מהו מערבון

[הבלש חסר הבית]

מהו מערבון

במקום אחר ובהזדמנויות אחרות, טענתי שהאווירה של מו"ד (התכוונתי בעיקר לגרסאות המוקדמות יותר, אותן אני מכיר יותר טוב) היא אווירה יותר מערבונית מאשר ימי-ביניימית או אפילו פנטסטית-אפית. אך אבוי לאותה בושה. למרות שאני יודע טוב מאוד להגדיר לעצמי מהו מערבון, ואזהה אחד כשאראה אותו, אני לא מצליח לנסח הגדרה ברורה של "אווירת מערבון" ולהעלותה על הכתב. יש לי כמה נקודות בראש, אבל קודם אשמח לשמוע את שלכם. נ.ב. מערבון, ככל הידוע לי, לא מתאפיין רק בקאובואים ואינדיאנים. כמה מסרטיו של אקירה קורסאווה (המבצר הנסתר, 7 הסמוראים - שאף זכה לגרסת קאובואים) הוגדרו כמערבונים, וכך גם הסרט הראשון (או הרביעי) של מלחמת הכוכבים. נ.ב2. אם זה לא ברור, בהגדרה "מערבון" אין שום אמירה מחייבת לכאן או לכאן על איכות.

 

[Super Monkey]

אני חושב שאני מבין למה אתה מתכוון

יש משהו בדבריך, באמת יותר אווירה של מערבונים במו"ד קלאסי מאשר ימי הביניים כי זה ואריאציה מוקצנת וצבעונית של האווירה בימי הביניים כמו שהמערבונים זה אווירה מוקצנת של החיים במערב הפרוע שהסתכמו בלגרוף חרא של פרות. הבדל טוב אפשר לראות בין "דדווד" של HBO ששם החיים בזבל ובין "הטוב הרע והמכוער" שם יש יותר תחושת חופש והרפתקנות. הטוב הרע והמכוער זה אשכרה הרפתקת מו"ד קלאסית (סייר מרדן יוצא לחיפוש אחרי אוצר עם שותפו הגמד הזעפן כשבדרך הקוסם האפל מציק להם...)

 

[Super Monkey]

כמובן תוך התעלמות מהמסר

החברתי האנטי-מלחמתי וכל שאר הרבדים הנסתרים שבסרט...

 

[הבלש חסר הבית]

די קלעת לנקודה שלי

הסייר המו"די למשל, הוא דמות-מערבונים פר-אקסלנס. יותר מלהזכיר את אראגורן, הוא מזכיר את דיווי קרוקט בכובע הדביבון, את נתניאל במפו (פוזמק העור) ושאר אנשי-הספר (פרונטיר). והפלדין דומה יותר לקאובוי בכובע הלבן, האקדח המהיר והסוס שעונה לשריקה, שנודד מעיירה לעיירה להשליט צדק, מאשר לרולאן.

 

[Nihau]

מהות מערבון... ננסה משהו.

1. החופש הבלתי מוגבל. תמיד יש מקום לברוח אליו מזרועות התרבות. התרבות מסוגרת באיים קטנים שנאבקים על קיומם מול הפרא המשתלט. מצד שני יש המון דר ך מסוכנת בין מקומות מבטחים. 2. נשקים- האנשים עם הנשקים מול האנשים בלי הנשקים. סגנון חיים שונה לגמרי. בעלי הנשקים נודדים ואנשי העיירה נייחים ומיושבים- גם בדעתם וגם בסגנון חייהם. 3. כל עיר היא אוטונומיה בפני עצמה עם נציגות חוק מקומית שממציאה ומייצגת את החוק עבור תושבי המקום ומהווה את הקו המגן הלגיטימי היחיד בפני הסכנות מבחוץ. 4. אווירת הקטלניות. אנשים מתים על חילוקי דעות וויכוחים פשוטים. תרבות של קרבות למוות, מהירים כקליע. כבוד נשמר בדם, הרבה דם. 5. תרבות פנאי ייעודית לנוודים- בארים וסלונים - משחקי הימורים בעיקר- שמטרתם לסחוט מהנוודים את המשאבים שלהם ולקבע אותם בעיר. 6. קו הגבול החדש- התנגשות תרבויות ומאבקי טריטוריות. מגוון כלי תחבורה שונים מאוד ביעילות שלהם ובתדירות שלהם- מאפשרים מגוון רחב של יתרונות לבעלי שליטה מצד אחד והקלות הבלתי נסבלת של מעברי בעלות בכוח הזרוע מצד שני (שוד רכבות וכו') 7. אוכל- אנשים קשי יום שעובדים מאוד קשה חיים על מה שתפסו באותו היום- כמעט ואין הנאה מפלאי החקלאות כי הארץ עדיין לא מבוייתת ומתורבתת.

