מה אני מרגיש עכשיו?

[בן טל-שחר]

מה אני מרגיש עכשיו?

בהמשך לשרשור המרתק שפתח nonomind - שרשור שממשיך עדיין להתפתח ורחוק מלמצות את עצמו - רצוני לבקש את עזרתם של באי הפורום החכמים והמנוסים.

אם אני שואל את עצמי מה אני מרגיש עכשיו, אני מתקשה להשיב על כך במלים.
אני מרגיש משהו, ללא ספק.
חברה נסתה קודם לברר איתי מה אני מרגיש עכשיו, בעזרת שאלות.
לדוגמה, היא שאלה "האם אתה מרגיש עכשיו X? האם אתה מרגיש עכשיו Y?"
ואפילו: "האם מה שאתה מרגיש עכשיו דומה יותר ל-X או ל-Y?"
והתקשיתי להשיב על כך.

אני חש שיועיל לי להעשיר את השפה המילולית הרגשית שלי, כך שכן אוכל לבטא את רגשותי במלים.
אינני חווה שאינני מרגיש את רגשותי כרגע.
אני חווה שאין לי מלים בשבילם.

אני חווה, לרוב, תערובת של רגשות.
אני זוכר, מלימודי המשחק, שהמורה היתה מבקשת לדעת "מה הרגש הפעיל כרגע, מה אתה מרגיש עכשיו?" והייתי מתקשה להשיב לה. "אני מרגיש הרבה דברים עכשיו", הייתי מתעקש. "מה הרגש העיקרי?" היתה היא מתעקשת מצידה.
ולרוב לא ידעתי להצביע על רגש עיקרי.
"זה משתנה כל כך מהר", הייתי אומר לה, "בזמן שאני משיב, זה כבר משתנה".

לא תמיד זה ככה.
אתמול, לדוגמה, הרגשתי פגוע ומותקף ופרצתי בבכי.
ממש מיררתי בבכי, בחופשיות.
זו שהייתי איתה באותו זמן התפקעה מצחוק מכך, מה שגרם גם לי לצחוק, כמובן... כך שמצאתי את עצמי בוכה וצוחק באותו זמן.
נהניתי, כמובן, מהחוויה. הרגשתי מחובר לעצמי.
כאשר היא שאלה אותי מה אני מרגיש ומדוע אני בוכה, יכולתי להשיב חלקית - וזה יותר מאשר בדרך כלל.
ציינתי מספר רגשות ברורים שהיו שם (כגון עלבון, חוסר אונים ופחד) ומספר חוויות ברורות שהיו פעילות שם (כגון זו שבה "מטיחים בי דברים" ואני מתבונן בעיניים גדולות כאלה, חווה כאב רגשי וחוסר אונים תקשורתי).

אגב, הרגשתי מצויין בכל אותו זמן.
נהניתי להרגיש את הרגשות שבתוכי ולתת להם ביטוי.
והמשכתי להרגיש כל אותו זמן, במעמקיי, אושר ושלווה. שמחה. ידיעה שהכל ממש בסדר עכשיו.

אז מה, איך אני יכול להשיב ביתר קלות, במלים, על שאלה כגון "מה אני מרגיש עכשיו?"
אני רוצה...! תודה!

 

[ינוקא1]

כבר עשית את הצעד החשוב -

שאלת.

ותודה על שאלתך החשובה

הדרך היא לשאול כמה שיותר , ולענות כמה שיותר.

דרך נהדרת נוספת היא כתיבה - אפילו לכתוב יומן.

כי התפתחות מורכבת משני חלקים -
בהתאמה לצ'י גונג , יש את הקטע "להיות רך" ומשתנה , ויש את הקטע של "להיות בעל מרכז".
שלהיות בעל מרכז גם אומר להיות ממוקד , חד , מדויק.

