Lost windfire
New member
מה איתי, מה איתי?
יש לי תחושה שמזל רע רודף אותי בחיים האלו. התחושה שלי היא , שכל פעם שקורה לי משהו משמח, שאני מרגישה שאני מאושרת ,החיים כאילו מחכים לי בסיבוב ואני נענשת ומשלמת על דברים שלא ברור לי מהם. קצת קשה להעלות את כל הארועים שעברתי ולכן אנסה לתמצת ולקצר במילים עד כמה שניתן. בילדותי - הייתי ילדה שמחה ומקובלת, פעילה מאוד ומצליחה בכל דבר שפניתי אליו. הייתי מחוננת ומצטיינת בספורט, מוקפת בחברים ומאושרת סך הכל. בבית תמיד היה לי קשה, עקב מריבות חוזרות ונישנות של ההורים, בעיות כלכליות רבות, ואווירה לא טובה בבית. ארוע חשוב שאני זוכרת מהילדות שלי - בגיל 6 כמעט וחטף אותי בן מיעוטים כששיחקתי למטה . אם לא היתה ברגע האחרון מגיעה שכנה ומוציאה אותי מהרכב, אין לי מושג אם הייתי פה היום. בנקודה מסויימת עברנו דירה ובערך מאז אני זוכרת שהתחילו בעיות רבות מבחינתי. בערך מגיל 12 סבלתי מהפרעות אכילה קשות, בולמיה אנורקסיה וכמה נסיונות אובדניים שלא צלחו. (גם לא ממש היה לי רצון שאצליח פשוט רציתי עזרה]. בנסיון אובדני אחד הרופאים טענו שניצלתי בנס, בהתחלה הייתי במצב של תרדמת. עקב כל הבעיות שציינתי, אני שהייתי תלמידה מחוננת , סיימתי תיכון בלי בגרות כלל. לצבא לצערי הרב לא גוייסתי בגלל העבר של ההפרעות אכילה והנסיון האובדני שכלל אישפוז בבית חולים. כמובן שזאת היתה נק' שבירה קשה מבחינתי, כי כל השנים התאמנתי (מבחינת כושר) וחיכיתי לגיוס, והייתה לי מוטיבציה שכבר לא קיימת היום. עבדתי תקופה מסויימת, ובגיל 19 התחלתי להשלים בגרויות. לאחר כמה חודשים בלימודים הכרתי בחור והתאהבנו זה בזו. לפני כן תמיד היו לי חברים , אבל זאת היתה עליית מדרגה באהבה או לפחות כך חשבתי. החלטנו לעזוב את הלימודים ולעבור להתגורר בקיבוץ. גרנו ביחד כמעט שנה וחברי רצה מאוד שנתחתן. אני בזמנו הרגשתי צעירה מידי, אבל אהבתי אותו מאוד. יום אחד חזרתי הביתה ותפסתי אותו בוגד בי. בזאת נגמרו יחסינו הייתי שבורה ועצובה. במשך השנים הבאות בעיקר עבדתי וניסיתי לחסוף כסף כדי לחזור ללימודים ולהשלים בגרויות. בגיל 21 הכרתי את הבן אדם הכי מדהים שייצא לי להכיר. היינו ביחד 5 שנים והיינו מאושרים . הצלחתי להשלים את הבגרויות ואף התקבלתי ללמוד תחום שמאוד רציתי. לפני כשנתיים נפרדנו, מכיוון והוא לא היה בטוח שהוא מוכן להתחתן איתי, אני מצידי הפסדתי אדם מדהים. המשבר הזה של האהבה השפיע בצרה ישירה על הלימודים שלי, באותו השנה שאני ובן זוגי לשעבר נפרדנו פשוט הפסקתי ללמוד ואיבדתי כל עניין בלימודים שכל כך רציתי. בין לבין עברתי הטרדה מינית במקום העבודה. כעבור שנה עזבתי את הלימודים , לפני שהספקתי לסיים את התואר. מאז אני מרגישה אבודה, פשוט אבודה. לא מספיק שאיבדתי גבר כזה מדהים שבקלות רבה אני מדמיינת