 

[NacroMittler]

משהו בסגנון

היום אני עובד על מערכה שמזכירה בהרבה מובנים את מה שתיארת. איך לדעתך יוצרים מערכה כזאת? מה הקווים הבסיסיים (מלבד אלה שכבר נתת פה)? על כדאי לשים דגש? איפה עוברים הקווים האדומים? בתודה, אמיר

 

[Nihau]

קווים בסיסיים...

לדעתי ברמת הקונספט יש שני קווים מנחים חזקים הם "חופש מרחבי" ו"לקחת את החוק לידיים". סגנון חיים שמספק את הראשון ומחייב את השני. כאשר איש החוק הקרוב ביותר נמצא במרחק של שבוע מכאן באמצעים המהירים ביותר הזמינים נוצר לך מצב בו הסובלים מהפשע לוקחים את החוק לידיים ופוטרים את הבעיות שלהם בעצמם. יש פשעים בל יעברו- נקבעים לפי חשיבותם בחיים. בעולם בו לנסות להגיע ממקום אחד לשני ברגל זה מוות כמעט בטוח גניבת אמצעי התחבורה זה חמור כמו רצח. לפיכך גניבת סוסים היה פשע חמור מאוד. מה שחשוב זה ליצור תרבות מבודדת באיים. יישובים מרוחקים זה מזה וביניהם שחור על המפה- המון מקומות מסתור באיזורים הלא ממופים ומקורות הכנסה זמינים לכל אבל תלויים בעבודה פיסית מפרכת. כמובן שכאשר מקור הפרנסה כל כך זמין הוא גם לא מכניס הרבה- רק בקושי כדי להתקיים. מה שמעודד שבירת עול ופניה לפשע. בחלל זה יהיה כרייה בחגורות אסטרואידים. במערב הפרוע זה יהיה רעיית בקר. במבוכים ודרקונים זה יהיה חיסול מפלצות מסביב ליישובים. בסייבר פאנק זה יהיה מיחזור גרוטאות. בים זה דיג רשתות- מדלדל את המשאב ולכן עם הזמן אנשים נהיים יותר ויותר נואשים כלכלית כי התשלומים לא עולים אבל הסחורה מתדרדרת. במחשבה שניה זה נכון לכל הדוגמאות- זה מה שנותן את הרגשת ה"אפשרויות הבלתי נגמרות" שהופכת ליאוש. תחבורה- אחד הדברים שהכי יוצרים את אווירת החופש המרחבי זה הניידות. אתה חייב אמצעי תחבורה שיכול לסלק את הפושע מזירת הפשע לכל כיוון אפשרי הרבה יותר מהר ממה מהחוק יכול לעקוב אחריו. זה הופך את הפשע לאפשרי כי "אל תתפס" הופך לאפשרי. במערב הפרוע זה סוסים, חוסר בטלפונים ניידים וביצוע הפשע באמצע השממה. בחלל זה ספינות קטנות עם מנוע על חלל שיכול להביא את הפושע לכל מקום בגלקסיה תוך פחות מהזמן שלוקח לקורבנות להתקשר למשמר החלל. בים זה צוללות או ספינות קטנות ומהירות- עובד פחות טוב. בים עדיף פשע מאורגן יותר כי ספינה זה עבודת צוות אינטנסיבית ומסובכת. אלא אם יש לך מישהו כמו לינג סאו שהוא פיראט בודד עם כוחות על שבעזרתם הוא מבצע את הפשעים. התמקדתי על פשע כיוון שזה המניע ל"לקיחת החוק לידיים" במקום בו המרחב גדול מכדי שתחכה עד שהמשטרה הנדירה תגיע להציל אותך- עד אז אתה כבר עלול להיות מת. לדעתי שני אלמנטים אילו יתנו לך ביחד את הסביבה המתאימה להתפתחות "קאובויים"- אנשים קשוחים קשי יום שלוקחים את החוק לידיים כדי לקיים את סגנון חייהם החופשי. קווים אדומים- אני הייתי מגבילה את הכוחות למצב בו תמיד יש דג גדול יותר ומסדרת אותם במעגל כמו בפיטר פן: ילדים נרפדים ע"י פיראטים נרדפים ע"י אינדיאנים נרדפים ע"י חיות טרף אוכלות אדם נרדפות ע"י תנין שגם רודף אחרי פיראטים ונרדף ע"י ילדים... כולם נגד כולם בשלב זה או אחר. לא משנה כמה אתה חזק, כפושע אין לך גישה למשאבים הבאמת חזקים כי הם נמצאים עמוק בתוך תחומי השליטה של החוק, גם אם הצלחת לגנוב נשק או שזה חד פעמי כמו פצצה או שזה יתקלקל מתישהו ואז אין איך לתקן כל כך בקלות- חלקי החילוף שוב נמצאים בעומק תחומי השליטה של החוק. לא משנה כמה אתה בטוח בחוזקת מבצרך, תמיד יהיה הגאון הקרימינלי שיצליח למצוא את הפרצה, או שאתה תתבקש לצאת החוצה מהמבצר כדי לטפל בבעיה השכונתית. לא משנה כמה אתה מהיר, יגיע היום בו יתקלקל לך חלק חיוני במערכת ותתקע באמצע שום מקום.

