מהו ההגדרה שלי

מהו ההגדרה שלי

שלום לכולכם.
אני חסידי נשוי, אב לחמישה ילדים קטנטניים, בשלב מסוים בחיי התחלתי לפקפק באמיתות התורה והמצוות [על אף שאני מאמין באלוהים], לא היה איכפת לי להמשיך במשחק הזה של תורה ומצוות לתמיד, רק דבר אחד מפריע לי והוא היותי כלוא ומכוון כל שעות היום בהנהגות והליכות שהן לאו דווקא המצוות אלא התלבושת המבאסת של שחור לבן כובה וחליפה, נטילת ידים על כל אפצ'י,וכו' וכו',כאשר על כל זה אני חייב להקפיד מכיון שאני ממשפחה חסידית עמוקה שללכת בחולצה מכותנה או במכנסיים עם קצת פחות פלסטיק או לצאת לרחוב בלי כובה נחשב כבר למקולקל.
אני יודע שזה נשמע ילדותי וקטנוני אבל מה לעשות זה מתסכל אותי.
אם הייתי יכול לחיות כדתי על אף שגם בזה איני מאמין אבל זה עוד היה נסבל, בגלל השחרור שיש במגזר הדתי שיכולים לחיות כמו שרוצים ורק למען החברה לעשות כמה מצוות קטנות ואם אתה עוד אוהב את הארץ אז גם את הכמה מצוות אתה לא צריך לעשות.
 
ברוך הבא


מזדהה איתך לגבי הבאסה של הלבוש, גם לי אחד הדברים הכי מציקים זה הביגוד, כיסוי ראש וכו. וחמישה ילדים קטנים- לא פשוט בכלל.
 
ההגדרה היא: לקחתי בחזרה את המוח שלי מלשכת הרעבע ואין לי מושג

איך משתמשים בו.
&nbsp
דבר ראשון - תתחיל לקחת שליטה על החיים שלך. וזה אומר שמהיום והלאה שום שיקול חברתי לא נכנס לחיים שלך אלה רק שיקול אישי/משפחתי. מה שטוב לך, לילדים ולאשתך זה מה שחשוב. ובגדול - אתה הוא זה שיקבע את אורח החיים שלך. נכון, עליך להתחשב במציאות אליה נולדת וגדלת אבל בגדול - אתה תלמד להחליט. למשל - אם מרגיש לך שמספיק לך 5 ילדים לך לעשות ניתוח קטנטן שיפתור את העניין. למשל - אתה אמנם חייב (כנראה) להעמיד פנים אבל ברשות הפרט שלך העולם פתוח לפניך, רק בוא וקח. אפשר ללמוד ולהשכיל היום ברשת, הקדש לזה שעה לפחות ביום ותראה נחת.
&nbsp
מה שהכי חשוב - תפסיק לרחם על עצמך ועל המצב שלך כי זה לא יעיל. מצבך סבבה מהרגע שהחלטת שאתה מספיק בוגר להשתמש במוח שלך ולא צריך שיחשבו בשבילך. התרגול קשה ולוקח זמן אבל - מאד מתגמל!!!
&nbsp
אל תחפש לשום דבר, לאט לאט, תבין את מצבך ותחליט (רצוי מאד ביחד עם זוגתך, אם ילדיך) לאן לקחת את החיים שלך, לפעמים זה אפילו לקחת אותם הרחק ממקום לידתך, כדי לחיות את החיים הטובים שאתה רוצה בהם.
&nbsp
בהצלחה!
 
בת הזוג

אני אישית שיתפתי את בעלי בהדרגה ובאופן חלקי. יש מחיר לשיתוף ויש מחיר לאי שיתוף. כשאתה משתף את בן/בת הזוג, יש סיכוי שבסופו של דבר תגיעו לאיזו שהיא דרך משותפת.
 
תרשה לי להוסיף

אני קלרה עוזרת ליוצאים. יום אחד התקשר מישהו עם סיפור דומה לשלך. שאלתי "דיברת עם אשתך?"
תשובה "לא היא תהרוג אותי". טוב שיכנעתי אותו לדבר.
אחרי שבוע הזוג ! בדמעות מהתרגשות מתקשר אלי. מה קרה? הוא ישב אתה וסיפר לה שהוא אנוס לא מאמין וכו'
הוא סיפר שהוא חי ככה 5 שנים.
אשתו אמרה לו "יש לי משהו להגיד לך: אני חיה בשקר הזה 7 שנים"
 
למעלה