי ה' מביאות את האדם לקבל טיפול פסיכיאטרי בכפייה. אינך יודע כמה זה מקומם אותי, בכלל, לדעת שאחד הפתרונות הברורים אם לא היחידי של החברה הזו הוא לאשפז אדם בכפייה, ויבוא אפילו איש מן החסידות ויצדיק אותם... זו הסיבה שאינני סובל את הדת ואת הטקסט הזה... אני לוחם חופשי, אני יוצר חופשי, אני עוסק חופשי ואני לא פועל לפי שיטה אשר אמורה להגביל לי שטח או טווח פעולה ליצירה ובניית דברים... אני שונא לקבל הוראות מפסיכיאטר ומרב ומכל אחד מאלו כאשר אני יודע שלפעולות שלי יש ערך מעשי וזו חברה שאינה יכולה להציע אף פתרון מלבד אשפוז אדם והצדקתו, ולכן אני מחרף ומתנגד בכם... זה מכעיס אותי שפעולות שאני ביצעתי הן לחינם...! שהייה במוסד עולה המון כסף למדינה, ואנשי חסד בד"כ אמורים להשתמש בכסף למטרה שפועלת למען הזולת ומרצונו, כי אני לא ביקשתי להיות במוסד, ואם מישהו רצה לתת לנזקקים האלו ואף אחד לא ביקש ממני עזרה מעולם, אינני מבין מדוע עמותות שונות צריכות לפרסם שהן זקוקות לתרומה ממני. זו חברה שהאמנתי בה, והייתי בטוח שאני יכול לעשות דבר בעבורה, וגם קל מאד לשקם אותה. לכן אני מוצא את הדת הזו תבוסתנית מאד בגישה שלה, ואיפה שאחרים דרשו על חוק מסויים הסתובבתי באומללות גדולה ובכעס רב, ובצרות של חינם... כל מה שרציתי הוא להיות מאושר ולהרגיש התלהבות ולאף ברסלב אין הצדקה לשים אותי במוסד כדי שיתכפרו יסורי לעולם הבא... זהו שקר, ואנשים סובלים בגללו ואינם יכולים להודות באופן שהם יכולים להכיר במעשיהם... אני בחיים לא מוכן לסלוח לאנשים שבחרו להתעלל לחינם באחר שלא דרש ולא ביקש, ובעניים שהיו צריכים את הכסף יותר ממני... ולטפל בהם היה מכניס לי את אותו הסכום שאני מקבל מן הקצבה, ואם לא, הוא היה לפחות מצדיק עזרה מסויימת כנגדי. מדובר באנשים בשר ודם, בחברה ממשית, והם סובלים חרפת רעב מדי יום... אני לא מתאמץ ממה שאני עושה, אני נהנה מכך, ויוצא מזה שכר פעמים רבות, ובכסף שאני מקבל או משיג אני פועל למענם... פעולה על פי הלכה סיכלה זאת פעמים רבות ויצרה ממני עבד בנפשי ורוחי ומנעה ממני לתת מעצמי ולהעניק ברצון וללא קושי... זכור, הדת פעמים רבות אוסרת על גאווה, שחוק והוללות... הרגשות שאני מרגיש הופכים אותי לחזק מאד, ולא התחלתי עם כל העסק הזה בכלל אלא מהסיבה שאני לא לקחתי את חיי ברצינות המסוכנת הזו... אני בשליטה, חשבתי לפעול למען הזולת בטוב ואושר ובהתלהבות... לא ידעתי שהחוקים הם שב במקום ואל תעשה דבר חוץ מהנחת תפילין בלי לדעת אפילו לגבי מה שאני עושה... אם הם כל כך רצו שאוכל משהו, מדוע היו להם כל כך הרבה הלכות המתנגדות לכך, ומדוע אני מוצא עצמי בכל זאת, פעמים רבות על שולחנם של אחרים בניגוד לרצוני, כאשר את מזוני האישי אינני יכול לאכול אפילו מאותם טעמי מוסר? אם זו אשמתי, אין לי בעייה לתקן ופשוט להחזיק מעצמי בהמה ממש חזקה ואדירה... אני בטוח בעצמי, או בדמות שאני משחק, וכאשר החברה הזו לוקחת אחריות, אני בוטח מספיק גם בעושר ובממון שלי, משום שהוא יכול לספק רבים וטובים... ערך של פעולה המקיימת אחר, במיוחד כאשר הוא נזקק לכך הוא עצום, ואין לי פחד להצהיר שערכי מילים מאבדות את המשמעות שלהן כאשר אני למשל, קונה ורוכש מוצרים באופן חוקי, וללא גזלת הזולת. זה כיף, ולא רציתי להמנע ממנו.
