מהו הכיוון??

[Anicca]

מהו הכיוון??

אני מחפש את עצמי כבר שמונה שנים מהם ארבע שנים שאני לומד באקרופוליס החדשה(פילוסופיה) הכרתי מעט מהרבה שיטות מדיטציה שלהם אני קורא טכניקות.את מדיטצית צקרה סאונד עשיתי במשך למעלה משנה פעמים ביום טכניקה זו עזרה לי בריכוז ובמודעות עצמית.במרץ השנה עשיתי את סדנת ויפסאנה.אחריה הפסקתי לעשן דבר שעשתי במשך 30 השנים האחרונות שלי. דבר אחד ברור לי אני מחפש להעמיק את המודעות העצמית שלי וככל שאני קורא בנידון(האחרון היה של אוספנסקי על האבולוציה) אני מוצא את עצמי יותר על פרשת דרכים מאשר על דרך מסוימת. נכון להיום אני לא עושה שום טכניקה של מדיטציה אך אני מעשןמעט ביותר גראס שמאפשר לי לפרק זמן של כשעה להתבונן במודעות שלי אם בכלל.אני ספקן גדול כרגע אם יש להמשיך לחפש ומהו המחיר??

 

[drall]

ברוך הבא למועדון

כמו המון אנשים שמתחילים כאן אתה מאוד מבולבל ומה שאני מציע לך בתור צעד ראשון הוא לסלק חלק מהגורמים לבילבול שלך . ההתקדמות בהתחלה היא איטית אבל גם כשאתה הולך לאט בדרך אמיתית , אתה מגיע לאן שהוא. אז ככה. אני מכיר את אקרופוליס החדשה , הם ניזונים מאנשים כמוך ובגלל שהם חובבים הם משאירים אותך במצב חובבני. אתה לומד הרבה דברים שרובם ככולם אינם יוצאים מגדר ההתפלספות. הויפאסנה הקורסיסטית היא סוג אחר של חובבנות. יש להם טכניקה טובה אבל הם לא יודעים עליה הרבה , לכן רוב התלמידים שלהם מגיעים למצב שהם העפילו על מדריגה מסויימת ועכשיו הם תקועים בלי שום אפשרות להתקדם. גם המדריכים שלימדו אותך ויפאסנה , נמצאים במצב קרוב לשלך. צ´אקרה סאונדס היא טכניקה חביבה , אבל היא לא רצינית. היא משהו שטוב בתור שיעור ראשון או שני אבל אני לא מוצא טעם לתרגל אותה בקביעות. אז עכשיו אתה יודע שיש לך צ´אקרות , יופי. הדבר הראשון שאתה צריך לעשות זה להפרד לשלום מהגראס. הוא חומר ניבזי והוא רק נותן לך אשליה של התבוננות . זה כמו שאתה עובר תאונה ומועף לצד הדרך ואז אתה מתבונן במכוניות החולפות. אם להסביר יותר טוב את המשל הזה , אתה מתבונן במשהו בזמן שאתה מסומם אבל הדבר הזה אינו אתה. זהו בינתיים. שבור את הכלים הקיימים ואז נוכל להמשיך. דרול

 

[מלאכונית]

על תבונה ורגישות- דרול והמתחיל

דרול- ירדו לי כמה אסימונים לגבי הויפאסנה, כמו גם לגבי החשיש. חשבתי את הדברים האלה, לשמוע אותם בחוץ זה נפלא. ותגובה נכונה לבחור ששאל. האם אתה באמת מאמין שאתה יכול לעורר בו ציפיות להתקדם הלאה? האין זה האגו הדובר מגרונך? אולי לאמר לו- כמו בעשרת הדיברות - קודם לא, והכן יגיע עם הכינות?

 

[drall]

תיקון לגבי עשרת הדברות

הדיבר הראשון הוא "אנוכי ה´ לוהיך אשר הוצאתיך מארץ מצריים, מבית עבדים." ונשאלת השאלה למה בכלל היציאה ממצריים כל כך חשובה. הרי הקב"ה עם כל הניסים יכול היה להשליט את בני ישראל על מצריים ולהפוך את משה לפרעה ואת אהרן לספינכס. והתשובה היא בגוף השאלה "בית עבדים." במצריים כולם היו עבדים , גם פרעה , גם הכהנים , גם האצילים. זה משהו במהות של מצריים ,העבדות. לכן היה צריך להסתלק משם קודם כל. כל ה"לא" של עשרת הדיברות מגיע אחר כך , אבל נמצא קודם. אתה לא יכול לחיות בבית עבדים ולהיות חופשי. זה גם מה שאני אמרתי לבחור. אי אפשר להתקדם כשאתה עיוור וסוחב שק עם אבנים כבדות. קודם כל , פקח את העיניים , סלק את המשקולות ואז נדבר. זה מה שאמרתי לו , ודיברתי על כל משקולת באופן נפרד , כדי שלא יתבלבל. באשר לאגו שלי , נפרדנו כבר מזמן. הוא מדבר לעיתים אבל בדרך כלל הוא סתם מתחבא דרול

 

[מלאכונית]

אגו...

