מה אומרים לילד בן 5?

[מיכל שב]

מה אומרים לילד בן 5?

איך מסבירים לילד בן 5 למה כל כך חשוב לנו לראות חדשות עכשיו ומה בעצם קורה במדינה והכל מבלי להפחיד אותו יותר מידי

 

[נועה לביא]

אני הייתי בת 5.5 במלחמת המפרץ

ומטבעי הייתי מלאה בפחדים, אבל לא זוכרת כלל את תקופת מלחמת המפרץ כמפחידה (כמובן שאף פעם לא שמעתי סקאד נופל). כל העניין הזה של ה"אזעקה שעולה ויורדת", והחדרים האטומים, ה"נחש צפע" ו"שרב כבד" אפילו מצא חן בעיני (אפילו הייתי מתבאסת כשהאזור הראשון שהיה יכול לצאת מהחדרים האטומים הוא אזור ו'), וידעתי את כל העובדות. אז, נראה לי שפשוט לספר לו את העובדות, מבלי הפחדים שלכם.

 

[חוטהשני]

בדרום באמת לא שמענו טילים ונפילות.. אבל בתקופת המלחמה היתי גם במרכז.. ושם הרגישו - וזה היה די מבהיל.. מה שכן, בכלל כל האוירה בארץ היתה נוראית.. היתה תחושה שהכל עומד להתמוטט ../images/Emo10.gif ובאמת חשוב לספר לילדים בגובה העיניים מבלי לפחד...

 

[צימעס]

תראו פחות חדשות

אפשר להסתפק בהתעדכנות בקריאה (שקטה) באינטרנט. נראה לי שהתמונות והקולות בטון-של-מלחמה של הכתבים/שדרים/מגישים הרבה יותר מפחידים מכמה שהמציאות מסוכנת.

 

[פלגיה]

גם ממליצה להמעיט במינון החדשות

אפשר לומר "יש מלחמה". מהניסיון - כל עוד זה לא בסביבה הקרובה, הילדים ממשיכים לתפקד כרגיל.

 

[חוטהשני]

אני עשיתי שטות.. ונתתי להודיה לראות טיפה.. כי היא כבר יחסית 'גדולה' (בת 7..) עד שנה שעברה התעדכנתי רק באינטרנט בפיגועים.. אבל השנה לא החבאתי את החדשות.. עכשיו כשראיתי עד כמה זה מפריע לה (היא ממש חוששת שהפיצוצים יגיעו גם אלינו- לשרון..) פשוט הפסקתי לראות חדשות.. במקום זה הופ עובד עכשיו כל הלילה.... (גם לא הכי כיף.. כי היא כבר מבינה שהופ פועל כל הלילה בגלל המצב...)

 

[אור2221]

הזיכרון שלי מגיל 9

ממלחמת המפרץ הוא של בעיקר כיף, הייתי אזור א', אבל מחוץ לגוש דן - דווקא התלהבתי לשבת מתחת לשולחן עם אמא ואבא. מצד שני, זה לא היה כמו עכשיו, כמעט לא היו פצועים והרוגים. עם ילד בן 5.5, הייתי מנסה לצמצם צפייה בחדשות מולו, לקרוא באינטרנט במקום וכו'.

 

[פלגיה]

הזיכרון שלי מגיל 9

ממלחמת שלום הגליל הוא מאוד קשה. לא היינו באיזור מותקף, אבל אבא שלי היה מראשוני המגוייסים. לראות את מראות הלחימה בכל ערב ב"מבט לחדשות", ולשמוע את חיים יבין מקריא את רשימת הרוגי אותו היום אלה חוויות מאוד קשות, שלא עוזבות אותי עד היום. (גם מראות הטלוויזיה של מלחמת איראן-עיראק היו לי קשים)

 

[תאירU4]

מה שאני זוכרת מלבנון

זה התמונות של טלים והפגזות בלבנון צילומים בלילה. ושלא סיפרו לנו שום דבר ולא הבנו שום דבר. לדעתי צריך לדבר ולהסביר אבל ברמה של הילד.

 

[iris mom of two]

הזכרון שלי מגיל 8

הוא של מלחמת יום כיפור. מאמצע שום מקום הגיע אזעקה. אבא שהיה מעורב עם חיל הים היה כבר בכוננות. אבל שאר המדינה לא ידענו כלום. הזיכרון שלי מגיל לא זכור הוא של הפיגוע במעלות. יש לי המון זכרונות מאד כואבים, ולא הסבירו לנו כלום, ואולי זה אחת הסיבות שהיום אני שמחה שהילדים שלי רחוקים מכל זה, והם לא יודעים כלום ממה שקורה בארץ. הייתי מספרת מה קורה, אבל בשפה פשוטה, בלי מתח ומדגישה לילדים שהם מוגנים ושלא אתן לשום דבר לפגוע בהם או במשפחה. כן להגיד אם דואגים למישהו ולהסביר למה ולמה הם צריכים להיות איפה שהם.

 

[dEad BunNy]

עדיף

כל עוד הוא לא גר בצפון, אז שלא יהיה מודע למצב זה סתם יגרום לו לפחדים מיותרים, עדיף לו שלא לדעת..