 

[Fenris]

../images/Emo45.gif נהדר. פשוט כתוב נכון ולעניין.

 

[ננסק]

לפי ווקיפדיה באנגלית

(כי בעברית אין הרבה): Many westerns involve semi-nomadic characters who wander from town to town, their sole possessions consisting of clothing, a gun, and (optionally) a horse. The high technology of the era – such as the telegraph, printing press, and railroad – may appear, occasionally as a development just arriving, and usually symbolizing the impending end of the frontier lifestyle which will soon give way to the march of civilization. עד כאן, חפיפה לא רעה. קבוצת חבר'ה שנודדים בין מקומות, כל הציוד שלהם עליהם. בדרך כלל "הטכנולוגיה", כלומר קסם, נמצאת רק בידי מעטים. אך הנה שינוי משמעותי: עולמות מו"ד קלאסיים הם בדרך כלל א-היסטוריים, כלומר כולם מצפים שהעתיד יראה בדיוק כמו ההווה. במערבונים אנחנו יודעים שיהיה מתישהו תרבות, ולכן יש סימובליות בטכנולוגיה המתקדמת עם הזמן. בעולמות מו"ד, הכל ישאר כמו שהוא עכשיו - ולכן הקסם מסמל משהו אחר. בדרך כלל, עניין ועוצמה. The Western takes these simple elements and uses them to tell morality tales, usually setting them against spectacular American landscapes. In some movies, scenery becomes almost the star of the movie. ענייני מוסר הם בעלי חשיבות עליונה במו"ד. בדרך כלל באופן פשטני, אבל עדיין - אנחנו לרוב יוצאים כדי לטפל במשהו רע, כי אנחנו הטובים. רוב הרפתקאות מו"ד מתרחשות על רקעי פנטזיה מלאי הדר וארצות פרא - כמו במערבונים (רק שבהם בדרך כלל, אין כל כך הרבה מבוכים). Specific settings include lonely isolated forts, ranch houses, the isolated homestead, the saloon or the jail. הטירה של הרשע הראשי ששוכנת במרכז הגבעות הרחוקות, כפרים קטנים, פונדקים. הכל טוב ויפה, אבל זה קצת ללחוץ את האוביקט שיתאים למטרה. כלומר, משחקי מו"ד מזכירים בראש ובראשונה את הז'אנר עליו הם מבוססים - חרבות וכשפים כמובן.

 

[NacroMittler]

אבל

אתה חייב להודות שלמרות שזה לא תואם אחד לאחד, הדמיון הוא לא במוטל.

 

[NacroMittler]

במוטל=מבוטל

 

[ננסק]

זה נכון, אלא שאני גם שואל

אז מה? מה אנחנו לומדים מזה?

 

[major mouse]

מערבונים ומשחקי תפידים

נכון, אם נתעקש נוכל למצוא הגדרה מילונית למערבון (למשל כאן). אבל המערבון הוא יותר מזה, המערבון הוא הז'אנר הקולנועי האמריקאי הגדול מכולם ויכול לשמש כחלון הצצה לארה"ב. כשבוחנים מערבון יש לבדוק האם אמריקאי ביים או כתב אותו, האם הוא מבוסס על פולקלור כלשהו או ספר, ואיך הציבור האמריקאי קיבל את הסרט. הסיבה העיקרית שיש כל כך הרבה קווי דימיון בין המערבון ה"קלאסי" לבין משחק התפקידים הקלאסי (מו"ד) היא התפיסה האמריקאית הידועה של הטוב מול הרע, חלוקת התפקידים החדה, הצלחה כנגד כל הסיכויים ועוד ועוד. כמו משחקי התפקידים, גם המערבון התפתח מעבר לגבולות המקוריים שלו וכיום לא כל מערבון יכיל את האלמנטים הקלאסיים של המערבון והמון סרטים (עדיין, בעיקר הוליוודים) יכילו מספיק מהאלמנטים הללו כדי להחשב מערבון לפי ההגדרה היבשה.