זה לא מעט אנרגיה להשקיע כדי להחביא את האגו ואם אתה נותן לו קיום משל עצמו("מתחבא") זה גרוע לא פחות מה עם לחיות איתו? נ.ב. אני מכירה את הדיבר הראשון. אודה לך אם תתיחס לרעיונות ולא תשחק משחקי אגו ותתפוס אותי על הכללה שאינה מלאה(מה שנכון לגבי רוב ההכללות

 

[drall]

את יכולה לקרוא לזה איך שמתחשק לך

אבל האמת שלא החבאתי את האגו שלי. הוא מתחבא לבד , כמנהג הפחדנים. ובאשר לרעיונות , אני סבור שהשבתי לך במידה מניחה את הדעת. לגבי הכללות , הכללות הן דבר חשוב , אלמלא הן היה מאוד קשה לתקשר או לעשות משהו. העניין הוא שגם הכללות צריך לדעת איך לעשות ובמקרה של עשרת הדברות זו באמת הייתה הכללה אומללה , לדעתי דרול

 

[amichai58]

כמה מילים

חיפוש הוא דבר מבורך אבל, זכור: יש לא מעט שחיפשו - והלכו לאיבוד. נשמע שקצת נמאס לך מזה. כמה טיפים בכל זאת - בלי להיות ספציפי סיימת את דברים ב"מהו המחיר". אף פעם לא צריך להיות גבוהה. כל אלה שמוכרים רוחניות או פתרונות קסם כביוכול במחיר גבוהה הם שקרנים.כ אם הם רוחניים, מה הם כל כך רודפים אחרי כסף ? (וגם אין אף דוגמה בהיסטוריה למיציאת האור על ידיד תשלום גבוהה למישהו). אתה גם לא צריך לוותר על הכל ולהיות למשל נזיר (גם סוג מסויים של מחיר) שנית אתה עסוק בתודעה - בתחום המוח.למשל פילוסופיה, קריאה. הארה באה רק אם אתה עובר את השלב של המוח המוגבל. יעזור לך שדווקא תפסיק לקרוא, ותקבל קצת עזרה שתתן לך כיוון לעבור את שלו המוח (ושוב, לא ממשהו שיבטיח לך הבטוחות - אם תיתן לו כסף) - ומה שאני ממליך זה דרך סהג´ה יוגה מדיטציה, שהיא בחינם - ובדיוק עוסקת בזה. אם זה מדבר אליך, תגיד, אכתוב לך יותר. בינתיים - בהצלחה, ושמור על עצמך.

 

[מלאווח]

אני לא יודע אם אפשר

"להפסיק" לחפש ...לא נראה לי שזה נתון לשיקולנו, זה פשוט משהו שגם אם תתעלם ממנו, לא יפסיק לדחוף אותך ו"להציק" לך... בכל מקרה, לדעתי , אם שביל אחד לא "מרגיש נוח" תוך זמן קצר, ואני מדבר על שבועות ולא על שנים, עדיף לחפש שביל אחר. בהצלחה!

 

[בארס]

מישהו פעם

העפיל לפסגת ההימלאייה בסבבה? יענו בשאנטי כזה, בנוחות? בגיל וצהלה? כמה שבלים החלפת מלאווח יקר?

 

[מלאווח]

לכל אחד יש צליל שמחזיר

אותו קרוב לשביל אל הלב ... שם אתה מרגיש קל. שם אתה מרגיש נכון. שם אתה מרגיש נוח. לטפס על ההימליה ? מה יש לך לחפש שם ? אחי, רק האגו דוחף אותך לטפס על ההימליה... וכן, תמיד בשמחה "עבדו את ה´ בשמחה וגילו ברעדה"

 

[בארס]

ההימלאיה

היא פסגה דלוחה לאומת הפסגה הפנימית אליה כולנו מנסים לרדת. ואכן מצווה גדולה להיות בשמחה תמיד מצווה. מבחן הקלות של הרב קוק הוא נכון בתנאים מסויימים. יש גם את מבחן הקושי. רובנו עוברים תקופות קשות, למעשה ישנם קשיים שאנחנו חייבים לעבור בדרך השחרור. ואלו רגעי המבחן והצעדים החשובים. הוראות כמו השמחה רינה ודיצה הן אכזריות לפעמים יותר מאלימות פיסית. ישנה השמחה שהיא תוצאה, שהיא תופעת לואי של האמת. וישנה השמחה שהיא המלצה שהיא ניסיון ושיטה של אי אלו מורי דרך פה ושם.

 

[מלאווח]

סיבכת אותי...

