תיקון, המאמר המלא :
לאום אחד, ישראלי מאת עוזי אורנן ביטול ההפרדה בין יהודים לערבים בתוך הקו הירוק יבהיר כי פנינו לשלום אמת נשיא דרום אפריקה לשעבר פרדריק דה קלרק, שיבקר בישראל בשבוע הבא, היה מנהיג של מפלגה לאומית קיצונית והפך למנהיג הדוגל בהקמת מדינה אזרחית ושוויונית. יולי תמיר משבחת אותו ומצטטת את בחירתו בשלום ולא במלחמה ("לחיות מחוץ להיסטוריה", "הארץ", ), אבל הפתרון הדמוקרטי, האנושי והשוויוני של דרום אפריקה 21.5 החדשה, שחזרה הודות לכך "לחיות בתוך ההיסטוריה", נראה בעיניה כחזון בלהות אם ייושם גם אצלנו. מה שעלינו ללמוד מדרום אפריקה הישנה נוגע בעיקר למה שמתרחש בתוך גבולות הקו הירוק: בדרום אפריקה לא היו כלל "שטחים כבושים". בדומה לאמונותיה של המפלגה הלאומית הקיצונית בדרום אפריקה, גם השלטון היהודי בישראל רואה עצמו כשליח האל או לפחות כממלא את הייעוד ההיסטורי של העם היהודי. מעבר לכך, ישראל היהודית קובעת שהמדינה "שייכת" לא רק לתושבים היהודים אלא גם ליהודים זרים שכלל אינם יושבים בה. טענה זו מרחיקה הרבה יותר ממה שאמרו הבורים (האפריקנרים). הם מעולם לא טענו שדרום אפריקה "שייכת" גם להולנדים שירצו להגר אליה. ואף על פי כן, כמו הבורים כך גם ישראל היהודית אינה רואה עצמה כזרוע קולוניאלית. ואין זו רק אמונתם של היהודים הדתיים או של אלה השייכים ל"מחנה הלאומי" בישראל. זוהי גם עמדתם המוצהרת של אנשי "מחנה השלום". גם הם שותפים לחוק האזרחות האוטומטית לכל יהודי, "אזרחות מכוח שבות", בעוד שללא-יהודים גם הם מעניקים רק "אזרחות מכוח ישיבה". מהו המשותף ל"מחנה הלאומי", לדתיים ול"מחנה השלום"? כולם מאוחדים בעיקרון אחד: אסור לערבב יהודים ב"שאינם יהודים". אלה גם אלה הם בעד "חיים לחוד", או "הפרדה", מה שבאפריקנרית נקרא "אפרטהייד". אכן אנשי מחנה השלום מדברים לכאורה על הפרדה לאורך הקו הירוק. אבל למגינת לבם בכך לא תושג הפרדה ממשית בין יהודים ובין לא-יהודים, שכן גם אלה וגם אלה יושבים משני צדי הקו הירוק. ההפרדה בין יהודים ללא-יהודים כה חשובה להם, עד שלמענה הם מוכנים לעקור אנשים (יהודים) ממקום מושבם. אבל גם סילוק כל היהודים היושבים מעבר לקו הירוק לא יביא אתו את התכלית הנכספת: איך תושג הפרדה בין יהודים ללא-יהודים בישראל הישנה, כאשר יש בה אוכלוסייה גדולה של לא-יהודים? אל דאגה: "חוק האזרחות", שכבר הוזכר קודם, הוא דרך אחת לעשות זאת. דרך אחרת היא ה"אמנה" שממשלת ישראל חתמה עם קרן קיימת, שלפיה יש למסור כמעט רק ליהודים את אדמות הממשלה (המשתרעות על למעלה מ90%- של קרקעות ישראל). והנה לאחרונה מבקשת הממשלה לאחד רשויות מקומיות. אבל לפי התוכנית שום יישוב יהודי לא יאוחד עם שום יישוב ערבי - חשוב מכל הוא לשמור על הפרדה בין יהודים ללא-יהודים. אם כדי לשרוד, כמו דרום אפריקה, יש "לחיות בתוך ההיסטוריה" ולא מחוצה לה - הרי משמעות הדבר היא להגדיר מחדש את המושג "לאום". דה קלרק נשאר במהותו אותו אדם, גם צבע עורו לא השתנה, אבל הלאום שהוא שייך אליו עכשיו הוא לאום אחר, חדש: לא עוד "אפריקנר לבן", מיוחס ובעל זכויות יתר, אלא אזרח שווה זכויות לשאר בני הלאום החדש, כולל עדות ושבטים של שחורים, צאצאי הודים ו"צבעונים". גם על ישראל להיכנס ו"לחיות בתוך ההיסטוריה", כמו שאר הלאומים בעולם הדמוקרטי, המוגדרים לא לפי זהות אתנית, לא לפי הדת שלהם או של הוריהם, אף לא לפי השפה שהם מדברים בה, אלא כמכלול האזרחים של המדינה. הגדרה חדשה של הלאום, לפי עקרונות הדמוקרטיה המערבית, תעמיד לנו מדינה חד-לאומית, ולא "מדינה דו-לאומית". תושביה הערבים של מדינת ישראל נחשבו תמיד כ"גשר לשלום". אם בתוך ישראל עצמה נשמרת הפרדה קפדנית בין יהודים ללא-יהודים, ה"גשר" הזה מתפורר והולך, ומי יאמין בכלל שהיהודים מסוגלים ומעוניינים לחיות בשלום עם זולתם. ביטול מדיניות ההפרדה בתוך ישראל והגדרת לאום ישראלי אחד בתוך גבולות הקו הירוק יראו לכל שכנינו כי שקר הוא שאין אנו מעוניינים בשלום אמת. פרופ' אורנן הוא יו"ר עמותת "אני ישראלי"