מה אפשר לומר...

[מיכאל למלם]

מה אפשר לומר...

מה אפשר להגיד למישהו שלא מוצא שום טעם בחיים שלו, שחושב שהחיים הם סתם. וסובל, סובל הרבה ולא מוכן לקבל שום תשובה מהארסנל הפילוסופי. אני שואל את השאלה בדיעבד, כפוסט מורטם על חבר שהתאבד ושאל בעצם שוב ושוב במשך חודשים את השאלות הפילוסופיות הגדולות ולא ידעתי לתת לו תשובה. ואת התשובות שניסיתי לתת הוא לא היה מוכן לקבל. אולי בעצם כל העניין היה שלא הייתי מוכן להיות שם בשבילו, שהעדפתי להתרחק ממנו כי כל השאלות הנוקבות האלה מטרידות גם אותי וגם לי אין שום תשובה מוחצת, אולי פשוט לי לא רע כל-כך כמו שהיה לו. מה הטעם בחיים? למה אנחנו סובלים? האם החיים הם סתם?

 

[מיכאל למלם]

מה אפשר לומר (2)

ואולי אין הרי מה לומר. "מה הטעם בחיים", אולי זו שאלה שאיננה אלא ביטוי של מחלה, של דיכאון, כמו שאיבחנו אצלו הפסיכיטארים, כמו שאיבחנו אצלי הפסיכיאטרים. ואולי אין מה לומר על הטעם בחיים, על המשמעות הנעלמת. זו הייתה, אם הבנתי נכון, עמדתו של ויטגנשטיין. כאשר שאלתי את השאלה הזו לא ביטאתי משהו שניתן לבטא בשפה. המונח "טעם" לא היה משהו שניתן לבטא בעזרת תמונה לוגית של העובדות ונמצאת באותו מקום שלא ניתן לבטא אותו, אבל אותו משהו אכן קיים גם אם לא ניתן לביטוי בשפה. את התשובה הזו לא ניסיתי עם אותו חבר, ואולי בעצם לא חבר במלוא מובן המילה, אלא חבר למחלה, חבר לאותה מסגרת טיפולית, כי הרי שנינו היינו באותו מקום טיפולי ושנינו היינו בדיכאון. רק שבניגוד אלי, שאיך שהגעתי לאותו מקום הדיכאון הלך ודעך לאט לאט מיום ליום עד שחלף לו. אצלו, הדיכאון רק הלך והעמיק מיום ליום עד הסיום הטראגי. אנשים בדיכאון שואלים את השאלות הגדולות של החיים. ואולי אותי מה שמציל מהמוות הוא אותו משהו שלא ניתן לביטוי, משהו שלא הייתי יכול להעביר אליו, כי הוא חשב מדעית על החיים, שהם סתם. מה שנכון. אבל יש גם את מה שלא ניתן לביטוי מדעי. ניסיתי את אריסטו, משמעות החיים היא השאיפה לאושר, על מישהו בדיכאון חריף ולא מרגיש ולו קמצוץ של אושר כבר שנים. די פאתטי. ניסיתי את קאמי, אבל זה היה כבר ממש נואש. ניסיתי...ובעצם מה זה בכלל התפקיד שלי, יש פסיכיאטרים, יש פסיכולוגים. ואני בכלל מטופל כמוהו עם חוסר אונים וייאוש ודיכאון, שחלף, אבל משהו ממנו עוד נשאר ולעולם ישאר עד מותי הטבעי. מה כבר יש לומר על חבר, או בעצם חבר להפרעה הפסיכיאטרית, ששאל את כל השאלות הגדולות, אבל בעצם לא היה מוכן לקבל שום תשובה. אין מה לומר.

 

[Tom Aras]

כתבת יפה..

לדעתי משמעות החיים הוא התפתחות הנשמה. כל אדם מסמל לנו חלק אחר בנשמה, ובגלל שכל אחד נולד אחר, המסע של כל אחד הוא שונה. ברגע שהנשמה "תתוקן" נסיים את תפקידנו בעולם, ועלינו ליצור קשר עם אנשים ולהתפתח כך. אבל אני מסכים איתו- מאיפה מוצאים אומץ ובטחון למצוא את המשמעות האמיתית עבורך.

