ירוני מקרוני
New member
מהראויות ביותר
הצטרפותם של פרופסור אבישי ברוורמן ואשת התקשורת שלי יחימוביץ' לצידו של עמיר פרץ במפלגת "העבודה" הינה מן ההתרחשויות הראויות ביותר שהופיעו לפנינו בעולם הפוליטיקה המסואב שלנו. סוף סוף, פוליטיקאים חדשים, מעניינים, שלא באים מן הפוליטיקה, שלא עייפו מן האידיאולוגיה, שלא התמלאו בסרקזם ובאפאתיות כלפי תפקידם הגורלי. אבישי ברוורמן מיועד לשמש כשר אוצר. הוא לא פוליטיקאי. ברוורמן הוא איש כלכלה ובמקרה ויהיה שר אוצר, ייווצר מצב מעניין שבו כבוד השר באמת יכיר את הוויית המשרד שהוא ממונה עליו. מיקומה של יחימוביץ' לא ברור כרגע. בכל מקרה, אין ספק שיחימוביץ' לא נקטה בצעד יחצ"ני, אין כאן פופוליזם, אין שום סיבה לקום ולעזוב את תפקידה הבכיר בטלוויזיה כדי לשבת במשכן הכנסת שבו שילחה חיציה כל כך הרבה זמן. זוהי החלטה אמיצה ואידיאולוגית. יחימוביץ' מגשימה פה את מהות הדמוקרטיה, לקום ולנסות להשפיע. אסור להשאיר את הבמה לפוליטיקאים, זבולון אורלב וחיים רמון נמצאים בכנסת זמן רב מדי. הם נכשלו. נכשלו בהקניית המצע שלהם, איש ודרכו הוא, וקריטי מכך, נכשלו בהקניית מנהל תקין לרשות המחוקקת של מדינת ישראל. אין כאן האשמות ספציפיות כלפי רמון ואורלב ולא אל הסקטור שהם מייצגים, יש כאן הפניית אצבע מאשימה כלפי כל אותם ח"כים ופוליטיקאים שמלווים אותנו כבר שנים רבות בלא נקיפת אצבע כנגד השחיתות הגוברת, הנובעת גם מן התרבות האנטי תרבותית ששוררת במליאה. ככה זה כשהאנשים עייפים, אין להם סבלנות. יחימוביץ' היא לא נכס אלקטוראלי, למרות דבריו של פרץ. אני לא יכול להעלות בדמיוני אדם שיצביע "אמת" עקב הצטרפותה למפלגה, אבל היא אכן נכס. היא נכס אידיאולוגי, היא דם חדש ונמרץ, היא מעניינת, תזזיתית ומעל הכל, יש סיכוי שהיא באמת תעשה עבודתה נאמנה ולא תמצה את עבודתה בהיצמדות לכיסאה בכל מחיר, כולל זיגזוג בעמדותיה. אסור להשאיר את הכנסת לפוליטיקאים. הם כולם, כמעט, אותו הדבר. לא חשוב מאיזה רקע הם באו, המצע האידיאולוגי בו הם מנפנפים נדחק לעומת הצורך בשימוש בפוליטיקה. אסור להשאיר את הכנסת לגנרלים, למרות החזרה בתשובה כביכול של שרון, שנותיו כבטחוניסט מונעות ממנו מלפעול מתוך אמונה צורבת בחזון שתי המדינות. כך גם מופז, ברק ועוד רבים וטובים. פרץ לא היה לוחם גדול, ועל עליבותה של הכנסת (כמיטונומיה למדינה כולה), יעיד יתום שהקניט כביכול את פרץ באומרו שלא חווה לחימה, בלשון ציורית יותר, כמובן. מי שלא היה בקרב, לא נחשב. מי שלא פיקד, לא מסוגל להיות מנהיג. פרץ, כך מסתמן, מכוון גבוה יותר. בצירופו של אנשי החוץ, ברוורמן ויחימוביץ', הוא אולי מודה שהוא לא היה גנרל ולכן לא יכול להיות מנהיגם של אנשי הכנסת הנוכחיים, ועל כן יכניס את הדם החדש הזה שאולי ישנה קצת את הטון השליט במליאה. להצביע פרץ אומר לנסות לשנות. הליכוד זה הליכוד, ועקב פרישת שרון ותומכיו הוא חזר ליסודותיו הימניות-ניציות. מפלגתו של שרון חרטה על דגלה שלא במוצהר לנגוס עוד נגיסות בתרבות הדמוקרטיה של הפוליטיקה הישראלית. למה? כיוון ששרון חרט זאת לבדו. מפלגת "שרון" היה ראוי לקרוא לה ולעתים נדמה כי הוקמה רק כדי להשאירו על כס השלטון ולא על מנת לקדם אידיליה כלשהי. אז למה להצביע פרץ אומר לנסות לשנות? במיוחד עקב העובדה הצינית שהוא עדיין לא הוכיח שהוא לא ראוי מבחינת תקינות שלטונית, אבל גם עקב המצע היוני בו הוא תומך והרעיונות החברתיים אותם יקדם.
