מן הצד שלי כמיועד במיל'
היי אהבה,
התהליך שאנחנו עברנו היה רצוף מהמורות, קשיים, כאב, אכזבה, ציפייה, תקווה, חלומות, זהירות , נשימה מהוססת, תפילה חרישית, מבט לעבר האופק
אך בעיקר, חברות אמיצה, נחישות,תמיכה הדדית, והסתכלות מתמדת למציאות בעיניים! ובסוף בכי אחד גדול בחדרי הנתוח של הדסה, הבכי שמסמן את תחילת החיים של הבת של V ונו.... גם שלי
את העוצמה ניתן להעריך רק בדיעבד. בדרך תוך כדי תהליך, אין לך את הזמן לתת לעצמך תפיחה על השכם. מקסימום לחשוב על זה בינך לבין עצמך. כי לפעמים מפחיד לעשות 'בדיקת סטטוס' מול מי שאיתך, כי פשוט לא שתרצה לגלות שגרמת לשותפך לדרך לעשות חשבון נפש בלתי מתוכנן. שיעשה לעצמו סיכום ביניים שיגרום לך, לקבל את התגובה ההפוכה ממה שאתה רוצה בטפיחה עצמית לזוגיות באמצע התהליך -כשהכאבים הם עזים, ולהביא לכך שהתהליך יופסק.
אם הייתי מסובך מידי, זה על אותו העקרון שמוכר לאנשי המחשבים שבינינו, "
"עובד? אל תגע!" זi כזו חתיכת פרוייקט זוגי. זה תהליך שנוגע כל הרבה בכל בנימי הנפש הדקים ביותר, שהסך הכל, הקטרזיס שמגיע בסופו, הם כמו הר געש אדיר.את שואלת לגבי החוויות שעשו אותו לכזה עוצמתי? זו ההכרה וההבנה בדיעבד, איזה אוקיאנוס חצית עם אהבת לבך, מבלי להתפרק, תחת כובד הגלים.