מהם יחסים?
כלום יש יחסים בתוך האחד? להיות אנושי פירושו להיות מחובר, להיות בקשר. כבני אנוש אנו חיים ביחסים עם היסודות והשמש, הירח, האדמה וכל הבריות החיות. אך מה משמעות הדבר, ``להיות בקשר``, ``להיות ביחסים``? בדרך כלל, כאשר משתמשים במונח זה, הכוונה היא לקיים יחסים מסוג זה או אחר בין ישויות אינדיוידואליות: יחס של נושא אל נושא או היחס אני-אתה. המילה ``יחסים`` מניחה כאן מראש קיום של הפרדה וצירופם של החלקים יחדיו. תפיסה של יחסים דרך ראיה של ``חלקיות`` קיימת על המישור המושגי בלבד. זוהי בדיה של השכל, אשליה, ואין לכך כל קשר עם ראיה טהורה, עם המציאות ועם מה שקיים בפועל. כאשר אנו חיים חופשיים מרעיונות או מהשלכות, אנו יוצרים מגע אמיתי עם הסובב אותנו. אך למעשה, בטרם נוכל להיות בקשר עם סביבתנו עלינו לדעת תחילה איך ליצור יחסים עם הקרוב לנו ביותר: גופנו, חושינו ושכלנו. המכשול היחיד בפני ראייה ברורה של מצבנו האמיתי, הוא הרעיון רב העוצמה, שאנו אנשים נפרדים, החיים בעולם עם עוד בריות נפרדות. אנו אוחזים בדימוי עצמי (האישיות) שיכול להיות מוחזק רק ביחס לאוביקטים, ולכן דימוי זה הופך את הסביבה לאוביקטים, את חברינו וילדנו, בני זוגנו, האינטליגנציה, חשבון הבנק שלנו וכו, ונכנס למה שדימוי עצמי זה מכנה ``יחסים אישיים`` עם ההשלכות שלו עליהם. הרעיון הדמיוני של קיום האני העצמי (שוב אישיות או אגו) הוא המצאה והגבלה של ההויה האמיתית, השלמה, כפי שהיא נעשית ע``י המוח. כאשר רעיון זה דועך אנו מוצאים את התרחבותנו הטבעית, שהיא הדממה, הגלובאליות ללא שוליים או מרכז, ללא פנים או חוץ. בלעדי הרעיון אודות קיום אינדיבידואל לא קיימת כל תחושת נבדלות ואנו מרגישים אחד עם כל הדברים. אנחנו חווים את הסובב אותנו כאירועים בתוך השלם הלא מוגבל. כאשר אהובינו מתים או עוזבים, או חשבון הבנק מתרוקן, זהו מאורע בתוכנו. המודעות נשארת המשכית ורציפה. כל תופעה כל קיום הם ביטוי בתוך האבסולוט, ולמכלול הביטויים המגוונים יש משמעות ויחסים רק לאור השלם. להיות ביחסים פירושו להיות מקושר, בתוך השלם, היות שאין בנמצא מפגש של חלקים, אין לפיכך בשלם אף אחד אחר. לכן אם נחדד את הדברים, ביחס מושלם אין כל יחסים ואין דואליות. יש רק גלובאליות. כל ראייה ותובנה תצביע ישירות אל הויתנו הראשונית, שהיא השקט, מצב הריק הטבעי בו אנו שרויים אשר משותף לכל הקיים. הבנה פנימית של מהותנו בדרך של חקירה עצמית והפנית השאלה: מי אני? פנימה אל תוכנו, זו הדרך המביאה אותנו אל מצבנו הטבעי אל פתיחותנו. זהו מימד חדש בחיים. מימד שמעבר למוח ולאישיות.
כלום יש יחסים בתוך האחד? להיות אנושי פירושו להיות מחובר, להיות בקשר. כבני אנוש אנו חיים ביחסים עם היסודות והשמש, הירח, האדמה וכל הבריות החיות. אך מה משמעות הדבר, ``להיות בקשר``, ``להיות ביחסים``? בדרך כלל, כאשר משתמשים במונח זה, הכוונה היא לקיים יחסים מסוג זה או אחר בין ישויות אינדיוידואליות: יחס של נושא אל נושא או היחס אני-אתה. המילה ``יחסים`` מניחה כאן מראש קיום של הפרדה וצירופם של החלקים יחדיו. תפיסה של יחסים דרך ראיה של ``חלקיות`` קיימת על המישור המושגי בלבד. זוהי בדיה של השכל, אשליה, ואין לכך כל קשר עם ראיה טהורה, עם המציאות ועם מה שקיים בפועל. כאשר אנו חיים חופשיים מרעיונות או מהשלכות, אנו יוצרים מגע אמיתי עם הסובב אותנו. אך למעשה, בטרם נוכל להיות בקשר עם סביבתנו עלינו לדעת תחילה איך ליצור יחסים עם הקרוב לנו ביותר: גופנו, חושינו ושכלנו. המכשול היחיד בפני ראייה ברורה של מצבנו האמיתי, הוא הרעיון רב העוצמה, שאנו אנשים נפרדים, החיים בעולם עם עוד בריות נפרדות. אנו אוחזים בדימוי עצמי (האישיות) שיכול להיות מוחזק רק ביחס לאוביקטים, ולכן דימוי זה הופך את הסביבה לאוביקטים, את חברינו וילדנו, בני זוגנו, האינטליגנציה, חשבון הבנק שלנו וכו, ונכנס למה שדימוי עצמי זה מכנה ``יחסים אישיים`` עם ההשלכות שלו עליהם. הרעיון הדמיוני של קיום האני העצמי (שוב אישיות או אגו) הוא המצאה והגבלה של ההויה האמיתית, השלמה, כפי שהיא נעשית ע``י המוח. כאשר רעיון זה דועך אנו מוצאים את התרחבותנו הטבעית, שהיא הדממה, הגלובאליות ללא שוליים או מרכז, ללא פנים או חוץ. בלעדי הרעיון אודות קיום אינדיבידואל לא קיימת כל תחושת נבדלות ואנו מרגישים אחד עם כל הדברים. אנחנו חווים את הסובב אותנו כאירועים בתוך השלם הלא מוגבל. כאשר אהובינו מתים או עוזבים, או חשבון הבנק מתרוקן, זהו מאורע בתוכנו. המודעות נשארת המשכית ורציפה. כל תופעה כל קיום הם ביטוי בתוך האבסולוט, ולמכלול הביטויים המגוונים יש משמעות ויחסים רק לאור השלם. להיות ביחסים פירושו להיות מקושר, בתוך השלם, היות שאין בנמצא מפגש של חלקים, אין לפיכך בשלם אף אחד אחר. לכן אם נחדד את הדברים, ביחס מושלם אין כל יחסים ואין דואליות. יש רק גלובאליות. כל ראייה ותובנה תצביע ישירות אל הויתנו הראשונית, שהיא השקט, מצב הריק הטבעי בו אנו שרויים אשר משותף לכל הקיים. הבנה פנימית של מהותנו בדרך של חקירה עצמית והפנית השאלה: מי אני? פנימה אל תוכנו, זו הדרך המביאה אותנו אל מצבנו הטבעי אל פתיחותנו. זהו מימד חדש בחיים. מימד שמעבר למוח ולאישיות.