אותנו כזוג, בנוסף לא סיימתי את התואר וכמו כן יש לי 3 הלוואות לשלם שלקחתי ללימודים. לקח לי הרבה זמן להתגבר על כך ואפילו לאחרונה הרגשתי שזה כבר מאחורי. לפני כחודש מצאתי עבודה שסך הכל נחמדה לי, התחלתי לצאת שוב לדייטים - אחרי שנתיים כמעט שלא רציתי לצאת עם גברים. הכי משמח מבחינתי- הגשמתי חלום ילדות, כשקניתי לעצמי סוס. עשיתי זאת לאחר שחישבתי את כל ההוצאות והעלויות הצפויות . למען הסר ספק הזמנתי וטרינר לבדיקה טרום קנייה והסוס נמצא בריא. כעבור לא יותר מחודש שהסוס אצלי הוא קיבל מסיבה לא ידועה חסימת מעיים ונאלצנו לנתח אותו. עלויות הטיפול פה עד כה הינם בסביבות 15 אלף ש"ח. אך לצערי הרב הסוס צריך כרגע ניתוח נוסף שאין באפשרותי לממן. כיום אני במצב רע, איבדתי כל רצון לחיות, אך אני אדגיש ואומר כי אין בכוונתי לפגוע בעצמי. מה שכן אני מאחלת ומקווה שמשהו רע יקרה לי. אני יודעת שאני בן אדם טוב וחיובי, שאנשים אוהבים להיות בסביבתי, אני תמיד אהיה הראשונה שאתנדב לעזור, יש לי רגישות גבוהה לסביבה ולמתרחש. ובכל זאת אני בת 29 ומרגישה שהמימוש העצמי הוא ממני והלאה, אני גרה אצל ההורים ואין באפשרותי לשנות זאת, יש לי 3 הלוואות לשלם , אני צריכה טיפול שיניים יקר ואין לי איך לממן זאת, אני לא יוצאת ואין לי זוגיות. עליתי 30 קילו ,אני רוצה ללמוד וטרינריה ואין לי את האפשרות הכלכלית, אני פשוט לא מאושרת. מה עושים או איך עושים?
יש לי תחושה שמזל רע רודף אותי בחיים האלו. התחושה שלי היא , שכל פעם שקורה לי משהו משמח, שאני מרגישה שאני מאושרת ,החיים כאילו מחכים לי בסיבוב ואני נענשת ומשלמת על דברים שלא ברור לי מהם. קצת קשה להעלות את כל הארועים שעברתי ולכן אנסה לתמצת ולקצר במילים עד כמה שניתן. בילדותי - הייתי ילדה שמחה ומקובלת, פעילה מאוד ומצליחה בכל דבר שפניתי אליו. הייתי מחוננת ומצטיינת בספורט, מוקפת בחברים ומאושרת סך הכל. בבית תמיד היה לי קשה, עקב מריבות חוזרות ונישנות של ההורים, בעיות כלכליות רבות, ואווירה לא טובה בבית. ארוע חשוב שאני זוכרת מהילדות שלי - בגיל 6 כמעט וחטף אותי בן מיעוטים כששיחקתי למטה . אם לא היתה ברגע האחרון מגיעה שכנה ומוציאה אותי מהרכב, אין לי מושג אם הייתי פה היום. בנקודה מסויימת עברנו דירה ובערך מאז אני זוכרת שהתחילו בעיות רבות מבחינתי. בערך מגיל 12 סבלתי מהפרעות אכילה קשות, בולמיה אנורקסיה וכמה נסיונות אובדניים שלא צלחו. (גם לא ממש היה לי רצון שאצליח פשוט רציתי עזרה]. בנסיון אובדני אחד הרופאים טענו שניצלתי בנס, בהתחלה הייתי במצב של תרדמת. עקב כל הבעיות שציינתי, אני שהייתי תלמידה מחוננת , סיימתי תיכון בלי בגרות כלל. לצבא לצערי הרב לא גוייסתי בגלל העבר של ההפרעות אכילה והנסיון האובדני שכלל אישפוז בבית חולים. כמובן שזאת היתה נק' שבירה קשה מבחינתי, כי