 

[Super Monkey]

ממש לא בהכרח

המערבונים הישנים של ג'ון ויין וגארי קופר אכן מתייחסים לתפיסה האמריקאית שרווחה בשנות החמישים של "טובים מול רעים". אבל מאז עברו הרבה מים בנהר. בחוסר הוודאות של שנות ה60 וה70 בתקופת מלחמת וייטאנם הגבולות בין הטוב והרע מאוד השתנו במערבונים. למשל, המערבונים הכי גדולים והכי מפורסמים כמו "הטוב הרע והמכוער" ו"בעבור חופן דולרים" (שהם בכלל לא אמריקאים אל עיבוד איטלקי לסרטים יפניים) לא מציגים דיעות של שחור ולבן. דמותו של קלינט איסטווד ששיחק את "הטוב" נוטש את חברו באמצע המדבר שימות מצמא ונוטש אותו פעם שניה במחנה השבויים כדי לחבור אל "הרע" במרדף אחרי אוצר. טוקו, "המכוער", לעומת זאת אומנם הוא פושע אכזר אולם מוצג בסרט כמי שבא ממשפחה הרוסה והחיים התאכזרו אליו. במערבון האחרון וזוכה האוסקר של קלינט איסטווד "הבילתי נסלח" משנות ה90, נכנס איסטווד לנעליו של פושע בדימוס שבסוף הסיפור רוצח בדם קר את השריף וכל מי שהיה איתו בפונדק. גם השריף שמייצג את החוק רוצה מצד אחד לפטור את העיירה שלו משכירי החרב שעוקפים את החוק אולם עושה זאת בדרכים לא כשרות והורג אחד מהם תוך עינויים קשים. מסקנה היא שהמערבונים (במיוחד המפורסמים שבהם) לא מציגים טוב ורע מוחלטים וגם לא השקפת עולם אמריקאית (כי רובם נעשו על ידי זרים). מה שהמערבונים מציגים באמת זה את תחושת החופש. ההרגשה שיש בעולם גיבורים שעושים שחיים לפי קוד מוסר פרטי משלהם ואת כל שאר פשוטי העם (גיבורים במובן של אנשים עם יכולות מיוחדות, כמו לחימה טובה באקדח, ולווא דווקא "חבר'ה טובים"). זה הקשר למבוכים ודרקונים קלאסי, בו חבורה של אנשים מיוחדים מסתובים בעולם וחיים לפי מערכת החוקים שהם מציבים לעצמם.

 

[הבלש חסר הבית]

בהקשר הזה

כדאי לקרוא את הפרק שעוסק בחוברות-מערבונים בספר "מטרזן ועד זבנג" של אלי אשד (נדמה לי שיש לו בלוג איפהשהו, ויכול להיות שזה פורסם גם שם), ואת הרשומה "כיצד לשחק באינדיאנים" באוסף המאמרים הסאטיריים של אומברטו אקו שפורסם תחת השם "לטייל עם דג סלמון".

 

[major mouse]

נכון מאוד

גם אני מסכים שהמערבון התקדם וגם התייחסתי לכך בפסקה האחרונה שלי. שים לב, מערבוני סרג'ו לאונה הם בכלל לא המערבונים הקלאסים שעליהם דיברתי, וכמו שמשחקי תפקידים אחרים לא מחקים את מו"ד אלא מתפתחים לכוונים אחרים, גם יוצרים שונים יכולים לסטות מהתמה המקורית של "הטוב והרע" אבל עדיין לשאוב מהמקורות האמריקאים. דווקא "הבילתי נסלח" של מר איסטווד (אייקון אמריקאי) מהווה סוג של סגירת מעגל למערבונים וחזרה לשורשים. נכון, בין השחור והלבן נוספו כמה גווני אפור אבל זה מחזק את טענתי - המערבון, בתור הז'אנר האמריקאי הקלאסי מהווה תמונת מצב לתרבות האמריקאית ולשינויים שחלו בה. הפשטות של שנות הארבעים חלפה לה, וכנראה לא תחזור, הטובים והרעים עדיין טובים ורעים, אבל הכול הרבה יותר מעורפל.

