מהערב שלי...
החלטתי לחלוק חוויות...
הגעתי אל החבר שלי די מוקדם בערב. בנגוד לפעמים שבהן אני אוהבת להתאפר, לעטות שחורים ולהכנס אל הבית שלו בנימה מחויכת של תשוקות אפלוליות, הפעם לא היה לי מצב-רוח מאד סקסי, ופשוט לבשתי בגדים פשוטים (וירוקים...
), נכנסתי לדירה, לחדר שלו, וסתם ישבתי אתו ושוחחתי על כל-מני דברים. כעבור כמה זמן בו ישבנו על המיטה, כבר עברנו לשכיבה עליה, ועדיין, לא עשינו שום-דבר מיוחד, למרות הדעה שלו שגם אם לא נמצאים במצב-הרוח, אפשר להכנס אליו, או להכניס אליו... סתם פטפטנו וצחקנו, שחקתי עם זוג האזיקים שקניתי בתל-אביב לפני כמה ימים, סתם-כך, בצחוק, ושנינו ספרנו אחד לשני על איך עבר היום, ואיך עבר השבוע, כשפתאום הוא התחיל לגעת, קצת מתחת לחצאית, מעבר לתחתונים... הצטחקתי ונשכבתי מעליו, והוא המשיך לגעת, בהתחלה בצורה נעימה, ואחר-כך בצורה כואבת... ועדיין נעימה.
"איך את מרגישה?" הוא שאל אותי בהתגרות. "טוב..." מלמלתי. "נעים?" "כן..." "כואב?" הוא המשיך. "כן." "יפה," הוא אמר, ופתאום כל טון הדבור שלו השתנה, התקדר, ככה שידעתי בדיוק לאיזה כיוון הוא חושב. "שכבי על המיטה, זונה." מסתבר שלא טעיתי. כל "חוסר מצב-הרוח" שלי התפוגג פתאום, נשכבתי על המיטה, כמו שהוא אמר לי לעשות, האזיקים על פרקי-ידיי. כעבור כמה דקות של מה שאפשר לקרוא "חמום", הוא אמר לי לקום ולעמוד על הרצפה. האמת? למרות כל ה"קינקיות", עוד לא ירדתי מהמיטה, עד היום, בשביל דברים כאלה (נו, פעם אחת היו קצת מזמוזים תוך-כדי תקון המחשב, אבל זה לא היה רציני...), כך שהיתה לי הרגשה קצת מוזרה, שדווקא מצאה-חן בעיניי. יש לו חבל, שמשמש לפעמים לקשירות, ולעתים להצלפות. אף-פעם עוד לא ניסיתי לקבל הצלפות משוט (אני עדיין די חוששת), אבל הוא אומר שזה יכול להיות יותר כואב משכאלה (תלוי איך משתמשים בשוט, כמובן...), ואפשר לכוון עצמת שוט כך שתכאב פחות. אני לא יודעת אם זה כאב יותר או פחות ממה שצליפת-שוט יכולה היתה לעשות, אבל אני יודעת שזה כאב... ואלוהים, ממש נהניתי. הוא אמר לי לכרוע על ארבע, וצייתתי. אחרי כמה spanks ועוד צליפות מהחבל הזה, שכבר גרם לי להרגיש שהעור שלי די בוער (חוץ מזה, יש לי עור רגיש...
), הרגשתי מתישהו שאני לא יכולה יותר... זלגו לי דמעות, וייבבתי את מילת-הבטחון שלי. באותו הרגע לא הרגשתי שנשברתי. הרגשתי שמילת-הבטחון היא איזשהו כלי-תקשורת, בין החבר (או יותר נכון לאותו הרגע, המאסטר), לביני, ושבשמוש בה, אני לוקחת אחריות על עצמי, שומרת על עצמי. "את בסדר?" הוא שאל אותי בדאגה. הנהנתי שכן, ועניתי בשלילה כשהוא שאל אם אני רוצה להפסיק. התעשתתי די מהר, ורציתי להמשיך. אז הוא התיישב על הרצפה וקרא לי לשבת מולו ברגליים פשוקות, להושיט את הרגל, או ליתר דיוק, את הירך, ולא לזוז. "אני עומד לתת לך עשרים וחמש הצלפות," הוא אמר. "תספרי." הוא אף-פעם לא אמר לי קודם בדיוק כמה מהן אקבל, ומשום-מה זה די הלחיץ אותי, אבל ספרתי. "אחת..." "שתיים..." "שלוש..." וככה, עד ספירת ה"עשרים וחמש" החנוקה, שהביאה אתה הרבה הקלה לי ולירך הדואב. אז הוא הביט עליי במבט די ערמומי, ואמר: "את יודעת מה אני אוהב?" אמרתי שלא, ושאלתי בנמוס (אני מקווה... קשה לי קצת עם הפן המלולי, אני לא טובה בזה, עדיין) מה. "סמטריה." וספרתי עשרים וחמש גם על הירך השני... אויש, זה ממש כאב, אבל הרגשתי גאה בעצמי על-כך שאני מצליחה בכך, שסף-הכאב שלי נמתח, ונהניתי מהמעמד המעניין. אחר-כך עברנו למיטה, שוב. הוא אמר לי לשבת (אחרי כל ה-spanks ומכות-החבל, זה לא היה כזה פשוט), אחר-כך לשכב ולגעת בעצמי... בעבר, הרגשתי שזה יותר משפיל, הערב, זה דווקא לא גרם לי להרגיש מאד משונה, למרות שזה בכל-זאת היה שונה מבפעמים הקודמות (ואני מעדיפה שלא לפרט במה... ארג...), ותוך-כדי-כך לרדת לו, "כמו שאני יודעת". אהבתי את זה.
בסופו של דבר הוא גמר, על הפנים שלי, נתן לי לטעום, משח את כל הפנים והצוואר שלי בזרע ושוב הקים אותי, ושוב הצליף בחבל הזה, והפעם הרגשתי שזה כמעט בלתי-נסבל, אלא שפתאום הוא קרא לי להביט בעיניים שלו, ודי נבוכה, הבטתי, כשפתאום הוא אמר, "סיימנו", והכל נגמר. דברנו על כל מה שהיה, על הגבולות שנדחקו, על מה אנחנו מעדיפים או לא מעדיפים, ואחר-כך המשכנו את הערב בהמשך הנאה, פטפוטים ו"הרגשת יחד". ממש אהבתי את זה... ממש נהניתי. למרות שעכשיו שתי הירכיים שלי די אדומות וסגולות.
נדמה לי שאני אוהבת גם את הסימנים שזה משאיר.
אה, אני מקווה שלא פירטתי יותר מדי.
החלטתי לחלוק חוויות...
וכמו שנאמר.. הסימנים שנשארים מזכירים רק טוב.. לי למשל נשארו צלקות קטנות בבטן.. ואני ממש נהנית להסתכל עלייהן בעבודה ולחייך ולעצמי עם זיכרון מתוק