כל השנים התאמנתי (מבחינת כושר) וחיכיתי לגיוס, והייתה לי מוטיבציה שכבר לא קיימת היום. עבדתי תקופה מסויימת, ובגיל 19 התחלתי להשלים בגרויות. לאחר כמה חודשים בלימודים הכרתי בחור והתאהבנו זה בזו. לפני כן תמיד היו לי חברים , אבל זאת היתה עליית מדרגה באהבה או לפחות כך חשבתי. החלטנו לעזוב את הלימודים ולעבור להתגורר בקיבוץ. גרנו ביחד כמעט שנה וחברי רצה מאוד שנתחתן. אני בזמנו הרגשתי צעירה מידי, אבל אהבתי אותו מאוד. יום אחד חזרתי הביתה ותפסתי אותו בוגד בי. בזאת נגמרו יחסינו הייתי שבורה ועצובה. במשך השנים הבאות בעיקר עבדתי וניסיתי לחסוף כסף כדי לחזור ללימודים ולהשלים בגרויות. בגיל 21 הכרתי את הבן אדם הכי מדהים שייצא לי להכיר. היינו ביחד 5 שנים והיינו מאושרים . הצלחתי להשלים את הבגרויות ואף התקבלתי ללמוד תחום שמאוד רציתי. לפני כשנתיים נפרדנו, מכיוון והוא לא היה בטוח שהוא מוכן להתחתן איתי, אני מצידי הפסדתי אדם מדהים. המשבר הזה של האהבה השפיע בצרה ישירה על הלימודים שלי, באותו השנה שאני ובן זוגי לשעבר נפרדנו פשוט הפסקתי ללמוד ואיבדתי כל עניין בלימודים שכל כך רציתי. בין לבין עברתי הטרדה מינית במקום העבודה. כעבור שנה עזבתי את הלימודים , לפני שהספקתי לסיים את התואר. מאז אני מרגישה אבודה, פשוט אבודה. לא מספיק שאיבדתי גבר כזה מדהים שבקלות רבה אני מדמיינת אותנו כזוג, בנוסף לא סיימתי את התואר וכמו כן יש לי 3 הלוואות לשלם שלקחתי ללימודים. לקח לי הרבה זמן להתגבר על כך ואפילו לאחרונה הרגשתי שזה כבר מאחורי. לפני כחודש מצאתי עבודה שסך הכל נחמדה לי, התחלתי לצאת שוב לדייטים - אחרי שנתיים כמעט שלא רציתי לצאת עם גברים. הכי משמח מבחינתי- הגשמתי חלום ילדות, כשקניתי לעצמי סוס. עשיתי זאת לאחר שחישבתי את כל ההוצאות והעלויות הצפויות . למען הסר ספק הזמנתי וטרינר לבדיקה טרום קנייה והסוס נמצא בריא. כעבור לא יותר מחודש שהסוס אצלי הוא קיבל מסיבה לא ידועה חסימת מעיים ונאלצנו לנתח אותו. עלויות הטיפול פה עד כה הינם בסביבות 15 אלף ש"ח. אך לצערי הרב הסוס צריך כרגע ניתוח נוסף שאין באפשרותי לממן. כיום אני במצב רע, איבדתי כל רצון לחיות, אך אני אדגיש ואומר כי אין בכוונתי לפגוע בעצמי. מה שכן אני מאחלת ומקווה שמשהו רע יקרה לי. אני יודעת שאני בן אדם טוב וחיובי, שאנשים אוהבים להיות בסביבתי, אני תמיד אהיה הראשונה שאתנדב לעזור, יש לי רגישות גבוהה לסביבה ולמתרחש. ובכל זאת אני בת 29 ומרגישה שהמימוש העצמי הוא ממני והלאה, אני גרה אצל ההורים ואין באפשרותי לשנות זאת, יש לי 3 הלוואות לשלם , אני צריכה טיפול שיניים יקר ואין לי איך לממן זאת, אני לא יוצאת ואין לי זוגיות. עליתי 30 קילו ,אני רוצה ללמוד וטרינריה ואין לי את האפשרות הכלכלית, אני פשוט לא מאושרת. מה עושים או איך עושים?
