מה אומרים?

raall

New member
מה אומרים?

שלום אני חדש פה. קודם כל מראש אני אתנצל על הבוטות שלי. טוב: לפני יומיים חזרתי הבייתה מהעבודה מוקדם מהרגיל, בדרך הבייתה אני רואה מודעת אבל, חבר ילדות שלי נפטר, ההלוויה הייתה בשעה 18 בערב, הספקתי ללוות אותו בדרכו האחרונה, אבל אני לא מפסיק לחשוב על זה, וזה טבעי, זה יחלוף. בשנים האחרונות כבר לא ממש שמרנו על קשר, ואפילו שלום שלום לא אמרנו ברחוב, לא שרבנו או משהו, שפוט הוא כבר לא זיהה אותי, השתנתי מבחינת המראה החיצוני, ובעצם לא ראינו טעם לחדש את הקשר, שנותק לפני למעלה מ7 שנים. ועכשיו הוא נפטר. בשנים האחרונות עוד הייתי אומר לאמא שלו שלום, שלום ברחוב אבל לא יותר מזה. השאלה שלי, מה אומרים בנחום האבלים, אני אמור ללכת לשם היום או בימים הקרובים, אבל מה אעשה שם, הוא היה בחור זהב, בן 23, שכנראה נפטר ממחלה , לא ממש היה לי וגם לא ניסיתי לברר ממה הוא מת, אז מה אני אמור להגיד להם, הוא השאיר אחריו הורים ואחים, וכן סבא וסבתא, מה אני אגיד להם, שאני משתתף בצערם, את זה הם יודעים, אבל איך אני יכול לחזק אותם?
 
ניחום האבלים

היי, אני מבינה את הדילמה שלך, אף פעם לא נעים להגיע לביתה של משפחה אבלה, זה קשה, אבל חשוב לזכור כי ה"שבעה" לא נועדה על מנת לספר למשפחה האבלה עד כמה היית המום או עד כמה כאב לך כששמעת על האסון (זאת לא המטרה העיקרית בכל אופן) אלא פשוט להיות שם, להגיע, ובעצם בצורה הבסיסית והפשוטה הזו לחזק את המשפחה ולהעביר לה את המסר כי בצורה כזו או אחרת גם אתה משתתף באבלם ונמצא שם בשבילם בעת הקשה. היית חבר ילדות שלו? אז על אחת כמה וכמה אני בטוחה כי ברור להם כי גם לך כואב לשמוע על מותו של חברך (גם אם לא הייתם בקשר, קורה...) אישית, הייתי ממליצה לך להכנס לבית ולתת חיבוק חם לאימו של החבר (תאמין לי, אתה לא צריך להוסיף מילה מעבר לכך), ללחוץ את ידים של יתר בני המשפחה הקרובה ופשוט להקשיב להם. אגב, אני לא אוהבת את המשפט "משתתף בצערכם", כשהלכתי לא מזמן לנחם חברה טובה שאחיה נפטר לא יצא משפט כזה מפי ושמתי לב כי גם המנחמים האחרים לא השתמשו בו, רובם העדיפו להעביר את המסר דרך המגע הגופני (ליטוף, חיבוק, לחיצת יד...), זה הרבה יותר עוצמתי לדעתי, אבל זה כבר אישי לכל אחד עפ"י תחושתו.
 

תמימו

New member
אוקיי...

ראשית, לא הבנתי מה הייה כל כך בוטא בטקסט שלך (?!) ושנית, השאלה הזאת שאתה שואל... נשאלת כל כך הרבה. גם כאן בפורום, רבים וטובים שאלו אותה, ולפי מיטב ידיעתי תמיד קיבלו את אותה התשובה... כמובן שכולם גם עכשיו יגידו לך שצריך ללכת, וצריך לתמוך, וצריך... *טוב כעת, אני זאת שמבקשת לסלוח לי על הבוטות... אבל... מבחינתי הכל באמת באמת ב-ו-ל-ש-י-ט! זה פשוט לא נראה לי הגיוני, אז הייתם חברים שהייתם קטנים, אז מה? גם לי היו המון חברים שהיום אני לא מדברת איתם חוץ מ"שלום". אתה אומר שנותק הקשר ביניכם, לא ראיתם ולא שמעתם אחד על השני, פתאום שמעת שהוא מת... אז מה קרה? אז פתאום איכפת לך ממנו? פתאום נזכרת בחברות האמיצה שלכם? זה באמת שטויות... כאילו זה שהוא מת, זה עושה אותו ליותר טוב? זה מחזיר אתכם להיות חברים? לפי דעתי זו פשוט צביעות. פתאום עכשיו תעשה כאילו איכפת לך ממנו? ואם לא היית שומע "במקרה" שהוא מת, היית פתאום בא אליו ומחדש את הקשר, והופך להיות בן בית בביתו? לא, נכון? אז למה אתה חושב שזה שהוא מת, נותן לך את היכולת לזה? טוב זו דעתי האישית, אתה מוזמן לא להתייחס אליה, או להגיב, איך שבא לך. אני אמרתי מה שהייה לי. ---ושוב סליחה אם פגעתי במישהו בדבריי---
 

