מה אומרים לו?

מה אומרים לו?

הבן התקשר ואמר כך: " עכשיו אני יודע מה להגיד לאחי הצעיר. כשיתגייס כדאי לו לעשות בעיות כי מי שעושה בעיות נותנים לו מה שהוא רוצה , העיקר שיתנהג טוב, ומי שמשתדל מראש להיות בסדר, דופקים אותו." על מה ולמה , שאלתי. הסיפור הוא כזה: בני הדודים שלו הגיעו לביקור של עשרה ימים מקנדה. חמש שנים לא ראה אותם. נתנו לו לצאת בשישי ולחזור בשבת. לא עזרו לו ההסברים שיש ארוחת ערב של כל המשפחה במוצאי שבת. אנחנו הגבנו ב:"אין מה לעשות, זה צבא" והוא אמר את מה שציטטתי למעלה. כאב לי לשמוע אותו כי הוא התגייס עם המון מוטיבציה וגאווה, ונראה לי שהמציאות טופחת על פניו מהצד הלא נכון. נותרתי ללא מילים...
 

סמדר בנ

New member
לא קל

אני חושבת שממשיכים לשדר לו את ה"אני מאמין" שלנו, לעשות את המקסימום, לעשות בעיות זו לא הדרך לפתור בעיות וכו'. גם אם יש תסכול לאורך הדרך, אני מאמינה שבסוף זה משתלם. בקשר לאירוע הספציפי - אם הבנתי נכון, הלכו לקראתו ונתנו לו לצאת הביתה. חזרה בשבת במקרים כאלו מקובלת כדי שלא יפסיד פעילות במוצ"ש וביום ראשון בבוקר.
 
../images/Emo45.gifלא קל, אבל מקווה שיתגבר

מסכימה עם סמדר. בחשבון רב-שנתי, גם אני מאמינה שלהיות בסדר משתלם יותר, בעיקר למי שחונך כך בבית ובעצם לא יודע וגם לא יכול אחרת. הכעס הרב והסקת מסקניות קיצוניות די אופייניים לגיל הזה. הוא יתגבר. בסה"כ זה צבא ולא תמיד אפשר לבוא לקראת, במיוחד בימים טרופים אלה. חיבוק לך ולו.
 
רגע של כעס

אני בהחלט מבינה את בנך באותה סיטואציה. כל הדודים יחד,והוא המסכן צריך לחזור לבסיס. תגובתו לטעמי אנושית וברורה. אבל- לדעתי אין מה להבהל.מה שמנחה אותו זה החינוך שקבל בבית ולא רגע אחד של כעס. אני חושבת שאין מה לאמר. זה יחלוף. אני לא מקבלת את אמירתו לגבי מי שעושה בעיות וכו' ,אך שוב הוא הוציא זאת ברגע שכעס. גם אני הייתי כועסת. בואי ואספר לך משהו. בשבת שעברה בני בים עם כל החבר'ה והיינו אמורים לתת לו טרמפ בראשון.(באופן יוצא דופן). פתאום טלפון מהבסיס שאומר להגיע באופן מיידי לבסיס (ואת זוכרת היכן אנו גרים).חזר הבייתה מלא כעס על המפקד שלו שלווה בכל מיני בטויים שלא אהבתי לשמוע (ומפקד שהוא מעריץ!). הבנתי אותו,אמרתי לו שזה ממש לא נעים ככה פתאום לחזור אבל צריך לזכור שהוא במסגרת מאוד מסוימת שמכתיבה לנו דברים גם אם איננו אוהבים. אוףףףף !כמה כתבתי (וזה אמא של נ.מ אחרי יום עבודה עד עכשיוווווו!!!!!!!!!
 

שויו

New member
זה אחד הדברם שלומדים בצבא , לצערי

הבן שלנו חווה אותו הדבר בטירונות בשיבוץ לקורסים וכו'.זה קשה ומתסכל, אני מבינה מאד את הבן שלך. אנחנו המשכנו במנטרה שלנו שבה אנחנו מאמינים - בעיות הן לא הדרך... והוא אכן המשיך ללכת בדרך הזאת לשמחתנו.
 

tova האחת

New member
זהו.הוא כבר לא בחסותינו

הצבא בעצם מסמל את קשיי החיים.אנחנו נתקלים באטימות, באנשים מכעיסים ובמצבים מתסכלים,רק מה,?עכשיו בגיל הזה אנחנו עוד מעורבים ומרגישים"שצריך" עדיין לגונן.לצערי גם אנחנו חווינו כעס על החודש הראשון כאשר שובץ לקורס ועשו עליו קומבינת P.צריך לקוות שהטראומה לא תהייה משמעותית מדי.
 

oshiko

New member
מקווה שהמצב התייצב עכשיו?

באיזה קורס הוא נמצא?
 
המצב שלי התייצב, כן. ../images/Emo8.gif

אתם מאד עוזרים לי כאן , רק לדעת שזה לא רק אצלו זה מרגיע. מסתבר שאין להם הרבה מה לעשות עד סוף הטירונות בעוד שבועיים אז משגעים אותם עם שמירות ותורנויות והקפצות ודמיינים וזה נותן את אותותיו. מי "שיודע להסתדר" מטורטר פחות. אז גם הוא לומד "להסתדר". חבל, אבל זוהי הכניסה הרשמית שלו למציאות, כנראה. עד עכשיו "חנון", מעכשיו "גבר". טוב או רע? ימים יגידו...עוד אני כותבת לכם והוא מתקשר. הוא נמצא בקורס טק"א וכרגע הודיע לי שקיבל גם את החברים שביקש וגם את המיקום שביקש. "אז משתלם להיות בסדר?" שאלתי. "אה..." ענה. כרגיל תשובה ארוכה מפורטת ומנומקת...
 
למעלה