 

[פנג לו צי אן]

כמובן שיש הרבה דמיון, למשל

המוטיב של "טובים מול רעים", הדו-קרב שמהווה את הקלימקס של הסרט\הרפתקאה. האינדיאנים כ"רעים חסרי פרצוף" שיש לחסל אותם מבלי לנסות ולהבין את התרבות שלהם, הדת שלהם, המניעים שלהם וכיו"ב - ממש כמו הגובלינים, אורקים, טרולים ושאר מרעין בישין. אבל נראה לי שיש נקודת דמיון אחת מרכזית. המערבונים מתרחשים ב"מערב הפרוע" - זאת אומרת מקום שמנותק מהתרבות האנושית. אזור חופשי, ללא חוקים, ללא רשויות, מקום שבו: "איש הישר בעיניו יעשה". זה מאוד מזכיר את האווירה של מו"ד*. אין ממש דגש על התרבות והחברה שבה חיים ההרפתקנים. יש הרבה חומר רקע על המבוכים התת-קרקעיים, המפלצות והאוצרות. אבל פחות חומר על העיר למשל. אפילו המושג "הרפתקנים" מתאים מאוד למערבון. בספרות פנטזיה קלסית ובעיקר במיתולוגיות העתיקות הגיבורים אינם בהכרח "הרפתקנים נודדים ממקום למקום בחיפוש אחר הרפתקאות" - אלא הם אנשים ממשיים, עם חיים משלהם, רקע, שייכות לחברה וכו'. איכשהו כשיחקתי מו"ד תמיד הרגשתי שהדמות שלי לא ממש חיה בעולם כלשהו, אלא שהיא יותר דמות וירטואלית במשחק מחשב. נכון שיש ברקע "עולם" כלשהו, אבל זה כמו שבדוּם יש "עלילה" מאחורי המשחק, אלא שלאף אחד לא ממש אכפת ממנה. או כמו שבמערבון יש כביכול עולם שבו מתרחש הסרט, אבל כאמור הדמויות הן די חופשיות לעשות ככל העולה על רוחן. ______ * מיותר לציין, אבל בכל זאת אציין זאת, אין הכוונה בהכרח לכל מי שמשחק מו"ד, אלא זה יותר תואם את האווירה הכללית כפי שהיא מורגשת בהרפתקאות הקלסיות ובספרי החוקים. ברור שהרבה מאוד קבוצות משחק של מו"ד חורגות מנורמה זו.

 

[Fenris]

../images/Emo127.gif בינגו.

 

[Ferenheit]

דיון מעניין

אתמול ראיתי את נינג'ה אמריקאי 2, בדיוק אחרי שראיתי את הפתיל הזה, וחשבתי לעצמי שהוא ממש מערבוני בהתאם להגדרות הללו. אגב, אני ממליץ לכל באי הפורום להנות מהסרט בהזדמנות הקרובה. אני בטוח שזה יכול לתת לכל מנחה כיוון לשיפור ההנחיה שלו. עוד מאפיין שהייתי מוסיף למערבון הוא שהאירועים מתנהלים תמיד סביב האדם. בשום מערבון אמיתי שראיתי אני לא זוכר שהיו אסונות טבע, מפלצות ענקיות, מזג אוויר קשה, התפתחויות מדעיות או אלמנטים דומים שקידמו את העלילה באופן משמעותי. אני לא בטוח מה הניסוח האידיאלי לעיקרון כרגע, אבל הייתי אומר שרק ההחלטות הגדולות של אנשים מניעות את עלילת המערבון: בגידה מקרית, צירופי מקרים אנושיים, החלטות שרירותיות וכיוצ"ב - גם הם לא משמשים כדי לקדם את העלילה. יש דגש מאוד חזק על הבחירה של האנשים (לא תהליך קבלת ההחלטה דווקא, אבל ההוצאה לפועל). (ניסוח מחודש מומלץ) דברים נוספים שמאפיינים מערבונים: * מעשים מעל דיבורים, דיבורים מעל מחשבות * העדר דת (?) * איכות אנושית גוברת על יתרונות מספריים, טכנולוגיים ואחרים.

 

[הבלש חסר הבית]

לי דווקא זכורים קשיי טבע

סופות ובצורת למשל. אבל הם בדרך כלל הבעיה של ה"דבשי"ם", כמו החוואי הזקן שמנסה לגדל פרות באמצע שום מקום וגם מוטרד על ידי שודדים מקסיקניים, לא של האקדוחן-משום-מקום שהוא דמות השחקן.