 

[מיכאל למלם]

הי טום

מה שהצגת מזכיר את התשובה היהודית/קבלית לטעם החיים, אבל לפי השיטה הזו אנחנו לא מתקנים איזו נשמה פרטית מיוחדת שלנו, שמתגלגלת לה במרחבי הנצח, אלא אנחנו מהווים בעצם חלק מנשמה אחת, מאיזה מכלול, שהוא מתקיים לנצח ואנחנו החלקים שמרכיבים אותו ואנחנו בחיבור ביננו מתקנים אותו, או ליתר דיוק מבטאים את התהליך שמהווה התיקון שלו. את התשובה הזו לא חשבתי אפילו לנסות על החבר המתאבד שלי. הוא האמין במתמטיקה ופיסיקה ולא חשבתי אפילו לנסות מין הסבר קשה שכזה. ניסיתי להציע לו לקחת את השאלות האלה כמוטיבציה למחקר ומחשבה, שזה מה שאני עושה- כמה שזה לא פשוט ומייאש וסיזיפי, אבל לא הצלחתי. עכשיו הוא שותק ולא ידבר עוד לעולם... באיזשהוא מקום הוא היה אדם מאוד ציני, מאוד קשה, מאוד סובל- אולי הוא לא היה מסוגל לחיות פשוט והגיע זמנו. עכשיו כבר אין מה לעשות.

 

[גילת אפרים]

משמעות החיים

"הֲבֵל הֲבָלִים אָמַר קֹהֶלֶת, הֲבֵל הֲבָלִים הַכֹּל הָבֶל" (קהלת א', 2) צר לי מאד על חברך שהתאבד... התהייה אודות משמעות החיים העסיקה את האדם עוד מקדמת דנא. ונכון הוא הדבר, שאדם בעל נטיות דכאוניות נוטה לראות את העולם כשמיים מעוננים, ההולכים ומתכסים בעננים יותר ויותר שחורים- עד שכבר לא נותר זכר לאור... גם קהלת, שאת דבריו ציטטתי למעלה, מנסה למצוא יתרון בר-קיימא בעולם- מנסה ואינו מוצא, מה שמביא אותו להכריז, כבר בראשית דבריו בספרו, את מסקנתו מניסיונותיו. יחד עם זאת, ובראיה רטרוספקטיבית על חייו, מכריז בפנינו קהלת: "וְרָאִיתִי, כִּיאֵין טוֹב מֵאֲשֶׁר יִשְׂמַח הָאָדָם בְּמַעֲשָׂיו--כִּי-הוּא, חֶלְקוֹ" (ג', 22) וכן: "שְׂמַח בָּחוּר בְּיַלְדוּתֶיךָ, וִיטִיבְךָ לִבְּךָ בִּימֵי בְחוּרוֹתֶיךָ, וְהַלֵּךְ בְּדַרְכֵי לִבְּךָ, וּבְמַרְאֵי עֵינֶיךָ... וְהָסֵר כַּעַס מִלִּבֶּךָ, וְהַעֲבֵר רָעָה מִבְּשָׂרֶךָ" (י"א, 9- 10). ואם הזכרת את דברי אריסטו בדבר השאיפה לאושר, הרי שבדבריו אלה ממליץ קהלת לאדם הצעיר לעשות כל שביכולתו כדי להיות מאושר- ליהנות ממעשי ידיו, ללכת אחר משאת לבו ועיניו, להסיר דאגות מלבו כדי שאלה לא יפגעו בבריאותו (הגופנית כמו גם הנפשית)... ומה לגבי משמעות החיים? האם זוהי איזו שהיא משמעות גדולה ועצומה שלאורה אנו צריכים/אמורים לחיות את חיינו? לטעמי, אין אחת שכזאת... ואני תוהה: בעצם, לשם מה אנו צריכים משמעות שכזו? מה החשיבות שלה? במה משמעות שכזו תתרום לחייך? יחד עם זאת, אני סבורה כי ישנם דברים רבים המספקים משמעות לחיינו, הנותנים לנו סיבה לקום בבוקר- סיבה לחיות! באותם הדברים כדאי להתמקד- לשחזר את ההנאה מהם, להרבות מהם- בנחישות ובהתמדה... מהם אותם דברים? כל אחד והדברים הסובייקטיבים המספקים משמעות לחייו, ובהחלט אפשר לתור אחריהם, בחכמה ובדעת, למצוא וללכוד אותם... יום נעים, מחוייך ואופטימי....

גילת

 

[מיכאל למלם]

הי גילת

עלתה לי מחשבה לא מזמן מתוך המחשבה שלי על מה הטעם בחיי, שהיא מה הטעם בקיומו של אלוהים. נניח שאלוהים קיים מה הטעם בכך שהוא קיים. מה הטעם בקיומו של יש כל יכול, יודע כל, נצחי, אינסופי. הרי הוא סתם קיים, כי הוא קיים. (או היא) אבל בניגוד לאלוהים שלא יכול אלא להיות קיים, אנחנו יכולים לבחור במידה מסויימת אם להיות קיימים, יש לנו חופש בחירה שלאלוהים אין. על אותו משקל של האם אלוהים יכול לברוא אבן שהוא עצמו לא יכול להרים. וכך, אכן, אני מסכים איתך, האם בכלל יש לנו צורך לאיזו משמעות מוחלטת ואובייקטיבית לחיים שלנו? אמרתי את זה כמה פעמים לחבר המתאבד שלי, שגם אם החיים הם סתם כמו שהוא אומר, כמו שאני אמרתי פעם אחת, אין בזה שום ערעור על עצם החיוב שבחיים. "ואם אנחנו חייים סתם, נו, אז מה? זה אומר שאנחנו לא צריכים לחיות". תודה על תשובתך המעודדת