בלהיות רך ומשתנה , אתה כבר מושלם. אתה יכול להרגיש את כל הרגשות ביחד

אך לענות על השאלה "מה אני מרגיש עכשיו", זה בעצם פיתוח המיומנות השניה - להיות ממוקד , חד ומדויק.
זה דורש ממך "לבחור" מתוך מגוון האפשרויות , ולהתייצב מאחורי הבחירה שלך.
זה דורש הרבה אומץ !
זו למשל מיומנות חיונית על מנת להוביל אחרים - היכולת להחליט ולבחור מתוך מגוון האפשרויות.
לקבל גם את האפשרות ש"אפילו אם אני טועה , כך אני בוחר !".

כשעליתי על העניין הזה לראשונה , של החשיבות לבחור את בחירותינו ולהחליט ויהי מה , בכל פעם שאמרתי לעצמי "אני בוחר כך" , הייתי מרגיש ממש "פתיחה אנרגטית" באיזור הלב.

 

[בן טל-שחר]

תודה על התשובה

לקחתי ממנה דברים טובים

 

[lightflake]

התרגיל של נונומיינד

לפחות להבנתי, השאלה "מה אני מרגיש" היא למעשה ההוראה הפנימית "אני מרשה לעצמי להרגיש" או "אני מקבל את ההרגשה שלי עכשיו" ומה שעיקרי כאן הוא להרגיש באמת
כל פעם שאנחנו מנסים להכניס למילים משהו אין לנו אלא לצמצם חוויה לתיוג שכלי מאוד מוגבל וכללי ולרוב עצם התיוג הזה ממש פוגם בחוויה המיידית !

 

[בן טל-שחר]

כן, ודאי שאין לי עניין לתייג-על-מנת-לאבד.

אינני חושש להגיד לעצמי "אני מרגיש X", במידה והדבר מסייע לי לשים לב. אני יודע שזוהי מחשבה ותו לא. לא אצמצם את חווייתי למחשבה זו. חוויית הקושי שידעתי קשורה היתה יותר לתקשורת עם אחרים, הבעתי בפניהם, שיתופם. חוויה זו מתמוססת באור ככל שיש לי פחות ופחות בעיה איתה. חחחחח.

כן, גם לי אין ספק שזוהי ליבתו החשובה ביותר של התרגיל: אני מרשה לעצמי להרגיש בדיוק את מה שאני מרגיש עכשיו.
כמה נפלא להרשות לעצמי להרגיש את מה שאני מרגיש עכשיו.

 

[neophile]

התשובה הקצרה

היא שאי אפשר להתבונן ברגשות בלי להתבונן במצב התודעה אבל המושג הזה "מצב תודעה" הוא זר לרוב האנשים ואין להם שפה בשבילו .

כל הרגשות החיוביים תמיד קשורים למצבי תודעה גבוהים יותר -
עצם היכולת להתבונן בעצמי ולא להיות במצב תודעה נמוך , עצם היכולת לא להיות בדיכאון וכו' היא שמחה ...

בגלל זה התשובה השכיחה ביותר לשאלה "מה אני\אתה מרגיש" החיובית ביותר - היא "לא רע"
אם כי לרוב האנשים יהיו סיפורים שונים ומשונים על מה שההוא עשה ומה שההיא אמרה ואיך היא עצבנה אותי או איך ההוא לא כיבד אותי וכו'

לכן כתבתי שאלו מים עמוקים מדי , מפני שרוב האנשים לא יודעים בכלל מה זה מצב תודעה וגם אלו שיודעים הפכו את הידיעה הזאת להוויה במידות משתנות .

 

[בן טל-שחר]

כן.

לכן, כשאני יודע מה אני מרגיש, זה גם פחות חשוב

 

[Lin Wu]

מבין את ההרגשה

גם לי קשה לרוב לתאר את החוויה שלי לאחרים, לא ברור לי אם זה חוסר פוקוס מצדי או "שדה ראייה" מצומצם של אחרים.

