צועד בדרך הלוחמים
New member
מהו לוחם?
הקדמה: 1. אל תאמינו לאף מלה שאני אגיד (תבדקו בעצמכם) 2. אל תאמינו לאף מלה שאף אחד אחר יגיד (האמת לא זקוקה לאמונה או לחוסר-האמונה שלכם... האמת קיימת גם כאשר אינכם מאמינים בה) 3. אל תאמינו לאף מלה שאתם אומרים לעצמכם (אפילו במחשבות שלכם) זה יהיה טפשי מאוד להאמין בקשב השלישי, בגלל שיש גבול לכל תעלול. זה יהיה פשוט מגוחך ובלתי אחראי להאמין שבנאדם יכול להעלם כמו אד אנרגיה ולחיות מליוני שנים בתור תצורה אנרגטית חופשית, ביקום מרתק ומלא עניין. זה יהיה תלוש ותמים מדי להאמין בכזה דבר. אבל לא פחות טפשי מזה, יהיה לפסול את האפשרות של קיומו של הקשב השלישי ולחסום את עצמנו מפניה. ומהי הדרך הכדאית במקרה זה עבורי? לחתור לקשב השלישי זה מגוחך להתעלם ממנו זה לא פחות מגוחך אז הדרך הכדאית ההגיונית היא לחתור להשביח את עצמי ואת המציאות שלי, לקדם ולשפר את עצמי בכל אמצעי ובכל דרך... כך שאם הקשב השלישי קיים, אני מתקרב אליו... ואם לא, אז לא... מאיפה אני יודע לאן אגיע? אולי אאריך את חיי ב-10 שנים? אולי אגלה שיש משהו עדיף מהקשב השלישי? אולי לא אאריך את חיי אפילו בדקה, אבל אשפר את בריאותי ואת איכותם? אולי אגלה שאדם יכול לחיות 200 שנה, באמצעות תרגילים מיוחדים? אולי...? כל היצורים האורגניים נולדים לתוך יקום שבתוכו הם צריכים להילחם על מנת לשרוד. מבחינה זו כולנו דומים. כולנו יצורים אורגניים ונולדנו לתוך יקום זה. בשלב הראשון אנחנו אומרים "לא". נאבקים. מגינים על עצמנו. אחרי שאנחנו מצליחים למצוא איזון ושלווה יחסיים (ההישרדות הופכת למצב קבוע ומתפנה לנו קשב לדברים אחרים), אנחנו יכולים להשתמש גם במלה "כן" ולחפש משהו מעבר לכל המאבק הזה... לחפש שלווה, אושר, משמעות. קודם כל חיים. ואחר כך, גם לדאוג לכך שהם יהיו טובים, החיים האלה. לכאורה זה בא בשני שלבים, אבל למעשה, זה מתנהל בו-זמנית בחזיתות רבות ושונות, כאשר יכול להיות שבחזיתות מסויימות אנחנו עדיין בשלב "1" (נאבקים לשרוד) ובחזיתות אחרות אנחנו כבר בשלב "2" (מחפשים משהו מעבר לכך... מאחר וההישרדות כבר צלחה בידינו). כך זה לכאורה. אך לאמיתו של דבר, השלב היחיד שקיים הוא "1". הוא מכיל בתוכו את "2", כאשר מתבוננים על התמונה הגדולה, על כל החזיתות בבת אחת. כן. אם אנחנו שומרים על עצמנו ומשתדלים לשרוד בכל החזיתות, אז זה יכלול גם את ההתפתחות האישית והחיפוש אחר יופי, קסם וחזון אישי וכללי. לשמור על עצמנו בכל החזיתות זה גם לשמר אנרגיה, להיות חסכוניים, להרפות מהדימוי העצמי המסולף והבזבזני ומהנסיון הבלתי פוסק להגן עליו ללא הרף, לטפח דימוי עצמי בסיסי בריא, להיות מאושרים, להגשים את היעוד שלנו, להיות שלמים עם מעשינו ולקחת אחריות על החיים שלנו. לוחם עשוי לחשוב שהוא אמור לפתח הרמוניה פנימית, כלומר להפסיק להילחם בתוך עצמו, אבל באותו זמן, שעליו להילחם נגד כל מה שסביבו. למשל, נגד המוות. אני מניח שיש לוחמים טפשים במיוחד שנתקעו בשלב מוקדם בהתפתחות שלהם ולכן הם סבורים שעליהם לסמן הכל בתור אוייב. אני מעריך שטכניקה הרבה יותר יעילה, היא להפוך אוייב לידיד. לי זה נראה כמו הלחימה האולטימטיבית. הנצחון האולטימטיבי: להפוך את האוייב לידיד!