 

[iris mom of two]

אני לא בטוחה שזה נכון

אני גרה בחו"ל ותיאורטית הילדים שלי מוגנים לגמרי מהמצב. הם לא רואים מה קורה, קצת שומעים בחדשות וממילא אנחנו רוב היום לא בבית. אבל.... אני לחוצה, והם מרגישים את זה. אני מתקשרת להורים שלי כל יום, ואפילו שאני לא דבוקה לטלויזיה אני מסתכלת מה קורה. הסברתי להם בקלילות מה שקורה, הם בני 8.5 ו-11.5 כך שיכולתי להסביר יותר (השאלה הראשונה של הבת - למה כולם רודפים את היהודים). כך שבהחלט צריך וחובה להסביר לפחות למה אבא ואמא קצת לחוצים.

 

[פלגיה]

השאלה אם בגיל 5 זה מה שנכון

בת ה- 8.5 שלי יודעת שיש מלחמה בצפון. בן ה- 10.5 עוקב בדביקות על כל עידכון באינטרנטץ עדין בת החמש לא מודעת לשום דבר. אנחנו לא מסתירים, ונגיד אם היא תשאל. היא פשוט לא שואלת.

 

[iris mom of two]

אז אני חושבת שכן

בהחלט לא צריך ורצוי לא להיכנס לפרטים. אבל כמו שכשגרנו בניו יורק ב 9/11 ובני שהיה בן שלוש אז, היה צריך להבין למה דודה שלו היתה אצלנו ולמה אני מטלפנת לכל העולם לבדוק שהם בסדר, ולמה יש כל מני עצרות, כך גם בני החמש בארץ צריכים להבין. לא הייתי מסבירה מעבר לזה שיש מלחמה בצפון, אבל כרגע אנחנו בטוחים. אנחנו קצת דואגים ל... בגלל שלא נוח להם, אבל הם נכנסים למקלטים ויהיו בסדר. ואז לפתוח לשאלות. לדעתי הילדים מרגישים משהו באויר ולפעמים אפילו לא יודעים מה לשאול. צריך במיוחד לחזק את הרגשת הביטחון שלהם בהסברים.

 

[Tנקר בל]

לפעמים לא שואלים דווקא מתוך פחד

אצלנו מיעטנו להקשיב לרדיו בגלל הילדים, לא צפינו בטלוויזיה (אין לנו), והתעדכנו בעיקר באינטרנט, על מנת לחסוך מהילדים את החשיפה. אתמול שאלתי את שני הילדים (5, 6 וחצי) אם הם יודעים משהו על האירועים בצפון. שניהם ידעו, למרות ששניהם לא שאלו. הסברתי (בקווים כלליים, למה נלחמים, מה התרחש עד עכשיו (דילגתי על ההרוגים, לגבי החטופים - הם יודעים) ותוך הדגשת הבטחון שלי שננצח - יש לנו מטוסים, הצבא שלנו חזק יותר). ההקלה שלהם הייתה מאוד ברורה. ילדים לא תמיד שואלים במקרים של פחד, בעיקר כאשר לא מדברים איתם על הנושא. זה הופך לכאורה לנושא לא לגיטימי, ומנסים לקלוט מידע מקטעי שיחות ומהרדיו, לפעמים מידע שפרשנותו נעשית באופן מוטעה. אם משוחחים עם הילד בפתיחות, הוא יודע שמותר לו לשאול, ואז יכולים לעלות דברים שנראה היה שהוא לא מודע להם כלל.

 

[פלגיה]

נכון. לפעמים זאת סתם סקרנות

ורק אנחנו כמבוגרים מדביקים לזה את תחושות הפחד שלנו. הבת שלי לא הראתה שום סימני סקרנות.

 

[מיכליתשלהצאט]

חוסר וודאות

חוסר הוודאות אצל ילדים ובכלל אצלנו כבני אדם, הרבה יותר גרוע וקשה מהידיעה עצמה. התקשורת מעצימה את תחושת הפחד והסירנות בטלויזיה עושות את העבודה היטב. אני ממליצה להפחית במינון כמו קודמי, או לכל הפחות לראות טלויזיה כשהילד לא בבית. ניתן להתעדכן באמצעי תקשורת כמו אינטרנט או רדיו. המראות בטלויזיה קשים מאוד ומפחידים אפילו מבוגר. גל שלי בן ה-6 מאוד פוחד וחרד מהמלחמה. הוא מדבר הרבה שהוא בשום פנים ואופן לא יהיה חייל בצבא הגנה לישראל. החלטתי להסביר לו בשפה שלו מה קורה ושאנחנו נעשה הכל כדי להגן עליו. וזה המסר שלדעתי גם צריך להעביר לילדים, שאנחנו כאן ובכל מקום בשבילם.

 

[פלגיה]

בגיל 6 הוא כבר חושב על להיות חייל?

 

[מיכליתשלהצאט]

ראית? הוא מקדים את המאוחר

הילד חכם.

 

[מיכל שב]

תודה רבה לכם על התשובות

(רק עכשיו ראיתי שתפוז בלע את ההודעה שלי

)