היום כבר קל לי יותר ואני לא מנסה להסביר הכל תמיד, אני בד"כ בוחר חלק קטן ומקבל בכיף את האפשרות שלא אהיה מובן לחלוטין.
הרבה פעמים זה תלוי בשותף לשיחה, אם יעניין אותו ואראה שאנחנו "מסונכרנים" אולי אחלוק עוד.

היום אני מוקף גם ביותר אנשים המסוגלים "להכיל" עוד ממני וזה מקל עליי

 

[בן טל-שחר]

תודה, נהניתי מהשיתוף.

וגם לי, מאז הבעתי את החוויה שהבעתי בשרשור זה ובעקבות כך נעצתי בה את מבטי שלי, בתוך תוכי, פתאום התקשורת נעשית ברורה וקלה יותר בנקודה זו. אני מגלה עכשיו שכבר אין לי פאקינג בעיה להגיד "אני חווה עכשיו תערובת של רגשות" (למשל) ואף להבליט בתוכה את מה שמתחשק לי לבטא באותו רגע או אני מוצא כראוי.

 

[נוכח]

רגשות ומילים.

אז כמו שאנחנו יודעים, באופן כללי למילים יכולת מוגבלת לתאר את המציאות.
הרגשות שלנו הם חלק מהמציאות שלנו.
ככה שברגע שבו אתה מתאר את רגשותיך במילים, כבר נוצר עיוות מסוים.
וזה בסדר כמובן (אם זוכרים לטפל בזה נכון).

הרגשות הן הרי קשת עצומה של אפשרויות הוויה.
בבואנו לדבר עליהם אנחנו נאלצים לערוך קצת את המציאות הספיציפית הזו בתוכינו על מנת לייצר דימוי שלה בעולם המילולי.
זה כמו שערכו את הפסנתר.
לפסנתר יש מלא צלילים. אבל יש עוד מלא שלא מיוצגים שם.
בין דו לרה יש בקירוב אינסוף צלילים

בין פה לפה דיאז יש שוב את אותה הכמות.

ובכל זאת יצרו את הפסנתר והוא מספק כפי שהוא.
לא תמיד יש צורך בכל הקשת האינסופית שקיימת, אולי, בכל תחום.
אני מנחש שבאופן סטטיסטי, למעט מאוד מוזיקאים קרה שהם נגשו לפסנתר על מנת לבטא את עצמם והתבאסו שאין להם צליל בין פה לפה דיאז.

כמו קשת הצלילים בפסנתר, יש גם את קשת הצבעים, זו המופיעה בשמיים.
אחד הדברים היפים בה הוא זה שהצבעים בה הולכים ומתגבשים אל משהו מוצק ומוברר - אדום!
צהוב!
ירוק!

על מנת למלל את הרגשות יש לפעמים צורך לפעול באופן דומה למה שהטבע ייצר בקשת בענן ובמכשירי הראיה שלנו.
עריכה.

כשעורכים, חלק מחומר הגלם נשאר על רצפת חדר העריכה.
זה משהו שיכול להחוות כגסות.
וגם לא.

כשאנחנו שולחים את יד ימין ללטף את שיערה של אהובתינו, אנחנו מוותרים באותו הרגע על אינסוף דברים שאנחנו יכולים לעשות עם יד ימין, עם המבט שלנו, עם הלב.
כשרוצים לעשות את זה, זה לא נחווה כוויתור.
כשרוצים לתאר את הרגשות.
כשממש ממש רוצים, זה הופך פחות לנורא העובדה שאנחנו מעוותים קצת.

לפעמים אני אעדיף להגיד למישהו - אני כועס עליך, ואני לא רוצה לדבר איתך בכלל, לך מפה יא חתיכת חנווני!
מאשר להגיד לו, אני פגוע וקצת מבוייש, ואני מפחד להתמודד עם השיחה איתך כרגע כי יש לך כולת לתקשר בצורה שאני מפחד ממנה ו.....




טכניקה שאתה יכול לנקוט בה על מנת לבצע התקדמות היא ליצור סרגל רגשות כזה וליצור באמצעותו גרף של רגע נתון.