להפוך את הטבע לידיד, להפוך את עצמי לידיד, להפוך את הכוחות השונים לידידים... כמובן, זה חסר סיכוי. ברגע כזה או אחר היקום הזה יקרע אותנו לגזרים. אבל מי אמר שאסור לנו לנסות? [URL='http:///'] לוחם הוא זה השורד בדרך הטובה ביותר מבין כל הדרכים האפשריות.[/URL] כמובן, אין ללוחם כל סיכוי לגלות מהי הדרך הטובה ביותר. מי הוא שיוכל לגלות כזה דבר? אבל הוא ינסה עד שחייו ייתומו. והוא לכל הפחות ישרוד בדרך הטובה ביותר שהוא עצמו יגלה... כרגע, אף אחד מאיתנו לא שורד. כולנו עומדים למות. ולכן מאבקינו נדון מראש לכשלון. המוות ימצא אותנו בקלות, בבוא הזמן. אין לנו סיכוי. המוות ייקח אותנו בטוח. ובכל זאת, למרות שאין למלחמתנו כל סיכוי, אנחנו מקיימים אותה, בלא לקוות לתמורה כלשהי. כמובן, בחלק מהחזיתות אנחנו קוצרים הצלחה רבה... אבל באחרות לא. נצחון או הפסד אינם העניין המניע ללחימה. מה שמניע אותנו ללחום, הוא הלחימה עצמה. זה מה שאנחנו: מכונות מלחמה משומנות היטב. "לוחם" הוא אדם המודע לכך. כל הטקסט הזה שכתבתי הוא שטויות, אני יודע זאת היטב, אבל כל אחד קורא טקסט קצת אחר. תקראו טקסטים שמחזקים אתכם. זוהי מתנתי לכם.
הקדמה: 1. אל תאמינו לאף מלה שאני אגיד (תבדקו בעצמכם) 2. אל תאמינו לאף מלה שאף אחד אחר יגיד (האמת לא זקוקה לאמונה או לחוסר-האמונה שלכם... האמת קיימת גם כאשר אינכם מאמינים בה) 3. אל תאמינו לאף מלה שאתם אומרים לעצמכם (אפילו במחשבות שלכם) זה יהיה טפשי מאוד להאמין בקשב השלישי, בגלל שיש גבול לכל תעלול. זה יהיה פשוט מגוחך ובלתי אחראי להאמין שבנאדם יכול להעלם כמו אד אנרגיה ולחיות מליוני שנים בתור תצורה אנרגטית חופשית, ביקום מרתק ומלא עניין. זה יהיה תלוש ותמים מדי להאמין בכזה דבר. אבל לא פחות טפשי מזה, יהיה לפסול את האפשרות של קיומו של הקשב השלישי ולחסום את עצמנו מפניה. ומהי הדרך הכדאית במקרה זה עבורי? לחתור לקשב השלישי זה מגוחך להתעלם ממנו זה לא פחות מגוחך אז הדרך הכדאית ההגיונית היא לחתור להשביח את עצמי ואת המציאות שלי, לקדם ולשפר את עצמי בכל אמצעי ובכל דרך... כך שאם הקשב השלישי קיים, אני מתקרב אליו... ואם לא, אז לא... מאיפה אני יודע לאן אגיע? אולי אאריך את חיי ב-10 שנים? אולי אגלה שיש משהו עדיף מהקשב השלישי? אולי לא אאריך את חיי אפילו בדקה, אבל אשפר את בריאותי ואת איכותם? אולי אגלה שאדם יכול לחיות 200 שנה, באמצעות תרגילים מיוחדים? אולי...? כל היצורים האורגניים נולדים לתוך יקום שבתוכו הם צריכים להילחם על מנת לשרוד. מבחינה זו כולנו דומים. כולנו יצורים אורגניים ונולדנו לתוך יקום זה. בשלב הראשון אנחנו אומרים "לא". נאבקים. מגינים על עצמנו. אחרי שאנחנו מצליחים למצוא איזון ושלווה יחסיים (ההישרדות הופכת למצב קבוע ומתפנה לנו קשב לדברים אחרים), אנחנו יכולים להשתמש גם במלה "כן" ולחפש משהו מעבר לכל המאבק הזה... לחפש שלווה, אושר, משמעות. קודם כל חיים. ואחר כך, גם לדאוג לכך שהם יהיו טובים, החיים האלה. לכאורה זה בא בשני שלבים, אבל למעשה, זה מתנהל בו-זמנית בחזיתות רבות ושונות, כאשר יכול להיות שבחזיתות מסויימות אנחנו עדיין בשלב "1" (נאבקים לשרוד) ובחזיתות אחרות אנחנו כבר בשלב "2" (מחפשים משהו מעבר לכך... מאחר וההישרדות כבר צלחה בידינו). כך זה לכאורה. אך לאמיתו של דבר, השלב היחיד שקיים הוא "1". הוא מכיל בתוכו את "2", כאשר מתבוננים על התמונה הגדולה, על כל החזיתות בבת אחת. כן. אם אנחנו שומרים על עצמנו ומשתדלים לשרוד בכל החזיתות, אז זה יכלול גם את ההתפתחות האישית והחיפוש אחר יופי, קסם וחזון אישי וכללי. לשמור על עצמנו בכל החזיתות זה גם לשמר אנרגיה, להיות חסכוניים, להרפות מהדימוי העצמי המסולף והבזבזני ומהנסיון הבלתי פוסק להגן עליו ללא הרף, לטפח דימוי עצמי בסיסי בריא, להיות מאושרים, להגשים את היעוד שלנו, להיות שלמים עם מעשינו ולקחת אחריות על החיים שלנו. לוחם עשוי לחשוב שהוא אמור לפתח הרמוניה פנימית, כלומר להפסיק להילחם בתוך עצמו, אבל באותו זמן, שעליו להילחם נגד כל מה שסביבו. למשל, נגד המוות. אני מניח שיש לוחמים טפשים במיוחד שנתקעו בשלב מוקדם בהתפתחות שלהם ולכן הם סבורים שעליהם לסמן הכל בתור אוייב. אני מעריך שטכניקה הרבה יותר יעילה, היא להפוך אוייב לידיד. לי זה נראה כמו הלחימה האולטימטיבית. הנצחון האולטימטיבי: להפוך את האוייב לידיד!