 

[גילת אפרים]

בוקר טוב, מיכאל

אתה יודע, תורות שונות מבקשות לענות על שאלת המשמעות בחיים, ועל השאלה מדוע אנו בכלל כאן, בכך שהגענו עד הלום לשם ייעוד מסויים, לעשות איזה "תיקון"- Tom Aras כבר נגע בנקודה הזו. לפי גישה זו, נוכל לומר שלעולם לא נדע למה, בעצם, אנחנו כאן, אלא שעלינו לחיות כטובים ומיטיבים מפני שנראה שלשם-כך 'נשלחנו' הנה. ונכון, גם "אם אנחנו חייים סתם", אין זה אומר "שאנחנו לא צריכים לחיות". ואני הייתי משתדלת להפוך את המילה "צריכים" ל- "רוצים". אילו דברים, אם יהיו בחייך, יהפכו את החיים לרצויים בעיניך? מהם הדברים היגרמו לך לקום בבוקר עם חיוך, וציפייה ליום החדש? יום נהדר...

גילת

 

[י ו ר ם 7]

מבט

http://www.flix.co.il/tapuz/showVideo.asp?m=1305798

 

[י ו ר ם 7]

אפשרות

http://www.flix.co.il/tapuz/showVideo.asp?m=1305798

 

[י ו ר ם 7]

מורה

 

[hamarmiroo]

הטעם בחיים

לפי חכמת הקבלה בת ה5000 שנים הטעם בחיים הוא להגיע להשתוות עם הטבע=הכח העליון השתוות כדי שנוכל לחיות עם הטבע בהרמוניה מושלמת בהרגשה אין סופית מעל זמן, תנועה, מקום. ללא הגבלות וללא חוסרים עם מילוי אין סופי של תענוג שלא נגמר ורצון שלא נגמר אלא גודל עוד ועוד יחד עם המילוי האין סופי. בשביל להגיע למטרה נשגבה זו אליה חייב להגיע כל אדם ואדם ללא הבדל דת , גזע ומין, עלינו לשנות את תכנותינו שהם תכונות הפוכות מן הטבע ב100% ולהגיע עם כוח הטבע ל"השתוות הצורה" , אנו בני האדם הפוכים מכוח הטבע או אלוקים (זה לא משנה איך קוראים לזה) בתכלית ההופכיות, דבר שנוצר כך במיוחד ע"י אותו טבע עצמו שיצר אותנו, בכדי שנוכל להגיע לשלמותנו באופן כזה שלא יהיה פגם בשלמות וכדי שלא נרגיש מתנת חינם ובושה, אלא בכוחות עצמינו עלינו לחזור חזרה למצב השלם בו היינו לפני שנפלנו למקום האפל בו אנחנו נמצאים כיום, תפיסת "העולם הזה" האפל והגרוע מכל גרוע. לכן בעזרת חכמת הקבלה וספר הזוהר, בה יש את כל התשובות לכל השאלות נוכל להתחיל לעלות בסולם המדרגות המובילות לתכלית הבריאה שהיא - להיטיב לנבראים, חכמת הקבלה, החכמה איך לקבל תענוגים. אנחנו איננו יודעים לקבל תענוג!!! ברגע שאנו מקבלים תענוג לתוך הרצון שלנו, הוא מייד נכבה , כדוגמת אדם צמא מאד, בשתיית הלגימה הראשונה מן המשקה התענוג נמצא ברמה הגבוהה ביותר, עם שתיית הלגימה השנייה התענוג פוחת, בשלישית פוחת עוד, וכך הולך ופוחת עוד ועוד עד שכבר אין תענוג ואין שום רצון לשתות, כך בכל דבר ודבר שהאדם רוצה להשיג, התענוג רק נוגע ברצון ומייד הולך ופוחת עד למימוש מהיר בו אין יותר תענוג, וכך כל האנושות רצה ממקום למקום בלי לממש תענוג ובלי להשיג מילוי מכלום, כיום בעולמינו, יש הכל מהכל, אך אין באמת תענוג ואין סיפוק. אי אפשר ממש ליהנות אלא לרגע קט ומיד אחריו באה אכזבה כך בכל דבר, במין, באוכל, בכבוד, בשליטה בממשלה....... וזאת משום שאין לנו השתוות עם הטבע ולכן אנו לא יודעים למלא את הרצונות שלנו. יש עוד הרבה, הכל כתוב כבר אלפי שנים, חכמת הקבלה- החכמה איך לקבל תענוגים! באמת.