מה אני מרגיש כרגע, בו נראה מה יש בסרגל.... התאהבות.
אה... 4 מתוך 10.
בלבול.
מממ... הייתי אומר באיזור ה-8.
וכך הלאה.

כדאי לדעתי להתחיל עם סרגל מצומצם ככל האפשר, ועם העבודה לאפשר לרגשות שממש מציק לך שאינם נמצאים בסרגל להיכנס.
מציק.
מממ... לא יותר מ 1 וחצי.

 

[נוכח]

תוספת קטנטנה.

לתאר ועל ידי כך לעוות את מה שאני מרגיש, לא אומר שאני אשכרה מעוות את מה שאני מרגיש.
כן?

 

[ינוקא1]

ווואווו !

 

[lightflake]

הספקטרום של האור הנראה (קשת)

לדעתי אתה קצת מבלבל בין הספקטרום של שבירת האור הלבן לבין איך שהרשתית של העין קולטת ורגישה לתדרים השונים + הפרשנות המוחית של המידע (וזה שונה בין מוח אנושי למוח של חיות אחרות)
אבל כן, זה עדיין דבר "טבעי" (של העין והמוח האנושיים)

מה שאני התכוונתי מקביל לציטוט הידוע של הפסיכיאטר אריק ברן:

The moment a little boy is concerned with which is a jay and which is a sparrow, he can no longer see the birds or hear them sing.

 

[lightflake]

כתבה מעניינת על ראיית צבעים

http://www.calcalist.co.il/local/articles/0,7340,L-3524269,00.html

 

[ינוקא1]

מדהים

 

[ינוקא1]

המשפט שהבאת ממש לא נכון.

הדבר היחיד שיצא זה שלאחר שהילד ילמד להבחין בין דרור לציפורים אחרות , בפעם הבאה הוא יהנה מלהבחין בצפצפוף של הדרור לעומת הצפצוף של הציפורים האחרות.

מה שאתה אומר זה שלא כדאי להבחין בגוונים כי זה מונע את החוויה של לראות את התמונה בכללותה.
לכן לדעתך עדיף לראות את כל התמונה באופן מטושטש ולברוח מהגוונים השונים.

אך האמת היא הפוכה - דווקא ככל שאתה מסוגל לראות את הגוונים השונים יותר , אתה מסוגל להנות גם מכלל התמונה יותר.

 

[ינוקא1]

אם

ננסה להבין את הרעיון שלך כך שיהיה נכון , אז מה שמונע מלראות את כלל התמונה זו לא ההבחנה בין הגוונים השונים , אלא ההיצמדות לגוון אחד.

כלומר - בתיאור של רגשות ובהבחנה בין רגשות אין שום בעיה ושום מכשול להארה.
ההיפך - ככל שתבחין יותר , החוויה של כלל התמונה תהיה אמיתית יותר.

הבעיה היא בהיצמדות לרגש מסוים.
כלומר הבעיה היא בחוסר היכולת לתאר את כלל התמונה , כי האדם מתמקד רק בגוון הנמצא בפינה השמאלית.

 

[נציב המים]

נסיון לאחד בין הגישות

נראה לי שלא משנה לאיזו רזולוציה תרד, לעולם לא תוכל לתאר בדיוק את החוויה שלך.
המילה היא רק כותרת המקבצת תחתיה טווח אינסופי של חוויות. הרי כל דרור שונה ממשנהו, כך שהמילה "דרור" אמנם מבדילה בינו לבין עורב, אך אינה מספיקה בכדי להבדיל בין דרור אחד לאחר. בצורה דומה, המילה "עצב" מתארת טווח אינסופי של רגשות. את הרגש הספציפי, כמו את שיר הדרור הספציפי, ניתן רק לחוות אך לא ניתן לתארו במילים באופן מדוייק.
בכדי ללמד או לספר על חוויה, אין לנו ברירה אלא להשתמש במילים, כך שלבטח עלינו לרדת לרזולוציה הקטנה ביותר, בכדי להעביר את החוויה באופן המדוייק ביותר שניתן.
אחת מתכונותיו של מורה טוב היא רמת הדיוק בה הוא מסוגל להעביר את תחושותיו ומחשבותיו.

