מהי הטרדה

GreenMamba

New member
תראי,

אני, בחיי הפרטיים, איני מחפשת ריב ומדון, ואין לי כוונה לפגוע ברגשותיהם של אנשים, גם אם הם מתעלמים מרגשותיי ורמזיי- עד גבול מסויים.
כשהפגיעה בי עוברת את הגבול הזה- אגיב. וגם אז, אם ניתן, אגיב בצורה מדורגת.
במקרה הנ"ל פיזרתי רמזים קרירים של משפטים מאוד ארוכים מצידו שזכו לתגובות קצרות מאוד מצידי ואז להתעלמות- לא עזר.
אז עברתי מקום (מאחר והמקום החדש שמצאת לא פגע בי בשום צורה- אם המקום הזה היה נחות מהמקום בו הייתי קודם (נניח הייתי שומעת ממנו את ההרצאה פחות טוב)- לא הייתי עוברת. כשהמציק לא הבין גם את הרמז הזה ביצעתי אסקלציה נוספת ואמרתי לו במילים את מה שניסיתי לרמוז. אם היה ממשיך- הייתי מסלימה עוד.
אני לא שמחה ממצבים כאלו, לא מחפשת אותם ומנסה להתחמק מעימותים חזיתיים בדרכים נעימות יותר- אבל לא אהסס לעמוד על זכותי למרחב נקי מהצקות.
&nbsp
יש לציין שבחלק מהפעמים "זכיתי" מהמטריד לנאצה אחת או יותר- אבל אלו רק הוכיחו לי שצדקתי בהחלטתי הראשונה, ותו לא.
&nbsp
 
אני מסכימה איתך וכיף לקרוא אותך

קראתי והיו לי הזדהויות רבות. מכירה, מכירה את ניבולי הפה, זו עוד סיבה שאני מרסנת את עצמי שלא להתפרץ, בדיוק כמו אצלך שאין לי חשק לעימותים.
&nbsp
&nbsp
 

GreenMamba

New member
תודה :)

עימותים הם חלק מהחיים בתור אישה חזקה ומודעת. יש לצייר קו דמיוני ולהגיד- עד כאן אני מוכנה לספוג- ומכאן והלאה לא.
איפה עובר הקו? תלוי באישה ובסיטואציה.
&nbsp
הדבר הכי חשוב, בסופו של יום, זה שתדעי שמחד לא נכנסת לעימותים מיותרים, ומאידך לא סיימת את היום עם תחושת החמיצות הזו של "למה ויתרתי, לעזאזל"
&nbsp
 
ואני חייבת להוסיף

גם דריכות וכוננות להטרדה על כל צורה שלה (נניח, השכיחה ביותר בשל התדירות שלה אולי "המבטים") מתישה נפשית. לדוגמא אני כמעט כל יום מבליגה כי אני לא מצליחה לחשוב מה לעשות. פשוט נוצרת תקיעות בתוך הגועל, והגועל משתק תגובה. שככה לרוב נשארת באמת תחושת חמיצות להמון זמן ועדיין לא תמיד מצליחה לתקן את זה וכל העניין ממאיס את עצמו עד לכדי חרדה.
 
למעלה