שמחה - כדרך חיים. 2 "סוגי" השמחה שציינת טובים הם, ובשום אופן לא אכזריות... השמחה הראשונה נובעת ממצב ההויה שלך. אתה חווה שמחה בעקבות גילוי אישי, או כמו שציינת תופעת לואי של אמת שמצאת... השמחה השניה, היא דרך המחשבה, דרך השכל. גם היא טובה, אם כי המחשבה היא כלי בריאה איטי יותר. אתה בוחר להרכיב עדשות אחרות. אתה בוחר באור. מחשבתך ממוקדת בשמחה תמיד, כדרך חיים. אתה בוחר במודע לראות את הטוב בכל דבר, לשמוח. במשך הזמן, השמחה ש"כביכול" אילצת, הופכת לטבע שלך, היא נספגת בך... ואתה מתמזג עם הדרך הראשונה - הפכת להוויה שמחה. דרך אגב - לגבי מצווה גדולה להיות בשמחה, הערה קטנה... מצווה, מלשון צוות. ברגע שהשמחה מציפה אותך, אתה צוות עם בורא עולם. אתם אחד, אתה חוזר למקור שממנו באת, כלומר, שמחה טבעית היא לא דרך כדי להגיע למטרה (לאמת, להארה, לאיחוד וכו...) אלא היא היא השלם בכבודו ובעצמו. וזה נכון בעצם לכל מצווה - בעצם הקיום שלה, אתה מתמזג לתוך האוקיינוס, והיא לא איזה דרך או טכניקה להגיע למשהו... מלאווח

 

[בארס]

תגיד לי

אם בן אדם איבד כל אחיזה במציאות רגעים ספורים לפני יאוש השמחה הזאת שאתה מדבר עליה היא טכניקה יענו תקפוץ למיים אולי תרטב. ואם אתה לא רואה מיים תירק. שיטת השמחה הזאת בכל מקרה לא עומדת בפני עצמה אתה חייב לקבל את שאר ההוראות והעוגנים שמוצאים ע"י מליץ השמחה. בכלל כל השיטות של חשיבה חיובית וכל העסקים המאולצים והכפויים לא זורחים מעודף אור והבנה. בכל אופן לא מתאימות ל"חזקים" שבינינו. לטוב ולרע.

 

[מלאכונית]

תאו?

 

[בארס]

אני לא חושב

שמישהוא צפה בתאו מסתובב על פסגת ההימלאיה. הם עולים בסבבה רק עד שנמאס להם ואז הם יורדים, הם עולים כשצריך רק עד שהם שבעים, ולעולם לא יעשו שום דבר שנוגד את הטבע הבסיסי שלהם, וחוץ מזה נדמה לי שהם מעולם לא עזבו את יבשת אמריקה, לפחות לא אצלי בראש. חחחחח.

 

[מלאכונית]

יפה לך. הצלחת לדו ממשמע אותי

 

[בארס]

זאת רק

ההתחלה. הדבר הבא זה לראות שאת בכלל חרגול.

 

[מלאווח]

רק האדם מספיק אידיוט

כדי להגיע לשם... לכבוש את הפסגה, לסבול כדי לספק את האגו ...

 

[בארס]

הייתי אומר

בגדול שישנם שני שבילים שביל הבריחה והשביל בו מוצבות רגלינו, הווה אומר, החיים הפרטיים שלנו , בשלב ראשון לפחות. אויי , הפתלתלות. שני השבילים הם נחלת חיינו בכורח. אנחנו בורחים תדיר, זה לא נמנע , השאלה היא האם אנחנו חוזרים לפגוש את עצמנו בשביל האישי , ומה קורה ברגע הזה? כמה כח יש לנו לעמוד מול עצמנו, כשזה נגלה וממה נובע כח זה? אנחנו "יודעים" שהאמת בלתי תלויה בנסיבות החיים שאנחנו מושלמים כמו שאנחנו שייתכן ויש לנו קיום שמחוץ לקיום הלינארי הנתפס ע"י השכל שלנו אבל לך תשכנע את "התפיסה" שהכל מושלם עכשיו כשמחר אתה יודע שאתה עתיד לאבד את עבודתך ושהילד חולה? כשהכל נראה נסדק ומט לנפול כשאתה לא יודע כבר לאן לכוון את המצפן השכל שלנו מתאר לנו את העולם רק על סמך הנתונים שהוא מסוגל להביא בחשבון! מספר לנו על המצב , ע"פ עקרונות הסיבה והתוצאה מסכנות על סמך נתונים שנערכים בלאט ע"י כל אחד מהמניעים הסמויים שלנו גורמים לנו לריבויי הפנים והסתירות שמאמללים אותנו. איך יכול אדם להאמין ולסמוך שהכל קורה לטובה? יש לו ניסיון. ויש לו אפשרות לכפר, הוא יכול לנסות להשאר נאמן לעצמו הטהור ביותר שהוא מכיר, זה שיכול לעזור להקשיב לתת לאהוב. בלי לאמוד את השווי ואת התמורה, לשם שמיים לשם הניקיון הפנימי. מהמקום הזה מתחיל להבהיק ביטחון ראשון בטחון בטוהר עצמך. מהבטחון הזה אתה יכול להפקיר את עצמך למציאות ה"אכזרית" לכאורה ולהיות נכון לקבל את הדין או את האור.

 

[drall]

יפה מאוד

ועכשיו אני אשמח אם מישהו יזכיר לי על מה הויכוח