הצטרפותם של פרופסור אבישי ברוורמן ואשת התקשורת שלי יחימוביץ' לצידו של עמיר פרץ במפלגת "העבודה" הינה מן ההתרחשויות הראויות ביותר שהופיעו לפנינו בעולם הפוליטיקה המסואב שלנו. סוף סוף, פוליטיקאים חדשים, מעניינים, שלא באים מן הפוליטיקה, שלא עייפו מן האידיאולוגיה, שלא התמלאו בסרקזם ובאפאתיות כלפי תפקידם הגורלי. אבישי ברוורמן מיועד לשמש כשר אוצר. הוא לא פוליטיקאי. ברוורמן הוא איש כלכלה ובמקרה ויהיה שר אוצר, ייווצר מצב מעניין שבו כבוד השר באמת יכיר את הוויית המשרד שהוא ממונה עליו. מיקומה של יחימוביץ' לא ברור כרגע. בכל מקרה, אין ספק שיחימוביץ' לא נקטה בצעד יחצ"ני, אין כאן פופוליזם, אין שום סיבה לקום ולעזוב את תפקידה הבכיר בטלוויזיה כדי לשבת במשכן הכנסת שבו שילחה חיציה כל כך הרבה זמן. זוהי החלטה אמיצה ואידיאולוגית. יחימוביץ' מגשימה פה את מהות הדמוקרטיה, לקום ולנסות להשפיע. אסור להשאיר את הבמה לפוליטיקאים, זבולון אורלב וחיים רמון נמצאים בכנסת זמן רב מדי. הם נכשלו. נכשלו בהקניית המצע שלהם, איש ודרכו הוא, וקריטי מכך, נכשלו בהקניית מנהל תקין לרשות המחוקקת של מדינת ישראל. אין כאן האשמות ספציפיות כלפי רמון ואורלב ולא אל הסקטור שהם מייצגים, יש כאן הפניית אצבע מאשימה כלפי כל אותם ח"כים ופוליטיקאים שמלווים אותנו כבר שנים רבות בלא נקיפת אצבע כנגד השחיתות הגוברת, הנובעת גם מן התרבות האנטי תרבותית ששוררת במליאה. ככה זה כשהאנשים עייפים, אין להם סבלנות. יחימוביץ' היא לא נכס אלקטוראלי, למרות דבריו של פרץ. אני לא יכול להעלות בדמיוני אדם שיצביע "אמת" עקב הצטרפותה למפלגה, אבל היא אכן נכס. היא נכס אידיאולוגי, היא דם חדש ונמרץ, היא מעניינת, תזזיתית ומעל הכל, יש סיכוי שהיא באמת תעשה עבודתה נאמנה ולא תמצה את עבודתה בהיצמדות לכיסאה בכל מחיר, כולל זיגזוג בעמדותיה. אסור להשאיר את הכנסת לפוליטיקאים. הם כולם, כמעט, אותו הדבר. לא חשוב מאיזה רקע הם באו, המצע האידיאולוגי בו הם מנפנפים נדחק לעומת הצורך בשימוש בפוליטיקה. אסור להשאיר את הכנסת לגנרלים, למרות החזרה בתשובה כביכול של שרון, שנותיו כבטחוניסט מונעות ממנו מלפעול מתוך אמונה צורבת בחזון שתי המדינות. כך גם מופז, ברק ועוד רבים וטובים. פרץ לא היה לוחם גדול, ועל עליבותה של הכנסת (כמיטונומיה למדינה כולה), יעיד יתום שהקניט כביכול את פרץ באומרו שלא חווה לחימה, בלשון ציורית יותר, כמובן. מי שלא היה בקרב, לא נחשב. מי שלא פיקד, לא מסוגל להיות מנהיג. פרץ, כך מסתמן, מכוון גבוה יותר. בצירופו של אנשי החוץ, ברוורמן ויחימוביץ', הוא אולי מודה שהוא לא היה גנרל ולכן לא יכול להיות מנהיגם של אנשי הכנסת הנוכחיים, ועל כן יכניס את הדם החדש הזה שאולי ישנה קצת את הטון השליט במליאה. להצביע פרץ אומר לנסות לשנות. הליכוד זה הליכוד, ועקב פרישת שרון ותומכיו הוא חזר ליסודותיו הימניות-ניציות. מפלגתו של שרון חרטה על דגלה שלא במוצהר לנגוס עוד נגיסות בתרבות הדמוקרטיה של הפוליטיקה הישראלית. למה? כיוון ששרון חרט זאת לבדו. מפלגת "שרון" היה ראוי לקרוא לה ולעתים נדמה כי הוקמה רק כדי להשאירו על כס השלטון ולא על מנת לקדם אידיליה כלשהי. אז למה להצביע פרץ אומר לנסות לשנות? במיוחד עקב העובדה הצינית שהוא עדיין לא הוכיח שהוא לא ראוי מבחינת תקינות שלטונית, אבל גם עקב המצע היוני בו הוא תומך והרעיונות החברתיים אותם יקדם.