כמה שאני אוהב:
-שיר הנושא של turn!turn!turn! של הבירדס פותח את אחד האלבומים היפים והטובים של שנות ה-60, עם קלאסיקה/המנון/יצירת מופת/מאסטרפיס או איך שלא תקראו לזה, אבל זאת פתיחה מדהימה. [לא ששאר האלבום פחות טוב, שלא תחשבו!] -suite: jody belo eyes של קרוסבי, סטילס ונאש, שפותח את אלבום הבכורה שלהם. 7 דקות, עם כל מה שטוב בcsn: הרמוניה קולית יפהפיה, תיפוף מעולה של דאלאס טיילור, אחלה גיטרה אקוסטית, וסתם, הקסם הזה שיש רק להם
-"overture" של ה"מי", שפותח את יצירת המופת "טומי", הוא בערך הקטע האינסטורמנטלי הכי טוב ששמעתי מעודי. פסנתר מכשף וגיטרה חמודה בהתחלה, מצטרפת האקוסטית, ואז "בום בום בום בום", ואז התופים והבס נותנים קצב פשוט מ-ט-ו-ר-ף, עם יותר מעברים מהמסדרון של הוגוורטס, וכל הכלים ביחד נותנים הרמוניה כזאת, והריפים של טאונסנד מעולם לא נשמעו יותר טוב. פתיחה פשוט גדולה לאלבום פשוט גדול. -"ברלין" של לו ריד, שיר הנושא של האלבום, הוא שיר קשה, שריד מספר בו על חוויותיו מברלין, על רקע פסנתר יפהפיה ועצוב של ארני מקמילן. לא כולם אוהבים את זה, אבל אותי זה כבש. -ואיך מישהו יכל בכלל לשכוח את 21st Century Schizoid Man, הקטע המ-ט-ו-ר-ף שפותח את את "בחצר מלך הארגמן". הקטע שהפך את העולם מצד אחד לצד השני. -הכרית הסוריאליסטית של ג'פרסון איירפליין הוא אלבום נפלא, ופתיחה שלו כ"כ נותנת טעם לעוד.. she has funny cars, שיר כיפי וזורם, עם שירה יפה, ליווי קולי של גרייס סליק, וסתם פסיכדליה-פולקית במיטבה. -strange brew, השיר הכי חמוד של "קרים", פותח את אלבום הבלוז-רוק הכי טוב בכל הזמנים כנראה, ומראה לנו מה אנחנו מקבלים פה- מתופף אלגנט ומטורף ביחד, בסיסט נפלא וגיטריסט שלא מוצאים בכל יום [בעצם, מישהו כמו קלפטון לא מצואים בשום מקום..
] -אף פעם לא ראיתי שמישהו התייחס לשיר הזה, אבל אותי הוא תפס חזק- watch that man של דיוויד בואי [השולתתת!!111] שפותח את "אלאדין סיין". חזק, טוב, ממריץ, מילים לא רעות, ומיק רונסון. מי צריך יותר? -אחד מהשירים הסרקיסטיים והכסחניים שיש, "deth on tow legs" של קווין שפותח את האלבום "לילה באופרה". פסנתר מעניין בהתחלה, אבל אז הלכ מתפוצץ עם עם קצב חזק, וגיטרה שיורה מכל הכיוונים, ואתם יודעים... קווין
ומכיוון שהדף נגמר, אז רק עוד 4, למרות שבכיף אפשר לעבור כמה דפים טובים: -מישהו כבר הזכיר פה, אבל בתכל'ס, מי יכול על "wouldn't it be nice", אחד מהשירים הכי יפים שקיימים בתבל, מהאלבום הכי יפה שיש- "פאט סאונדס". אני אישית נדהמתי אחרי שמיעה ראשונה, אבל זה לא הוגן, כל פעם שאני שומע את "פאט סאונדס" אני קרוב לבכי. -הזכרתם כבר את הביטלס, אבל ברור שהקטע הכי מרענן וכיפי שלהם הוא "the magical mystory tur", שפותח את האלבום באותו השם. כזה כיף לשמוע את כולם שרים שם, עם החצוצרות באמצע, והתיפוף של רינגו.. יאמי!
-כבר הזכירו גם את לד זפלין, אבל השיר הזה חייב פתיחה נפרדת- whole lotte love", הריף הכי כסחני שקיים [ויסלחו לי חובבי "עשן על המים"], עם הקטע ההפסיכדלי הכי הזוי שיש, והחזרה הכי מכוסחת שיש. ורוברט פלאנט. -תקחו את זה ב"מאשין הד", תקחו את זה ב"מייד אין ג'פן", אבל אין ספק ש"highway star" הוא ה-קטע לנסיעה, ריצה, ומה שביניהם. פייס עם הקצב הכי מכוסח, גלובר עם בס מטמטם, לורד ובלקמור מפוצצים בסולואים, וכמובן, הסופרסטאר הראשי, איאן גילאן שמפגיז פה בצרחות. שלא יגמר לעולם. טוב, אלו הם הפתיחות הגדולות שלי, מצטער אם גנבתי למישהו רעיונות וכאלה, לא בכוונה.. [כואבות לי האצבעות..]