chasidar

New member
ניחום אבלים אצל חבר של פעם...

בתור אמא שאבדה את בתה לפני 5 חודשים אני יכולה להגיד לך: בהחלט לך לנחם. זה לא משנה אם אבדתם קשר וזה לא צביעות בעיני. אתה הולך לחזק את המשפחה של מישהו שפעם היה לך יקר. שב אתם, תעלה איזה זיכרון מפעם. גם אלינו לשבעה הגיעו אנשים שלא שמרנו על קשר ושמחתי שבאו - הגננת שלמרות שלא ראתה אותה שנים זכרה מסיבות יומולדת בגן. גם החברה שלה (היא היתה כמעט בת 14) שידעתי שהם לא כ"כ הסתדרו באו. אינני חושבת שזה צביעות. המוות כ"כ סופי, פתאום נגמרים כל האפשרויות לתקן את הקשר, לחדש אותו, וזה גם נורא קשה לנו. סליחה אם נסחפתי, אבל אני אומרת לך לך לנחם את משפחתו. הם יעריכו את זה. חסידה
 
בהמשך למה שכתבה חסידה,

גם חושבת שאין בזה שום צביעות. להיפך.. מחווה אנושית פשוטה. אם אתה רוצה לגרום להם הרגשה טובה, אז ספר עליו. ספר איך אתה זוכר אותו, ודברים שנהגתם לעשות ביחד, ומה אתה זוכר שהוא אמר. וכל מיני שטויות שעשיתם ודברים שהוא עשה ולא גילה להם כילד.. זה שהכל היה לפני הרבה שנים, או שהקשר בינכם נותק - ממש לא רלבנטי. אתה תיגרום להם להרבה "נחת" כשתספר עליו ואיך הוא היה. לך.. אחרי שניים שלושה רגעים של מבוכה, תזרום.. ואחר כך תרגיש טוב יותר עם עצמך. אחת מהצד
 

BooBee

New member
בהחלט מחווה אנושית

כשאחותי נפטרה, במהלך השבעה הגיעו כל מיני חברים שלה, שהיא לא היתה איתם בקשר המון זמן. כאלה שהיא גדלה איתם, שכנים מהבית הקודם שלנו, כשהיינו ילדות קטנות. גם חברים לשעבר של ההורים שלי הגיעו שכנים, חברים מהצבא, ששמעו על מותה של אחותי, והגיעו לנחם. זה מאוד תמך בהורים שלי ועד היום הם לפעמים מדברים על זה שכמה נחמד שאותם אנשים הגיעו, למרות שלפחות 10 שנים קודם מותה של אחותי, הם לא היו בקשר.
 

תמימו

New member
הבהרה קטנטנה....

רק רציתי לתקן את מה שאולי לא הבנתם אנשים יקרים. מה שכתבתי, כמה שזה הייה אולי: בוטה, גס, חסר התחשבות (מה שלא יהייה), התנצלתי על כך אבל יש לי ההרגשה שהאנשים לא הבינו כל כך. כ-ל מה שכתבתי נכתב רק בהקשר שלי אישית, ומה שאני ספציפית מרגישה וחושבת על המצב, היות והייתי במצבים דומים. אז בכל מקרה אני כמובן לא מתנצלת על מה שכתבתי אלא על העובדה שהיות והבנתם זאת כאילו אני מכתיבה לאנשים פה מה לעשות, וזה אכן לא נכון. אז רק מקווה שהעניין סודר.
 

BooBee

New member
שלום לתמימו

אני מאוד לא מחבבת את ההערות שלך. אני מאוד לא נוטה למחוק כאן הודעות, אבל אני מזהירה אותך מראש, כי יש בהודעות שלך חוסר רגישות, בוטות וגסות רוח. תודה מראש.
 
למעלה