מצד שני, כאשר אנו מביטים אל תוך עצמנו, אפשר לנסות להרגיש מבלי לתאר את הרגש במילים - כלומר להיות מודע לרגש הספציפי, לשיר הספציפי או לצבע הספציפי מבלי לתת לו תווית מילולית. לתחושתי התיוג הזה של תחושות או חוויות הופך אותן דווקא לפחות מדוייקות, כי ברגע שהגדרנו משהו במילים, שייכנו אותו לקטגוריה גדולה ממנו.
למיטב נסיוני, היכולת לחוות באופן מדויק ללא תיאור מילולי מאפשרת מאוחר יותר לדייק בבחירת המילה או המילים הנכונות (כאשר מנסים לתאר את החוויה לאדם אחר), כי המודעות לחוויה התרחשה ברמה המדוייקת ביותר שאפשר, כך שהקטגוריה הנכונה ברורה הרבה יותר.

מקווה שהסברתי יפה,
נציב המים

 

[ינוקא1]

בהחלט ! מסכים לכל מילה.

אם נרד לרזולוציה של מה שכתבת

:

ראשית יש לחוות את החוויה כמו שהיא , בלתי ניתנת להגדרה , ללא מילים וללא כותרת , ואז יש לנסות להגדיר אותה במילים באופן המדויק ככל האפשר.

החוויה כמו שהיא ללא מילים ותיוג , מסייעת אחר כך להגדיר אותה במדויק באופן מילולי.

אני מוסיף לדבריך כי גם ההיפך נכון -
ההגדרה המדויקת באופן מילולי , תסייע לך אחר כך לחוות יותר את החוויה כמו שהיא.

כי דרך ההגדרה במילים , מתפתחים "כלי תפיסה".
מתפתחת היכולת לחוות בחוויה גוונים שונים.
ללא ההגדרה במילים "מפספסים" הרבה מהחוויה כי אין "כלי תפיסה" עבורה.
ה נכון שלעולם לא יהיו בידינו כלי תפיסה לכל החוויה כמו שהיא.
אך ככל שנגדיר יותר , נהיה מסוגלים לחוות יותר.

באופן כללי המדובר בשני תהליכים משולבים זה בזה -
מצד אחד לרדת לרזולוציה הקטנה ביותר האפשרית , להבחין בכל הגוונים ותתי הגוונים האפשריים
ןמצד שני לדעת לאחד את הכל לתמונה אחת כוללת , גם אם מתבצע טשטוש מסוים.
שני התהליכים משולבים אחד בשני ובונים אחד את השני.
החוויה (= ראיה) יוצאת משניהם ביחד.

(ואגב :
אני בהחלט מסכים עם לייטפלייק וגם איתך כי קיים בחוויה מימד שאיננו ניתן לתיאור.
אך לייטפלייק לצערי איננו מסכים איתי , כי חיוני לשכלל את כלי התפיסה וההגדרה על מנת לחוות).

 

[נציב המים]

הנסיון ללמד מלמד את זה

מנסיוני האישי, התובנה כי ההגדרה במילים חשובה לפחות כמו היכולת לחוות ללא מילים מגיעה רק כאשר מנסים להעביר חוויות לאדם אחר, כלומר ללמד.
ההוראה לימדה אותי כי ככל שאני מדייק יותר במילים כך השומע מקבל יותר מהחוויה אותה אני מנסה להעביר.
עם זאת, אינני בטוח שהבנתי מדוע צריך מילים בכדי להגדיר את החוויה למען עצמי בלבד. אחקור זאת בימים הקרובים ואראה מה אגלה.
תודה על ההזדמנות,
נציב המים